מצוות סוכה היתה חביבה ביותר אצל רבינו זיע"א, השהות בסוכה היתה בבת עינו וחשובה אצלו עד מאוד. אפילו בכניסת היום טוב, לאחר תפילת מנחה ולפני תפילת מעריב כאשר היתה נערכת בבית המדרש הפסקה קצרה היה אץ רץ כבר לשבת בתוך הסוכה. וכאשר היו עוברים לפניו להתברך בברכת החג היה רבינו זיע"א כבר יושב בסוכה ושם מקבל את פני העם. בשנים הראשונות היתה הסוכה צרה ולא נוחה כל כך למעבר ובכל זאת לא וויתר על זה.
באחד השנים כאשר ביקר אצל רבינו זיע"א כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א נענה לו רבינו ואמר: מה טעם יש מצוות שמחה בחג הסוכות יותר משאר יו"ט, וענה: כי חג זה הוא זכר לענני כבוד שהם נתנו לבני ישראל רק משום חביבות, ולא כמו המן והבאר שהם נתנו להם כביכול מחובה מחמת שזה נצרך לקיום הגוף. חביבות זאת נכרה אצל רבינו זיע"א ביתר שאת.
אף אמר פעם שפלא הוא עבורו שבכל השנה כמעט ואינו ישן ברציפות, ואילו בסוכה הוא ישן לילה שלם, ואכן בכל השנה היו מכינים לו שלשה ספלים מחמת שניעור בלילה, ואילו בסוכות אינו מבקש זאת.
בשנות מגוריו בלוגאנו הידר רבינו זיע"א לבנות את סוכתו מקירות עבים ביותר קירות המשמשים לבניית מבנים, הבניה היתה מתבצעת על ידי חברה שמקצועה בכך, והכל בכדי שיוכל לשבת בסוכה גם בקור האירופי.
כשירד גשם בחג הסוכות ראו על רבינו זיע"א שזה מאוד מפריע לו, הוא התבטא כמה פעמים "סאיז נישט באטעמט". אך כדרכו תמיד אמר שעל כל דבר צריך רחמי שמים, וביום אחר שירד גשם אמר שבכל דבר צריך לראות גם את הטוב שבו ואמר שמבואר בספרים שחשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשהו מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, וזה יותר מקיום המצווה בפועל דהוי מצווה בשלימות וא"כ כשעם ישראל רוצים לקיים המצווה ונאנסים הרי זה דבר גדול.
מנהג אביו רבינו החלקת יהושע זיע"א שלא היה יוצא כלל מן הסוכה ואף את תפילות החג היה מתפלל בה. אך רבינו זיע"א היה לו דרך וכיוון שלא להתמיה את הבריות, הוא לא חפץ לעשות דברים שנראים בעיני העולם למוזרים. כי אביו הקדוש היה בכל השנה מתפלל בחדרו הפרטי, אבל הוא זיע"א שהתפלל בבית המדרש לא חפץ לשנות את זה. אך הרצון מאוד בעבע בו, הוא חשק בזה אך עצר את עצמו.
אמנם במהלך השנים כבר לא יכל להסתיר את רצונו העז לשבת אך ורק בצילה של הסוכה, ואת השיעורים היה אומר רק בסוכה, כך גם בריתות המילה שנערכו בצל קדשו נערכו בסוכה, בשנת תשפ"א החל להתפלל תפילות מנחה ומעריב בסוכה. הוא אמר אז: תפילת שחרית לא כי קשה לציבור, חם שם עם הטליתות וכו', אבל מנחה מעריב אפשר. ובענוותנותו ביקש שישאלו לגבאי בית המדרש אם זה מפריע להם שיתחיל להתפלל בסוכה.
רבינו זיע"א היה יוצא מידי פעם להתעסק עבור בריאות גופו, והנה בחג הסוכות תשפ"ג שאלו לפניו אם ירצה גם השנה. אמר רבינו שקשה לו מאוד לעזוב את הסוכה, אך יעשה זאת רק כי חיממו כבר וטרחו עבורו. אמנם בחג הסוכות תשפ"ד סירב רבינו לצאת מהסוכה, וכל התפילות נערכו בסוכה.
אמנם ככל דרכו והנהגתו בכל עת היו גם יוצאים מן הכלל. אירע בחג הסוכות כשרבינו זיע"א עוד התגורר בלוגאנו התקשר אחד מאנ"ש לרבינו לבשר שמצב ביתו טוב - לאחר שנסע לחו"ל לטפל ברפואתה. הוא ביקש מהרבנית לקרוא לרבינו והיא אמרה לו שהרבי בסוכה כעת אך היא תקרא לו כיון שהוא בודאי ישמח.
ואכן לאחר כמה דקות רבינו בא לביתו וענה בטלפון. התנצל האברך על כך שהטריח את רבינו, ועוד גרם שיצא מהסוכה. אז אמר לו הרבי: מה תאמר, הרי אני פטור מהסוכה, חולים ומשמשיהם פטורים מהסוכה.