אם בכל השנה כולה צריכה להיות התשוקה והצפיה לביאת המשיח באופן ד"אחכה לו בכל יום שיבוא", שהפירוש בזה, שיבוא בכל יום, ובכל רגע ורגע מהיום - על אחת כמה וכמה שב"עת רצון" צריכה להיות תשוקה וצפיה לביאת המשיח תכף ומיד, יתר שאת וביתר עז. וכאשר כל בני ישראל, אנשים נשים וטף, נמצאים במעמד ומצב של רצון ותשוקה וצפיה לביאת המשיח .. בודאי שהקב"ה ממלא את רצונם של בני-ישראל – להביא את הגאולה
האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ולא עוד אלא שהקב"ה שמח למלא רצונם של בני-ישראל, עד כדי כך שכאשר שואלים "מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא [=מה עשה הקב"ה באותה שעה]", המענה הוא: "קא חיך [=חייך] ואמר נצחוני בני נצחוני", היינו, שהקב"ה שמח על כך שבני-ישראל נותנים לו עצה ופסק דין לסיים את הגלות הארוך (לאחרי שכבר "כלו כל הקצין") ולהביא את הגאולה האמתית והשלימה.
(משיחת ערב יום הכיפורים ה'תשנ"ב – בלתי מוגה)