קיצור דיני ד' מינים

מאת הר' שבתי יונה שיחי' פרידמן

קנייתם:

א) אין לקנות ד' מינים מקטן שנתנו לו הד' מינים במתנה או שקנה ומוכר, וכן אם הוא בעצמו קטפם, אבל אם הוא רק שליח למכור, אפילו שמקבל שכר, מותר.

ב) אין מדקדקים לשלם עבור הד' מינים דוקא לפני החג.

ג) עדיף לברך ולנענע בלולב שלו שנקנה מכספו, מאשר בשל חברו.

כשרות הד' מינים

אתרוג

א) גודל האתרוג לכל הפחות כביצה (= 57 גרם). אתרוג ישן שנשמר בהקפאה וכדומה, אם נראה במראה טוב ויש בו לחות, כשר.

ב) מראה האתרוג צריך להיות כמראה שעווה (=צהוב). אם יש עליו בלעטלעך (= עלים), למנהגנו אפילו הם בולטים (במשמוש) אינו פוסל, אבל נקודות שחורות או בליטה עם מוגלה, אם הוא בחלק העליון של האתרוג מהיכן שמתחיל השיפוע כלפי מעלה, אפילו משהו פוסל, אבל בחלק התחתון רק אם תופס את רובו של האתרוג לאורכו או לרוחבו פוסל, ופחות מכך כשר.

אופן הבדיקה: נמדד כאשר הדבר נמצא בידו ומסתכל עליו במבט רגיל, וכפי שרואה במבט ראשון ולא על ידי עיון חזק.

סוגו: הידור לקחת אתרוג מקאלבריא יותר מאשר לקחת את הזן שלו שבארץ ישראל.

לולב

א) אינו צריך להיות דוקא מעץ שעושה פרי, אבל אין להשתמש בלולב הקנרי.

ב) לכתחילה התיומת (= עלה האמצעי) צריכה להיות סגורה עד הסוף, ובדיעבד ביום הראשון של החג אם לא נפתח עד הסוף כשר לברכה, ובשאר הימים גם אם פתוח עד הסוף כשר.

ג) השידרה צריכה להיות ישרה, ואם עקומה לאחד הצדדים פסולה, וכן אם נוטה לכיוון השני (גיבנת), אבל אם נוטה לכיוונו כשרה.

ד) אורך הלולב צריך להיות לפחות ד' טפחים באורך שדרתו.

ה) צריך להקפיד, שטפח מהשדרה של הלולב יהיה מעל סיום האגודה של ההדסים והערבות.

הידורים הנהוגים:

א) שיהיה לח וירוק.

ב) התיומת באמצע, והיא שלימה לא שבורה לא סדוקה ולא פתוחה.

ג) העלים מחוברים לשידרה ולא מופרדים (אלא על ידי נענוע).

ד) אינו דק.

ה) יש עלה חום (= קרא) שמכסה הלולב מאחוריו.

ו) העלים העליונים אינם כפופים (= קנעפלאך).

הדס

א) לכתחילה מצוה לחזר אחר הדס שבכל הג' טפחים (24 ס"מ) בכל קנה יש ג' עלים, וגם אם רובם של הקנים בתוך ה24 ס"מ משולשים, כשר לברכה לכתחילה.

ב) אם היה כולו או רובו משולש ונשרו עליו, אם נשאר ברוב הג' טפחים ב' עלים בכל קנה, כשר.

ג) יבשו עליו - שנפרכים בציפורן ונראים לבנים, פסול, אבל אם רק כמשו, כשר.

ד) מנהגנו להוסיף על מספר ההדסים, על כל פנים עוד ג' הדסים.

ערבה

א) מצוה מן המובחר ליטול ערבה שלימה, שלא נשרו עליה כלל, ובדיעבד אם נשרו רק מקצת עליה כשרה, אבל אם נשרו רוב עליה, פסולה.

ב) נקטם ראשה, פסולה, ולכן יש המהדרים לקחת ערבה עם לבלוב (= עלה קטן בראשה).

ג) יבשו עליה (= שהלבינו פניהם), פסולה, אבל אם רק כמשו, כשרה.

ד) אם נסדק רוב העלה דינו כנתלש ממקומו.

ה) אין מוסיפים על מניין הערבות.

ו) נקרא 'ערבי נחל' כיון שבדרך כלל מצוי בנחל, וגם אם אינו מנחל, כשר. צריך להיות משוך כנחל וחודו חלק ללא פגימות, וגם אם אינו חלק לגמרי אבל אינו כמסור אלא רק פגימות קטנות, כשר.

ז) קנה שלו צריך להיות אדום, וגם אם יאדים בהמשך (על ידי השמש), כשר.

ח) שיעור אורך הערבה נמדד בקצהו התחתון מתחילת יציאת העלים, ובקצהו העליון עד סוף הבד (ולא עד סוף העלים).

כלל:

א) "ולקחתם לכם ביום הראשון", מכך נלמד שרק ביום הראשון צריכה להיות 'ולקחתם' - לקיחה תמה שהדבר יהיה שלם, ולכן רק ביום הראשון צריך להקפיד שהתיומת תהיה לגמרי סגורה וכן שהאתרוג יהיה שלם עם עוקץ, אבל בשאר הימים אין הדבר פוסל. ונכון להדר שיהיה שלם בכל הימים.

אך לגבי ההידור - "הדר" שם לא נאמר "ביום הראשון", לכן דבר זה צריך להיות כל הימים, ובכל הימים צריך להקפיד על מראה האתרוג, ושלא יפול הפיטם, וכן שלא יקטם או יתייבש ראשו של הלולב והערבה.

ב) וממה שנכתב "ולקחתם לכם", למדו שביום הראשון צריך להיות דוקא שלכם (ולא שאול או גזול), ולכן הלוקח מאחר יקח באופן של 'מתנה על מנת להחזיר', ולא יתן לקטן לברך לפני שמברך בעצמו, או אם מתכונן לתת לאחר לברך (כיון שהקטן קונה ואינו מקנה), ובשעת הדחק יתן לו בהשאלה.

ג) זמן נטילת ד' מינים לכתחילה הוא מזמן נץ החמה, ובשעת הדחק אפשר כבר מעלות השחר. ונוהגים שלא לטעום ושלא לשתות (מזמן עלות השחר) קודם נטילת ד' מינים.

ד) יש ליזהר שלא ליטול גם האתרוג בידו לשם מצווה לפני שמברך, כיון שהברכה צריכה להיות עובר לעשייתה.