עיין בילקוט ויקרא רמז תרנ"א (ובעוד מקומות במדרש) דאיתא כיון שבא יום הכפורים וכל ישראל מתענין הקדוש ברוך הוא סולח לכל עונותיהן וכו' מיהכ"פ עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו וביום טוב הראשון של חג הם נוטלין לולביהן ואתרוגיהן בידיהן ומקלסין להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא אומר להן כבר מחלתי לכם על מה שעבר מכאן ואילך חשבו עונותיכם לפניכם לפיכך אמר ביום הראשון ראשון לחשבון עונות מיום הראשון של מועד ואילך.
והנה עיין בשו"ע או"ח סוף סימן תרכ"ד דאיתא וז"ל אין אומרים תחנות ולא צו"ץ מיום כפור עד סוכות, והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי י"כ בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה. עכ"ל. ועיי"ש בריש סימן תרכ"ה דאיתא וז"ל מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה. עכ"ל. הרי דרק הוזכר להתחיל בסוכה ולא בלולב. ועיין גם בברכי יוסף שם בסימן תרכ"ד דאיתא וז"ל המדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בעשית הסוכה כדי לצאת ממצוה וכו' ואסמכוה אקרא וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכותה. עכ"ל. ועיין בספר בן איש חי הלכות שנה ראשונה פרשת וילך אות כ"ג דאיתא וז"ל אחר שיאכל סעודת התענית בליל מוצאי כפור, יאמר על השלחן פתיחת אליהו זכור לטוב, וכתב הרב יעב"ץ ז"ל, ללמוד ברעיא מהימנא פרשת אמור דף צט ע"ב, יומא דראש השנה איהו יומא דדינא וכו' עד דף ק' זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ואחר כך יברך ברכה אחרונה על סעודתו, ויקום בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה. עכ"ל.
אבל עיין בכף החיים שם בסימן תרכ"ד ס"ק ל"ו דאיתא וז"ל מוצאי יום הכפורים מנהג הקדוש וכשר לתקן בסוכה איזה דבר קודם שיאכל, וכן גם כן טוב שביום י"א אחר תפלת שחרית קודם שיאכל יקנה דבר מצוה לולב או אתרוג אם אפשר. עכ"ל. וכן עיי"ש בסימן תרכ"ה ס"ק ד' דאיתא וז"ל כשם שמצוה לעסוק בסוכה מיד אחר יום הכפורים כך מצוה מיד אחר יום הכפורים להתעסק בהכנת לולב ומיניו וכמו שכתב הטור לעיל סימן תקפ"א בשם מדרש יעו"ש. עכ"ל.
[הנה לפי פשטות לשון הרמ"א דהני ימים קשורים למצות סוכה ולא ללולב, מהו הפירוש בזה, למה יש ענין לעשות סוכה בהני ימים וליכא ענין לעשות לולב בהני ימים. הנה עיין במשך חכמה על ויקרא פכ"ג פמ"ב דאיתא וז"ל בסוכות תשבו כו' התורה האלקית יש בה מצות שהם מדריכים האדם נגד הטבע, ויש מצות שהם כפי הטבע, רק שהם מטהרים את הטבע ומזככים אותה, וזה מצות סוכה, אחרי שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ יחרוש, יזרע, ויעדור, ויקצור, ויעמר, ועמל בשדה, ויאסוף את גרנו, ואסמיו מלאו בר ולבו שמח בפרי עמלו מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו, אז באה התורה ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, וזה נגד הטבע לקדש כחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי, ולכן אמרו חג הסוכות תעשה לה' שיהא שם שמים חל על הסוכה כעל החגיגה, והוא ענין קדושה ועצי סוכה אסורין מן התורה, אמנם יש מצות שהן כפי חוקי הטבע, רק שהוא עפ"י חוקי החכמה העליונה בפרטים מצוינים לפי טעמי החכמה האלוקית, וע"ז אמרו (בבא מציעא סא ע"ב וע' רש