המשפיע הרב דב מנחם דוברוסקין
הלימוד מחג הסוכות: בין עיקר לטפל
שאלה: האם היציאה לסוכה הארעית משמעותה שמגורי החולין בבית הקבע הם רק בדיעבד ?
חג הסוכות בא כהמשך ישיר לימי הרצון שמתחילים בראש חודש אלול ונחתמים ביום הכיפורים. בימים הללו כולנו שרויים באווירה של קדושה. רבבות יהודים שופכים את ליבם לה' בסליחה ובתחנונים. התקופה הזו מעניקה לנו השקפה נכונה מה אנו באמת רוצים, ומהי המהות הפנימית של היהודי.
מהותה של השליחות האלוקית בעולם היא לדעת להבחין בין עיקר לטפל, בין אמצעי למטרה ובין כמות לאיכות. ובהמשך לכך, בימי חג הסוכות אנו לוקחים את ההתעוררות שחווינו וממחישים אותה הלכה למעשה. אנו יוצאים מתוך הבית אל הסוכה ושמחים בה הרבה יותר מאשר בביתנו הקבוע. מטרת היציאה היא לומר לאדם כי בשעה שהוא מקיים את מצוות הסוכה, הוא חוסה ב'צילא דמהימנותא' ומתקרב אל הקב"ה המחבקו כביכול באהבה, "וימינו תחבקני". זאת על אף שמדובר בסך הכול בכמה דפנות לא חזקות במיוחד, ומבחינה הלכתית הסוכה כשרה גם בשתי דפנות ומשהו ובסכך העשוי מפסולת גורן ויקב. וזאת כי השמחה שלנו נובעת מעצם קיום רצון ה' והשהות בצלו, ומשכך היא גדולה מזו שאנו חשים בביתנו הרגיל.
במילים אחרות, כוונת הדברים היא להנחיל לאדם במשך שבוע שלם את התודעה מהו העיקר ומהו הטפל, מהו ארעי ומהו קבע. המושגים הללו הולכים ומשתנים לחלוטין ואינם נמדדים לפי תפיסת העולם הרגילה. העולם סבור שדבר זול המתנדנד ברוח הוא ארעי, בעוד מבנה חסין ויקר הוא דבר של קבע. אך האמת היא שהדברים החזקים והקבועים באמת הם אלו המהווים את רצון ה'. מנגד, מבנה איתן וחזק שאינו קשור למצווה הוא למעשה ארעי. משום כך, אנו יוצאים למקום שמבחינתנו הוא קבע, כי הקבע הזה הוא הרצון האלוקי המגולם במצווה. ומנגד, דבר שנראה בעינינו כעיקרי ייחשב לארעי אם אינו נעשה באופן הראוי והנכון בעיני ה'. הבית הרגיל, כאמור, אינו בהכרח רצון ה' כשלעצמו, אך העבודה שלנו היא להכניס את העיקר לתוך הטפל, על מנת שבסיום חג הסוכות הבית הפרטי כביכול יהפוך גם הוא להיות מבנה של קבע בדיוק כמו הסוכה. וזאת אם נכניס אליו את התודעה האלוקית ונהפוך אותו למוקד של 'תורת חיים' בית של תורה ומצוות הנעשות בחמימות יהודית, ובכך גם הוא יהפוך למרחב של שמחה אמיתית.
כך הדבר ביחס לחיינו בכלל: כידוע, ספר התניא מקדיש את פרק ל"ב, הנחשב לליבו של הספר, בדיוק לנושא הזה. היסוד המרכזי המופיע שם הוא שעלינו להיות מהעושים נשמתם עיקר וגופם טפל. יהי רצון אפוא שנזכה תמיד להיות מונחים בעיקר, כפי שאנו למדים מהסוכה.