אני אישית מכיר משפחה שכל בניהם יצאו בעלי בתים יראים וחרדים לדבר ד', אולם הקטן שביניהם שהיו עמו בעיות רבות בצעירותו שלא רצה ללמוד וכו', עלה ונתעלה יותר מכל אחיו, ומשמש היום ת"ח המרביץ תורה לרבים, בזכות שאמו שפכה עליו הרבה דמעות

אני אישית מכיר משפחה שכל בניהם יצאו בעלי בתים יראים וחרדים לדבר ד', אולם הקטן שביניהם שהיו עמו בעיות רבות בצעירותו שלא רצה ללמוד וכו', עלה ונתעלה יותר מכל אחיו, ומשמש היום ת"ח המרביץ תורה לרבים, בזכות שאמו שפכה עליו הרבה דמעות

פרקי הדרכה והכוונה ממרן הגאון הגדול רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, בדרכי החינוך וקניית התורה בשמחה

"וְשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם"

בערב חג הסוכות תש"ע, פרסם הסופר הנודע הרה"ג ר' יעקב הייזלר שליט"א, שו"ת נפלא עם מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, בענייני חינוך התלמידים והילדים, ודרכי הרבצת וקניית התורה. אומנם היתה היריעה ארוכה ומרתקת, וגם אנו הלכנו אחריו וליקטנו מתוך הדברים הנפלאים כמה עובדות וסיפורים שי בהם כדי לרומם את הנשמה ולאלף להורים ולמחנכים חכמה ובינה בדרכי החינוך לעבודת ה' בשמחה.

אין להגביל כלל את הילד במשחקים, מכיון שזה הוא הצורך הנפשי של הילד להוציא את המרץ שלו, והיו מקרים בהורים שהגבילו את ילדיהם לשחק וזה פגע בהם רבות בהמשך בימי בחרותם. רק עלינו להרגילו שישחק במשחק הגונים ולא משחקים הפוגעים בחבריו ח"ו וכן לא במשחקים מסוכנים וכדו', כמו"כ עלינו להרגילו במשחקים שכשיגדל כבר לא יהא לו כבר טעם בכך, וכך לא ימשך אחריהם כשיגדל.

הרבה פעמים רואים ילדים המשחקים וקופצים ברחוב, וההורים משתיקים אותם כי הם מפריעים להם בשיחתם, פעם ניגשתי לאחד ההורים ואמרתי לו: "מה אתה רוצה מהם, הרי הם סך הכל ילדים, וכל זמן שאין הם עוסקים בדברים מסוכנים או פוגעים בחבריהם, אל לנו למנוע זאת מהם כי זהו טבעם וצריך ליתן להם שחרור במסגרת המותרת".

פעם אף נשאלתי על ילד שקופץ הרבה על השולחנות ומטפס בכל דבר בבית, האם למנוע ממנו לחלוטין, והשבתי שלא למנוע זאת ממנו ויש רק ללמדו שלא יעשה דברים מסוכנים, והלה המשיך לשאול שהרי הילד הזה בחיידר אינו משתולל עד כדי כך, הרי סימן שיכול לעמוד בזה, והשבתי לו כי אדרבה מאחר ובחיידר אינו מוציא את כוחו ומרצו הרי שבבית זקוק ליותר.

תורת חסד

זה ברור כי מידת עשיית החסד הוא יסוד קיום התורה, ומכל שכן עשיית חסד בלימוד התורה, וכפי שחז"ל דרשו בגמ' סוכה על הפסוק "ותורת חסד על לשונה" ושואלת הגמ' וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא תורה ללמדה זו תורה של חסד. וכמובן בישיבה ניתן לקיים את ה"תורת חסד" באופן מיוחד על ידי לימוד עם הבינונים והחלשים, ויותר מכך, הרי אחד המעלות המובא במסכת אבות שעל ידה ניתן לזכות לתורה הוא "נושא בעול עם חבירו", ועל כן בוודאי על המצוינים ללמוד עם החלשים כי זה הוא מיסוד קיום התורה.

"אספר מה שסיפר לי אחד מן התלמידים המקורבים לרבינו החזו"א זיע"א, שבדידיה הוה עובדא שהיו מטרידים אותו רבות להיכנס למסור צרכי יחיד זה וצרכי יחיד אחר, ופעמים הגיעו ממקומות אחרים לבקשו בכל מיני שליחויות ושאלות שיציע לפני מרן ז"ל, ופנה ושאל את החזו"א האם הוא מחוייב בדבר מכיון שזה מפריע לו בלימודו? ענה לו החזו"א זיע"א: "לקנות תורה, לזכות לתורה, צריך זכות השכל, בלא זכות השכל א"א לזכות בתורה, וזכות השכל אפשר להשיג ע"י עשיית חסד! הרי לפי דברים אלו יש קשר ישיר לכל המידות הנזכרות בקנין תורה, שרק כאשר האדם מזכך נפשו ולבו במידות שבין אדם לחבירו, אז מזכהו השי"ת לשכל ישר ומבין שיוכל לזכות בקנין תורה.

סגולה להבנה

וכן שמעתי מעשה נורא מפי אדם נאמן שסיפר על אחד מגדולי ראשי הישיבות איש קדוש וגאון מהדור הקודם זצ"ל, שכאשר היה מתייגע בסוגיא להכין שיעור והיה רואה שהעניין עמוק ורצה לזכות לברר ולחדש בסוגיא, מה היה עושה, הוא היה נכנס לישיבה, והיה מסתכל למי חסר נעליים מי הולך עם נעליים קרועות, והיה נותן לו כסף לקנות נעליים חדשות, זה היה ממש מסירות נפש מצד הנותן, כי הדחקות היה נורא לא היה לחם, וראשי הישיבות היו רעבים ללחם יותר מהבחורים והיו ראשי ישיבות שהיו הולכים בבגדים קרועים ממש טלאי ע"ג טלאי, אבל אותו גאון ידע שבשביל לברר סוגיא עמוקה צריך לעשות חסד עם השני! זהו הפתח להצליח בבירור הסוגיא העמוקה. והמקור שלו היה כפי שאמרנו, ממה שהתנא באבות מונה בין הדברים הנצרכים להשגת קנייני התורה "נושא בעול עם הבירו".

אך למעשה כמה משעות היום עליו להקדיש לאחרים? הנה כבר התפרסם בשו"ת אגרות משה מה שפסק בזה מרן הגר"מ פינשטיין זצ"ל שכמו שבצדקה עליו להפריש מעשר מכספו, הוא הדין עליו להפריש מעשר מזמנו לטובת אחרים.

אמר לי פעם המשגיח הגר"א לופיאן זצ"ל שההתיחסות של הראש ישיבה והרמי"ם לתלמידים צריכה להיות כמו התיחסות ואהבת אב לבניו, וכמו שהורים סובלים את בנם על גביהם בכל מצב שהוא, כמו כן על הישיבה לסבול ולאהוב את הבחור בכל מצב שהוא, אלא שכבר אמר פעם החזון איש זצ"ל לאחד המשגיחים שהגדר בזה הוא שצריך להשאיר את הבחור בישיבה עד שהוא מזיק לאחרים, וברגע שמתחיל להזיק ברוחניות אז כבר ניתן להוציא אותו מהישיבה, וכמובן שגם בזה צריך הרבה שיקול דעת ואחריות יתירה.

'סטודנט' בישיבה

החפץ חיים זיע"א כידוע היה מגיע כל ערב לישיבה בשעה אחת עשרה והיה מכבה בעצמו את האורות בישיבה בכדי שהבחורים יקומו לתפלת שחרית, הרי שרואים אנו עד כמה החשיב הח"ח את ענין השינה והקימה בזמן שיוכלו להתפלל בישיבה, וכן עלינו להסביר לו ש"במקום רנה שם תהא תפלה". וכן פסק לי מרן החזו"א זיע"א בזמן שדרתי בתקופה הראשונה אחר הנישואין בפתח תקוה שהיה לי אפשרות להתפלל בבהכ"נ הגדול במנינים שם, שסיימו שם יותר במהירות ממה שהייתי רגיל בישיבה, ואמר לי החזו"א שעדיף לי להתפלל ללא מנין במקום שאני לומד.

הגיע אלי לאחרונה שאלה בקשר לבחור שמתפלל בדווקא במנין מחוץ לישיבה בטענה שחבל לו על זמן התפלה בישיבה שמאריכים, ומתפלל במקום אחר שמתפללים מהר, אבל הוא לומד מצוין, האם כדאי לגשת להצעת שידוך אם בחור כזה? ועניתי לשואל שבחור כזה הישיבה היא אצלו כמו אוניברסיטה והוא מתנהג כסטודנט, האם רצונך לקחת סטודנט באוניברסיטה!?

שאל אותי אב לילד בגיל שמונה כי בנו מבקש ממנו שילמד עמו דפי גמרא במהירות מבלי להבין כ"כ ולעשות סיומים על זה, וזאת בשעות ובזמנים שמחוץ למסגרת הלימוד של הילד בחיידר, מה לעשות עמו בכגון דא, והשבתי לו שבשום אופן לא ילמד עמו גמרא בכזה צורה, כי בדרך זו הוא הורס את כל עתידו של הילד, ילד צריך להתרגל שצריך ללמוד ולהבין, וללמוד בצורה כזו מבלי להבין זה הרס לילד שבעתיד הוא יתרגל ללמוד בשטחיות ממש!

לא פשוטים!

באחד מחשובי העסקנים שרצה לייסד בשעתו ישיבה מיוחדת לבחורים חלשים בכשרונות, והגיע להתייעץ עם החזו"א על דבר זה, החזו"א שלל את הדבר ואמר לו: "אין בחורים פשוטים, הדמעות של האמהות והסבתות פועלות שאין בחורים פשוטים".

וכוונת החזו"א בזה שוודאי כשיש תלמיד חלש צריך לטפל בו לפי מצבו ודרגתו, אמנם כוונתו היתה לשלול הצעתו של השואל שרצה לסווג את התלמידים החלשים, כחלשים. ולהעמיד להם מסגרות מיוחדות שילמדו בהם "פשוט". מתוך מחשבה שאמנם בכך בוודאות לא יצא מהם ת"ח, ולא יחכמו להבין עמקות הלימוד. אך העיקר שיצא מהם בעלי בתים יראים ושלמים, ועל זה השיב החזו"א שא"א לקבוע על אף אחד שהוא פשוט ולהעמידו מעיקרא על מצב שלא יוכל לעלות, מכיון שלא יתנו בידיו הכלים לכך.

אלא בוודאי צריך לפתוח מסגרות שיטפלו גם בחלשים ובפשוטים יותר אך גם בהם הצורה והשאיפה צריכה להיות שיכוונו אותם ויעבדו איתם לקדם אותם שיגיעו ויצליחו כמצויינים וחשובים כי התפילות והדמעות בכוחן לשנות את מצבו של הנער להצלחה ועליה גדולה.

הועילו הדמעות

ואני אישית מכיר משפחה שכל בניהם יצאו בעלי בתים יראים וחרדים לדבר ד', אולם הקטן שביניהם שהיו עמו בעיות רבות בצעירותו שלא רצה ללמוד וכו', עלה ונתעלה יותר מכל אחיו, ומשמש היום ת"ח המרביץ תורה לרבים, וזה כפי שאמרנו, בזכות שבאותן תקופות שהיו עמו בעיות אמו שפכה עליו הרבה דמעות יותר ממה שביקשה והתפללה על אחיו שלא היה עמהם בעיות, והועילו דמעותיה שתרווה ממנו רב נחת לראות בעלייתו בתורה מעלה מעלה. הרי לנו מכאן כמה על ההורים להעתיר בתפלה ולשפוך דמעות להצלחת בניהם.

('המבשר תורני', סוכות תש"ע)