הרה"ג רבי יחיאל פליסקין שליט"א
ראש מכון 'שתולים' לנוער
בשבוע שעבר עסקנו בעובדה שגם בחור 'מכור' יכול להתנתק ממכשיר הסמרטפון. הבאנו בהקשר זה סיפור אמיתי על נער מתמודד בשם יאיר - המתרחש בימים אלו ממש - מפיו של אחד מתומכי הנוער שלנו, נער שהגיע אלינו עם מכשיר לא-כשר, שוטטות במקומות בלתי הולמים, ובעיקר עם 'תיק' של גורמי מצוקה, אך הצליח לקנות לו חבר בדמות אותו תומך. עתה נביא את המשכו של הסיפור:
התומך מדגיש כי נתקל בחומת אטימות מצד הנער, חרף מאמצים כבירים לדבר על ליבו. "שקלתי כמה פעמים לעזוב את התיק" - הודה בכנות-"ובכל זאת המשכתי. באזני צלצלו דברי הרב פליסקין: 'גם כאשר נראה שאתם לא עושים כלום עם הנער, אתם עושים הרבה!'".
בעמל רב הכנסנו את יאיר לישיבה, שלכאורה הייתה עשויה לתת לו מענה, אבל לא כן היה. יאיר לא השתתף בפעילויות הישיבה, מטוב ועד רע. כשניסיתי לדבר איתו על הספק אישי, או לעודד אותו לקבל תפקידים בישיבה - הוא רק הנהן בראשו, אך לא עשה כלום.
יום אחד ראש הישיבה איים שאם הוא לא משתנה - הוא 'עף', וכששוחחתי איתו הוא 'הסביר' לי שאין עם מי לעבוד, שהרי לכל בחור יש איזו נקודה שממנה אתה יכול לבנות, אבל יאיר - מנותק קשר לחלוטין, מכחיש, מאשים אחרים... אין עם מי לדבר... מיותר לציין, כי גם מהשיחה הזו יצאתי מתוסכל, מאד...
ההורים באותו זמן היו לחוצים מאד, ועקבו אחריו באופן קבוע. הם קבעו כלל שאם הוא לא מגיע עד שעה מסוימת - הם נועלים את הבית (שיטה שאולי עבדה בימי הטורקים...). ככלל הסביבה דחקה אותו למצב, שהוא נעשה 'אלוף' בשקרים ומוניפולציות, כשהוא משתמש בכשרון וביצירתיות בנסיון להסוות את מעשיו.
לאחר מספר חודשים הפגישות שלנו הסתיימו, לאחר שיאיר "הועבר" לישיבה בעיר אחרת, ומצבו הרוחני הוסיף להתדרדר... תהיתי לעצמי האם הצלחתי להשפיע עליו במשהו, שהרי המצב שלו לא השתפר בכלום. ללא ספק, תחושה חמוצה...
הסיפור יכול היה להסתיים כאן, שהרי אנחנו לא 'קבלני-הצלחות', והעיקר שעשיתי השתדלות, אבל לסיפור יש המשך: הישיבה החדשה, כך התברר, דוקא היתה מוצלחת עבורו. נתנו לו תפקיד, מעמד, תכנית לימודים מותאמת, והוא החל להשתקם. עד שהתחילו הבעיות... לאחר שהוא נתפס בפעם השלישית עם טלפון לא כשר בישיבה, הרבנים אמרו שזה נראה התמכרות, ועליו ללכת לטיפול. ויאיר מצידו אמר, שאם מדברים על טיפול, זה רק אצל הרב משה (כלומר אצלי), כי "פגשתי המון רבנים ומטפלים, אבל הוא היחיד שדיבר לענין, ורק איתו אני מוכן לדבר!". הזמן עשה את שלו, וכעת כשיאיר מיצה את השטויות, הוא היה אכן בשל לטיפול.
ובאשר לסמארטפון: כלל גדול בידינו - 'אין טיפול בסמארטפון, ב יש טיפול בבן אדם!'. ולכן אנו לא מתמקדים בשיח על הסמארטפון, כי אנחנו מבינים שהוא בכלל ממלא חסר אחר. ובכן, דאגנו שתהיה ליאיר תעסוקה, שתמלא לו את היום. עבדנו על ניהול נכון של רגשות, תיקון עיוותי חשיבה, ועוד... הפעם השיחות היו הרבה יותר ברמה - על נושאים מהותיים.
יאיר אומר: "מה שאני מדבר איתך בפגישה, אני פוגש בכל צומת במשך השבוע". כעת השאלות מגיעות ממנו, בקשות העזרה ממנו, התקדמות, מודעות עצמית, הדרכה להתבגרות, שלב אחרי שלב. זה פשוט מרגש לראות את ה'פנים חדשות׳ שהגיעו לכאן. היום הוא בחור שמור בהרבה.