1. סדר רב עמרם גאון סדר יום הכפורים
ויש מי סעוסין כך, כסעומד סליס לכול מתחיל ולומל. כל נדרים ואיסורים ושבועות וקיומין וחרמין, שנדרנו ושאסרנו ושחרמנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה, מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה הבא עלינו, בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים, אם נדר נדרנו אין כאן נדר, ואם שבועה נשבענו אין כאן שבועה, אם קיום קיימנו אין כאן קיום, בטל הגדר מעיקרו, בטלה השבועה מעיקרה, בטל הקיום מעיקרו, אין כאן לא נדר, ולא איסר ולא חרם, ולא שבועה. ולא קיום. יש כאן מחילה וסליחה וכפרה, ככתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה . ולומל ברוך שהחיינו, לפי סלין כוס כיוס סכפוליס ללומלו : לכל סגלו מתיכתל סקלוסס סמנסג סכוס סול זס ולסול לעסות כן :
2. רא"ש יומא ח:כח
לכל לב נטלונלי גלון כתן לין נוסגין לס כסתי ישיבות ולל ככל מקוס לסתיל כלליס לס כללס ססנס ולס כיוס סכפוליס ללל סמענו סכסלל סלכות לומליס כל כללי לכל לכן לס לסינו ולס סמענו מלכותינו זכלס לכלכס.
3. רא"ש יומא ח:כח
וליכו כללס לרכינו תס לסתלס זו סינס מועלת לכעינן סלסס סליוטות חלו יקיך מומקס. [ג] ועול לין סקכס מתיל לת סנדל כלל קלטה. ועול לקיימס לן כלן פפל כפ' ססולס (דף לס:) לכליך לפלט לת סנדל. ועול ססקזן סלומל כל כללי מי התיל כללו לתכן (נגעיס פ"ג מ"ס) כל הכלליס ללס מתיל קון מנדלי עלמו.
4. בכורות לו:
ט ג' מתירין את הנדר במקום שאין חכם
5. נדרים עז:
והתניא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה אויאמר ל) כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר אי זכור עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה אמר אביי תני ובלבד שלא ירד ר"ג מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו יהא זכור בשעת הנדר רבא אמר לעולם נדרו רבן גמליאל סבר (6) ג) א פותחין בחרטה כדאמרינן מעיקרא הכא במאי עסקינן כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה
6. גיטין לה:
והשתא קא נדר גאי זכור בשעת הנדר אמר רב הונא אלא שנו אלא ואמר על דעת הראשונה אני נודר נדריה בשלא ניסת אבל • ניסת אין מדירין אותה לית ביה ממשא לא אמר על דעת הראשונה ניסת מאי טעמא (6) דמיפר לה בעל כי אני נודר עקריה לתנאיה וקיים לנדריה לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל 6) באין הבעל מיפר בקודמין וניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה קסבר צריך לפרט את הנדר
7. משנה נגעים בנה
כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר, חוּץ מִנִדְרֵי עַצְמוֹ לב.
8. רא"ש יומא ח:כח
ומיסו כללס מכמנסג סקלמוניס ולסון כל כללי מוכיס שנתקן על סנדליס סעכלו עליסס ססנס סעכלס ומתילין לותס כדי לסנכל מן העונס ולכך לומל לותו סלסס פעמיס וגס לומל וכסלס לכל עדת בני ישללל כי כליכין כפלס לותן סעכלו. ומס ססקסס לכעי סלטס לכן ססלי כל מי סעכל כללו קול מתקלט מעיקלו כדי לסנכל מן העונס. ומס ססקסס לכעיס סלסס הדיוטות קלי כל סקסל לומליס לותו ליס ליס כלסס נוגס סקזן סקסל מתילין לותו. וקל ללמל לב פפס כליך לפלט הכלל היינו כססכולל כל לפני הסכס לסתיר לו נכללו [ח] לולי כלל על לכל מכוס ולס יתיר לו סקכס כללו.
9. רמב"ן משפט החרם
ואף אותם שנהגו לומר כל גדרי אמרו שאין התרתם אלא לכגון שגגות של ציבור ונדרי טעות
10. נמוקי יוסף נדרים ז:
ויותר כללס לומל לפי סמנסג וסלסון סנסוג כו וסכתוב כסלל לך עמלס ז"ל, סלין לומר כן לס כללך כלליס סקולמין ולס כללך תנסי לכלליס העתידיס סלס ססומליס כן ללך תפלס לסקלוס כלוך סוס סלס יכסלו וסנס יענסו על סנדליס ועל הסכועות סעסו כסנס סעכלס וסיסיו סכיתין וסכיקין לפניו יתכרך כחילו לס סיו וזסו סנסגו לומל כסוף וכסלס לכל עדת בני ישללל וכופלין לותו ג"פ כללך קוילוי כלכול:
11. נדרים כג:
והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה אויאמר ל) כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר אי זכור עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר רבא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא הכא במאי עסקינן כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה והשתא קא נדר גאי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר נדריה לית ביה ממשא לא אמר על דעת הראשונה אני נודר עקריה לתנאיה וקיים לנדריה
12. רא"ש יומא ח:כח
לביי תני וכלכל סלס יקל זכול נסעת הכלל. לכס למל לעולס לכלסמליכן מעיקלל וכגון ססתנס כללס ססנס ולס ידע ממלי סתנס וקל כלל. לי זכול כסעת סנדל דקתניס כללס ססנס 3) ולמל על דעת קללסונס לני עוסס כטיל לתכליס וקיימיס לכלליס. פילוס לכל לית ליס ספיל ללכיי סיכס ללין זכול לתנסו כסעת סכלל סתכלו קייס וכללו כטל לליכס טעמל לפלוגי כסס סלס סנדקק לכל לקייס לסון סמסנס ולוקי לס סכי כגון ססתנס כללס ססנס סיסס מקכס כלליס סילול כזו הסנס כטליס ולס ידע ממלי סתנס על ליזס כלל סתנס לכטל לכילת כסל ושתיית יין לו לכריס סכינו לכין סכילו לו לכריס סנינו לבין עכמו וקל כלל ולמל על דעת סללסונס סוס עוסס סלס לסיס זכול על מס ססתניתי ללך לסל סתכלי וסון כזכל סעל לכל זס סתנס קסול כללל לית כיס מססל. ועל פי הלכה זו נסגו לומל כל כללי כיוס"כ לסתנות על התנסיס סל סנס סכלס סלס ילול ללס ככעסו ויקל סכוס סתכלי סלס יתקיימו כלליו וכסכיל סניוס סכפוליס מתקכליס כל סעיל בבית הכנסת נסגו לומל ביוס סכפוליס. וגס מליכו כספל יקזקלל (סימן מ) לקלי יוס סכפוליס ללס קסנס. וסגיס לכינו תס כמקזוליס מיוס כוס כפוליס זס על יוס סכפוליס הכל עלינו. [ה] וגס יס לומל לנדלכס ולססתכענס כלומל מס סלני עתיד לידול וליסכע. [ו] וגס יס לומל כולסו לסלטכס כסון כלומל לס לסכס וללול מעתס לני מתקלט עליסס ומתנס סיסו כטליס.
13. רמב"ם וראב"ד הל' נדרים ב:ד
ד המי שהתנה קודם שידור ואמר כל נדר שאדור מכאן ועד עשר שנים הריני חוזר בהן או הרי הן בטלים וכיוצא בדברים אלו ואחר כך נדר. אם היה [6] זוכר התנאי בשעה שנדר הרי נדרו קיים שהרי בטל התנאי בנדר זה. ואם לא זכר התנאי אלא אחר שנדר אף על פי שקבל התנאי בלבו וקיימו הרי הנדר בטל. ואף על פי שלא הוציא עתה החזרה בפיו כבר הקדים החזרה לנדר והוציאה בפיו מקודם. ויש שמורה להחמיר ואומר והוא ויש שמורה להחמיר וכו'. השגת הראב"ד ל"ס יפס קולס זס ולס כזכילת שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך התנסי כמו סקול סוכל 6לס כדי דבור:
14. שלחן ערוך יו"ד ריא:ב
ב [ב]ימי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים ונדר בתוך הזמן "אם הוא נזכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל [ג] י ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר (ג) די אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור (ג) לנדר י ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם :
15. שלחן ערוך יו"ד ריא:א
ן וסל ללמליכן כל כללי כליל יוס כיפוליס סוי כלילו סתנו בסריס ומכל מקוס לל סמכיכן על זס לססיל כלל סחלס לסכס כי לס לכולך גדול (מסלי"ו סימן כ'):
16. נדרים ח.
מנין שנשבעין לקיים את המצוה ל) שנאמר א) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא הא קמ"ל אדשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה
17. שלחן ערוך ריד:א
א [א] * דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים א (6) נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם : הלכך מי שרגיל להתענות ב תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ג מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורוצה (א) לחזור בו (ב) מחמת שאינו (3) בריא צריך ג' שיתירו לו [ב] י אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת [ג] צריך התרה ד ויפתח (ג) בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר י לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ופרישות (ג) יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה ולא לעולם [ד] אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים ה מחמת (ד) שסוברים שהם אסורים לא הוי כאילו קבלום בנדר [ה] י ויש מי שאומר שאם טועה ונהג איסור בדבר המותר נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים ואס יודע שהוא מותר ונהג בו איסור אין מתירין לו אפי' כעין התרת נדרים דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורים שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם (והמנהג כסכלל סרלסונס) :
18. מנחת שלמה א:צא (כ)
אולם מסתבר דאדרבא כיון שהוא עצמו אין כוונתו כלל לנדר או שבועה ורק התורה עשאתו כנדר, שפיר מהני מה שגילה דעתו מקודם והתנה בפירוש שאינו רוצה כלל שיהיה נדר, דמהיכי תיתי נימא שאף בכגון דא הרי זה נעשה נדר גם נגד תנאי מפורש שהתנה בריש שתא דאינו רוצה שיהא נדר. אך לכאורה קשה על זה מהא דאיתא בשו"ע (יו"ד סי' רי"ד ס"א) הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ולפרישות יאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר ואם לא אמר כן ונהג ג' פעמים הוי נדר ובעינן התרה. ואמאי בעינן התרה הא אמרן דלענין זה שפיר מועיל תנאו שעשה בריש שתא שלא יתקיימו נדריו כל השנה. ואפשר דכיון דנהג ג' פעמים חיישינן שמא נזכר בינתיים בביטולו שעשה בריש שתא ואם אעפ"כ ממשיך לנהוג כן הרי זה חשיב כאילו ביטל את התנאי. וגם [אדרבא] נראה דמהא דמהני התנאי שהוא עושה בתחילת הנהגתו שעושה בלא נדר משמע קצת כדברינו דשפיר מועיל גם התנאי שעושה בריש שתא. אך יותר נראה דבזמנינו שמזכירים בפירוש בהתרת נדרים בערב ראש השנה "מנהג של מצוה או איזה הנהגה טובה שנהגתי שלש פעמים" ומיד הוא גם מוסר מודעא על כל קבלה בלב דאפשר שפיר להקל. ולפי"ז נראה דדברי הש"ך שהבאנו לעיל שאם פוסק סתם הו"ל נדר, נראה דמיירי בפסיקה כזו שהוא ממש מתחייב בחיוב גמור, או דמיירי במי שלא עשה תנאי בערב ר"ה, אבל בדברי מצוה שרגילים בני אדם לומר סתם ולא בלשון נדר שפיר מהני הביטול שעושים בערב ר"ה ובערב יוהכ"פ והרי זה חשיב כאומר בפירוש בלי נדר.
19. יביע אומר או"ח ב:ל
אולם גם ממנו נעלם תשובת מרן ז"ל באבקת רוכל (סי' קעו) בד"ה הדרך הב', שהתיר ג"כ מטעם ביטול נדריו בר"ה. וכתב, דמ"ש הרמב"ם, ויש מי שמורה להחמיר ואומר והוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתכ"ד, אין זה דעתו ז"ל, שאל"כ לא היה כותבו בלשון יש מי שמורה, וגם משמע דיהידאה הוא, וחומרא היא ולא מדינא. וכן שאר הפוסקים לא חילקו בכך. ע"ש. ולפ"ז יש מקום לומר שכיון שגילה לנו מר"ן שדעתו להקל הלכה כתשובותיו. וכמ"ש הגאון הנצי"ב בתשו', דבודאי מה שכותב הפוסק בתשו' הוא עיקר נגד פסקיו. ומ"ש הפו' שסומכים ע"ד הרא"ש בפסקיו יותר מעל תשובותיו, אין זה מסברא, אלא מגמרא מפי בנו רבינו יהודה, ומסתמא ידע שהפסקים היו אחרונים וכו'. ע"ש. והובא בשר"ח (כללי הפו' סי' יא אות ח). וע"ש. ומינה למ"ש מרן בתשובה. וכ"כ להדיא החיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' עד אות יא), שדברי מרן בתשו' הם הלכה למעשה בפרטות ועדיפי מהש"ע. ע"ש. אולם כמה דיות נשתפכו ע"ז אי קבלנו ד' מרן בתשו' שלא לומר קים לי נגדו. ובמק"א כתבנו בזה. ואכמ"ל. וע' בשו"ת קול אליהו (חיו"ד סי' לד) מ"ש בזה בשם רבני מצרים. ע"ש. וע"ע בשו"ת מחנה אפרים (הל' נדרים סי' יב). שכ', דרובא דרבוותא הסכימו לדעת הרמב"ם שאפי' נזכר אח"כ מהני. ע"ש. ועכ"פ במנהגים שעיקרם אינם אלא מדרבנן, שפיר סמכינן ע"ד מרן בתשו' הנ"ל, להתיר אף בלא שום התרה. ולנ"ד נמי שפיר מהני מה שאמרו כבר בער"ה שעברו, שאין קבלת מנהג זה בתורת נדר.
20. שבלי הלקט ס' שיז
וטעם הדבר למה תקנו הראשונים לומר כך בלילי יום הכיפורים משום דקיי"ל דעל כל עוונות שבתורה אם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר וראו הראשונים ששום עון אינו מעכב [את] הבפרה שאם יעשה אדם השובה שלא יהא יום הכיפורים מכפר אך עון הנדרים שאם נדר ליתן צדקה אין יום הכיפורים מכפר עד שיישלם את נדרו שכל דבר שהוא מחויב אין יום הכיפורים מכפר כדתנן בכריתות חייבי חטאות ואשמות וודאין
21. ספר מנהגים עמ' נד
אע"ג א) דאמריני נרף & 53] [והרוצה] שלא יתקיימו נדריו (ביום ה') כל השנה כולהן יעמוד בר"ה כו' מ"ט אמרינ' (כל נדרי] ביום כיפורי משום דאיכ' כנופיא טובא וסמוך הוא לר"ה (ומצתן) ומצינו] י"כ שנקר' ר"ה דכתי' הוי אוט' זהו יובל גנס לפי שי"כ סמוך לסוכות שמצוה לידור כו רכתיי מנדריכ' זנדבותיכ' וגו'.
22. ביאור הגר"א או"ח תריט:א
(ב) ונוהגים שאומר כו'. לגי' ל"ס סול מסוס ללחכ"י כפ"ג לנדריס ויס"ל נקלס ל"ה כמ"ס נעלמין י"ב ל' ולגי' קללסוניס מסוס לנסתרת נדריס כתיב ולס סניס כו' וה' יסלס לס וסיוס יוס סליקה
23. מסילת ישרים פרק ד
אמנם מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו. דהיינו שיותן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשהטא. ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה. ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסרגמור שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. דהיינו שבהיות השב מכיר את הטאו ומודה בו ומתבונן על דעתו ושב ומתחרט עליו הרטה גמורה דמעיקרא כהרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי. והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו. הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיס ו) וסר עונך וחטאתך תכופר . שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע. וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין.
24. לקט אמרים חלק א' עמ' נה
ולפי האמור מובן ענין ההתעסקות עם הנדרים מיד עם תחילת יום הכיפורים באמירת "כל נדרי", אשר לכאורה תמוה הוא מדוע קבעו לומר את התרת נדרים דוקא ביום הקדוש, ועוד מיד עם התקדש היום. והוא ע"פ מה שמובא במסילת ישרים (פרק ד', ועיין בצדקת הצדיק אות רמ"ב) דהתשובה הרי היא כהתרת נדרים, דבתרווייהו עוקר את הדבר מעיקרו. ולכן עם התקדש היום, שהוא מיוחד לתשובה, מתחילים מיד עם התרת הנדרים כלומר שעל דרך זה ירחם עלינו השי"ת ויעקור את שרשי פשעינו וחטאינו, ונעמוד לפניו נקיים מכל רבב כאילו נולדנו מחדש...
25. דרש משה דרוש לא
וכשנתבונן נראה כמה קשה לאדם להזהר בלשונו אף שאין לו הנאה מזה שמדבר דברים אסורים. וגם אם יתבונן איך עושה הרע בדבר שנבדל מן הבהמה מחמת שהוא בעל שכל ולעשות בזה נגד רצון ה' ולהיות גרוע עוד מן הבהמה וכדמבואר בתפלת זכה, ומ"מ קשה מאד לפרוש מזה כדאמרו בב"ב [קסה א] הכל בלה"ר וכו'. אבל כשישמור האדם את לשונו שלא ידבר דברים האסורים ואף לא דברים בטלים ויעסוק רק בד"ת אז יביא זה לידי קיום כל המצות ולידי שלום ואהבה לכל אדם, וכמאה"כ [תהלים לד יג] מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך וגר סור מרע וגו', פי' ששמירת לשונו יביא לידי סור מרע ולעשה טוב ולבקש שלום, ואמר עוד [משלי כא כג] שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. ולכן נתן הקב"ה מצות נדרים, כי הסיבה העיקרית שקשה להזהר מדבורים אסורים היא מחמת שחושב איזה קפידא יכול להיות מדברים בעלמא, וזה ילמד ממצות גדרים שדבור הוא דבר גדול ואסור לעשות הדבור חולין וישמור פיו ולשונו. וגם מחמת זה אומרים כל נדרי" הקדמה ליום הקדוש יו"כ, כדי שיבין שדבור הוא דבר גדול וכשיחזור בתשובה ויתודה יקבלוהו ויכופר ביום הקדוש הזה.
26. ספר המנהגים עמ' נג
והולכין לבית הכנסת ונהגו להתעטף בטליתותהן מככוד יום גלילה לאו זמן ציצית היא ובצאת הככבי' עומר מנהיג העיר ושניס עמי או חחזן ואומי בישיבה של מעלה וכישיב' של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתיריי להתפלל עם העבריינים ומתחיל כל נדרי וכופלי' ומשלש[ל]י' ז).