מלווה מלכה
אקטואליה מזוית יהודית
בית בעולם הגמרא!
כמה חבל. אין לילה כזה בנמצא.
***
אין לילה אחד חורץ גורלות וחורץ עתידות. סערת הריקוד בשמחת תורה; שאגות של 'נתנה תוקף', ודמעות-דם ב'תפילה זכה' - הם רגעי שיא הקובעים ברכה לעצמם.
אבל רגעי שיא אינם סוללים מסילה!
***
זה היה הלילה הגבוה בחייו. מהלילות המסעירים שבית הישיבה חָנן את חניכיו.
ליל שמחת תורה, רגע הוצאת ספר התורה מארון הקודש. גוש דחוס של בחורים התנשא מעל עצמו, מעל גופו ורצונו, ומעל המציאות החומרית הדלוחה. שעה ממושכת רעד ההיכל בתשואה אדירה בהמנון המלכותי של בית מקדש הישיבה: "שאו שערים ראשיכם". זה נשמע כהלמות פרשים בשעת הכתרה. רגעי כלות-הנפש - שרק בני ישיבה מסוגלים ליצור מהם שירה.
שלמה זלמן ניגש אל הלילה - חמוש ברגשותיו התוססים. הלילה הזה ירומם את רוחו לשמי שמיא! הלילה יניף את נפשו תנופה גדולה, ויקבע את עתידו התורני!
כבר שבועות הוא הומה אל הלילה הזה. גם כשהיה מסייע לאביו בבניית הסוכה, היו שפתותיו מרחשין את שירו הנודע של מרנא ה'חזון איש':
"כַד יַתְבוּן יִשְׂרָאֵל וְעָסְקִין וּעָסְקִין - -"
גם את המסמרים שנעץ בסוכה, נעץ בלהט פנימי, ועל כל מהלומת פטיש, היה מזמר אל נפשו:
"וְעָסְקִין!..
"וְעָסְקִין!..
"וְעָסְקִין! - -"
גם כשהשתרך עם משפחתו בחול המועד לפארק הלאומי, ודשדש בתורות האינסופיים ליד אתרי הבילוי, היה לבו במזרח. וכשדיווש בפדלים של סירת-המנוע, פיזמה נשמתו את שיר השירים של שמחת-תורה: "קוּדְשָׁא בְּרִיך הוּא אוֹמֵר - אוֹמֵר לְפַמַלְיָא דִילֵיה - -"
בליל שמחת תורה הבשילו רגשותיו עד רתיחה. כל שעות הערב רקד במרץ אדיר. כשההיכל המה בשירת "אַשְׁרֵיכֶם תַּלְמִידֵי חַכָמִים שֶׁדִבְרֵי תוֹרָה חַבִיבִים עַלֵיכֶם!" - הרגיש כאילו שאג אל חלל העתיד האישי שלו. כל רקיעת רגל רמסה שריד נוסף של חומר שחסם את עלייתו. רגליו ונפשו הונפו בלהט, במין התרסה מול גלי עצלות ודכדוך - שהפכו בשנה האחרונה בני-בית בנפשו. החייתה אותו ההרגשה שהלילה הזה ישנה את חייו. יקבע את גורלו. יהפוך אותו בן-
השעה 7 בבוקר, חודש לאחר שאגת ה'שאו שערים'. אתה מכורבל עם הפוך הרך; היורה המקדים מתופף על החלונות, והעזובה על אדני החלון נראית משמימה מאי פעם. דפיקות ההשכמה המעצבנות של צביקה, הנודניק התורן, מתגבלות עם נקישות הגשם המדכדך, ומצטרף לתסכול מה'חבורה' שנכשלה אמש -
אתה עייף. חסר שמץ חיוניות ורצון-חיים. נו, לקום לשחרית? להתכרבל עמוק יותר בין השמיכות? כף-הקלע היומי.
ברגע המבחן ההוא - ה"שאו שערים" של שמחת תורה לא יהיה שם. הוא לא יעזור לך לקום. להשתקם. להתרומם! והשנה הרי משופעת ברגעי מבחן כאלו!
ברגעים הזעירים, היומיומיים האלו, נוצקת אישיותך. היכולת למלוך על הרצון, ולהדוף קשיים זעירים - היא שתבנה בך חוט-שדרה רוחני! בהתעלויות קטנות, רציפות מעל לַחֲצי היומיום - תרכוש זקיפות-קומה ושליטה עצמית.
ברגעים ההם, במאבק בין רכות הפוך, טפטופי גשמי הבוקר, והש"ץ הממתין כבר בהיכל, אז היית צריך להיצמד למילותיו הקדושות של ה'חזון איש':
"חַזוּ בָּנֵי חַבִיבֵי - - דְמִשׁתַּכְּחִין בְּצָרָה דִלְהוֹן - -"
***
ולכן, חודש-החודשים של השנה - הוא דווקא החודש שאחרי החגים. מר- חשוון. חודש המאפשר, לכל הרוצה ליטול - את בשורת היציבות השלֵוָוה, נטולת הסערות והתנודות. השגרה הברוכה. חודש הפותח חצי שנה חורפית פוריה, יציבה, נטולת הפרעות, עד שיגיחו תחפושות הזברות והג'ירפות המאוסות של התתניקי"ם.
שלווה אנחנו צריכים. יציבות אנחנו צריכים! השלווה גדול כליו של מבקש ה'. אף הֶרגש רוחני לֹא יִיזָרע בנפש מתוחה וחרדה!
במיוחד מי שמצוי עדיין בעולם נטול יציבות, של חיפושי דרך מתסכלים, לחצי לימוד או קשיי חברה - זקוק יותר מכל ליציבות ולשיטתיות הרוגעת של ימי החורף הבא עלינו לטובה!