עיין בשו"ע או"ח סימן קל"א ס"ז דאיתא וז"ל ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חדש ניסן ולא בט' באב ולא בין יו"כ לסוכות. עכ"ל. וכ"ה ברמ"א שם בסי' תרכ"ד וז"ל אין אומרים תחינות ולא צו"ץ מיו"כ עד סוכות. עכ"ל.
ועי' גם במ"ב בסי' רפ"ח ס"ק ט' דאיתא וז"ל אם יום ראשון הוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא מנהג כגון יומי דניסן או סיון או אסרו חג או בין יוה"כ לסוכות וכה"ג יכול להתענות בהם תענית לתעניתו וגם אם התענה בהם תענית חלום א"צ למיתב אח"כ תענית לתעניתו אבל המתענה תענית חלום בר"ח וחנוכה ופורים ויו"ט שני של גליות וחווה"מ צריך למיתב תענית לתעניתו. עכ"ל. וכ"ה גם במ"ב בסי' תקס"ח ס"ק ל"ז.
[אולם יש עוד ימים בתשרי שיש מחלקים בהם בין תחנון לתעניות, דיש שאין אומרים תחנון בסוף חנוכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחינה עכ"ל. הרי מבואר ד"ימים האסורים בתענית" ו"ימים שאין אומרים בהם תחנון" הם תלויים אהדדי, וא"כ כיון דאין אומרים תחנון בין יוהכ"פ וסוכות, גם אין מתענים בין יוהכ"פ וסוכות.
וכ"ה להדיא בקיצור שו"ע סימן קל"ג וז"ל בימים שבין יום הכפורים לסוכות אין מתענין אפילו תענית יארצייט, ואין אומרים "תחנון" לפי שהם ימי שמחה שהיו מחנכין בהם את המזבח בימי שלמה, וגם אנחנו עוסקים במצות בנין סכה והכנת אתרוג ושאר המינים לכבוד אדון האדונים ישראל והזמנים. עכ"ל. וכ"ה להדיא במ"ב בסימן תרכ"ד ס"ק י"ד וז"ל אין מתענין מיו"כ עד סוכות יום שמת בו אביו ואמו שהם ימי שמחה שהיו מחנכין בהם המזבח בימי שלמה. עכ"ל. ועי' גם בעיניו. עכ"ל. הרי מפורש דנהגו שלא לומר תחנון בסוף תשרי ואפ"ה כתב דמותר ליחיד להתענות.
ועי' בכף החיים בסי' תכ"ט ס"ק ל"ו דאיתא וז"ל תענית של ערב ראש חודש חשון שהוא בתשרי נראה דצריך להתענות כיון דלא חמירי כולי האי אותם הימים כיומי דניסן. עכ"ל. ועיי"ש בסימן תי"ז ס"ק ט"ז דאיתא וז"ל בענין תענית של ערב ראש חודש אייר שהוא בניסן נראה שאין צורך להתענות כיון שיש מחמירין כמו שנכתוב לקמן סימן תכ"ט אות ל"ה ואות ל"ו יעו"ש, והגם דיש מתירין כמו שנכתוב שם באות כ"ז מכל מקום שב ואל תעשה עדיף, אבל תענית של ערב ראש חודש חשוון שהוא בתשרי צריך להתענות, והגם שאין בהם נפילת אפים כמו שכתבנו לעיל סימן קל"א אות צ"ח, מכל מקום לא חמירי כולי האי כמו ימי ניסן, ואף על גב דתעניות שני וחמישי ושני אין מתענין בהם עד שיעבור כל חודש תשרי כמ"ש לקמן סימן תצ"ב, שאני התם שאין קבוע להם זמן, לא כן ערב ראש חודש שעתה הוא זמנו אין לבטלו בשביל זה, ובפרט שגם בערב ראש חודש אייר שהוא ניסן יש הרבה מתירין, ותחלתו אם כן הבו דלא להוסיף עלה. עכ"ל. הרי מפורש דנהגו שלא לומר תחנון בסוף תשרי ואפ"ה כתב דמותר להתענות ביו"כ קטן משום דלא חמירי כולי האי ימי סוף תשרי.]