תכלית עבודת אלול ותשרי להשיג ההכרה שאין עוד מלבדו
ידוע מה שאמרו צדיקים שתכלית כל היגיעה שבחודש אלול ובחגי תשרי הוא להגיע לאותה שעה של 'שמיני עצרת' שבו פותחים את הארון הקודש ומכריזים 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו'! כלומר, כל אותה יגיעה היתה כדי לזכך את נשמותינו ולהסיר את כל המסכים המונעים את ההכרה הבהירה שהקב"ה בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
ענין ה'שמחה' על 'גומרה של תורה' ב'שמיני עצרת'
לאור דבריהם יש לומר שלכך נקבע יום 'שמיני עצרת' ליום שמחה על גומרה של תורה, כי לימוד התורה שבכתב הוא גם כן אמצעי לחיזוק האמונה, כמו שכתב הגה"ק מרן בעל ה'חפץ חיים' זי"ע (בספרו זכור למרים') וז"ל: 'והעצה היעוצה שתתחזק האמונה בלב האדם, הוא שילמוד פרשת השבוע בכל שבוע עם פי' רש"י ויעיין היטב, כדכתיב (שמות טו, כו): 'והאזנת למצוותיו', פירוש רש"י תטה אזנים לדקדק בהם, ולאפוקי, אם קורא אותם מהשפה ולחוץ' עכ"ל.
וכעין דבריו מקובל גם מהרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע שאמר להגה"ק בעל ה'דברי יואל' מסאטמאר זי"ע בילדותו, שאם לומדים חומש עם פי' רש"י אז מכירים את הבורא ית', וכן הוא להיפך אם לא לומדים חומש ופירש"י אין מכירים את הבורא ברוך הוא, וכפי שראיתי בעצמי כמה גדולים שלא הכירו את הבורא כי לא למדו חורש"י.
לאור דבריהם יש לומר שסיומה של תורה אחר שלמדו כל שבוע הפרשה עם פירש"י היא בחינה של 'שלימות האמונה' ולכן ראוי לקבוע השמחה לכך ביום 'שמיני עצרת' שבו אנו זוכים גם מכח העבודה לבהירות האמונה.
העבודה התמידית להרחיב את הדעת והאמונה
אמנם לבהירות האמונה אין גבול וסוף, וכל עוד שהאדם בעולם הזה יכול הוא להרחיב דעתו ואמונתו יותר ויותר, ועל כן גם אחר שזכינו לגומרה של תורה, ולבהירות בהכרת הא-ל יתברך, מתחילים אנו שוב מבראשית, כדי לחזור שוב על התורה כולה, כי על דברי תורה נאמר 'דדיה ירווך בכל עת' (משלי ה, יט) ודרשו חז"ל (עירובין נד:) 'מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם חדש' עכ"ל. וללא ספק שטעם חדש זה הוא בכל הקשור לאור התורה, הן בהבנת התורה, והן באור האמונה המתעורר באדם מתוך יגיעו בה, וגם אם כבר למד את התורה כולה, אם יחזור וימשמש בה ימצא בה תוספת אור ובהירות יתירה באמונה.
אי לכך כעת שהציבור מתחיל שוב את התורה מבראשית מן הראוי שגם כל אחד בפרט יקבל על עצמו להתחיל שוב מבראשית, וללמוד מידי שבוע את 'פרשת השבוע' עם פירוש רש"י, ועל האדם להחשיב מאוד זה הלימוד ולהקדיש לו זמנים טובא, כדי שאכן יזכה לעיין היטב בכל פרטי התורה ולהחדיר היטב היטב בנפשנו את האמונה הבהירה.
נחיצות הלימוד התורה עם פירש"י
ומן הראוי לציין שגם מצד ההלכה ראוי ונכון לעבור על פרשת השבוע עם פירש"י, שכן איתא בשו"ע (או"ח סימן רפה סעיף ב): 'ירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י', ושם ב'משנה ברורה' (סק"ו) כתב בזה"ל: 'כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני, וגם הוא מפרש כל מילה ומילה, ופירוש רש"י יש לו מעלה שהוא מפרש את הענין על פי מדרשי חז"ל, יותר מהתרגום. ובאמת כן ראוי לנהוג לכל אדם, שילמוד בכל השבוע הסדרה עם פירוש רש"י לבד התרגום. כי יש כמה פרשיות בתורה ובפרט בחלק ויקרא, שאי אפשר להבינם כלל על ידי תרגום לחוד' עכ"ל.
במעלת הזהיר בלימוד שמו"ת
עוד ראוי לעורר בימים אלו כשמתחילים שוב את התורה מבראשית, להתחזק ולהימנות עם אלו המשלימים פרשיותיהם עם הציבור, שעליהם אמרו חז"ל (ברכות ח:): 'כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו'.
ומידי דברי ממאמר חז"ל זה אזכיר מה שאמר מו"ר הגאון הצדיק רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל שדייק בדברי חז"ל אלו ואמר, שאם הבטיחו חז"ל 'אריכות ימים' בודאי כיוונו לימים שיש בהם רצון, היינו ימים שיזכה בהם האדם במילוי משאלותיו ברוחניות ובגשמיות, כי אם מדובר בימים שהאדם קץ בהם, מה טובה היא זו.
עוד אמר, שיש לדייק בלשונם, שלא אמרו שהשלמת הפרשיות היא רק 'סגולה' לאריכות ימים, אלא בלשון 'ודאות' שנו דבריהם, והרי זה הבטחה שבודאי כך יהיה, שאם נקפיד להשלים את הפרשיות נזכה לאריכות ימים. ונמצא לפי שני דיוקים אלו שהמשלים פרשיותיו עם הציבור מובטח לו שיזכה 'לאריכות ימים' טובים ונעימים.
לענין זמן קריאת שמו"ת לפרשת 'וזאת הברכה'
אגב, לענין זמן קריאת שמו"ת על פרשת 'וזאת הברכה' שאנו קוראין ביום 'שמחת תורה' אנו מוצאים סתירה ב'משנה ברורה', שכן בהלכות קריאת שמו"ת (סימן רפה סקי"ח) מביא בשם 'שערי תשובה' שביום 'הושענא רבה' יקרא 'שניים מקרא ואחד תרגום', ואם קרא ב'שמיני עצרת' לא הפסיד, הרי לנו מזה שדעתו שזמן קריאת שמו"ת בפרשה זו היא כמו בשאר הפרשיות שצריכים לקראתן ביום שלפני קריאתה בביה"כ, רק שמאחר ושמיני עצרת הוא כחדא יומא עם יום 'שמחת תורה' שלאחריו, לכן ראוי לכתחילה להקדימה ביום שלפניו הוא יום 'הושענא רבה'.
ואילו גבי הלכות סדר ליל שמחת תורה (סימן תרסט סק"ד) הביא בתוך דבריו שהפוסקים ככתבו שבליל שמחת תורה יקרא הפרשה שמו"ת, כי אז הוא זמנה. ואשרי המיישב סתירה זו.
השי"ת יזכנו לקיים הלכה זו של קריאת שמו"ת כדבעי, ונזכה בזכותה לאריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים.