ביאור עם "שפה ברורה - עוז והדר"
דף לג עמוד א. בברייתא הקודמת שנינו שאסכרה באה מחמת לשון הרע, הגמרא מביאה מחלוקת בזה: תָּנוּ רַבָּנָן, אַסְכָּרָה בָּאָה לָעוֹלָם, עַל הַמַּעֲשֵׂר – על אכילת פירות טבלים [שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות], שהאוכלם ענשו מיתה בידי שמים, וכיון שחטא באכילה הנכנסת למעיו דרך גרונו, נענש במדה כנגד מדה שמת בחולי המתחיל במעיים ונגמר בגרון. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עַל עון לָשׁוֹן הָרָע היא באה.
הגמרא מביאה מקור לדברי רבי אלעזר: אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי קְרָאָה – מהו הפסוק המרמז זאת, שנאמר (תהלים סג יב) וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ, כִּי יִפָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר', 'דוברי שקר' היינו מדברי לשון הרע, ועונשם הוא 'יסכר' והיינו אסכרה.
מסתפקת הגמרא: אִיבַּעְיָא לְהוּ, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי רק עַל לָשׁוֹן הָרָע קָאָמַר שאסכרה באה ולא על אכילת טבל, אוֹ דִילְמָא, בא להוסיף שאַף עַל לָשׁוֹן הָרָע נַמִּי [גם היא באה] קָאָמַר.
פושטת הגמרא: תָּא שְׁמַע, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לַכֶּרֶם [-לבית המדרש] בְּיַבְנָה, הָיָה שָׁם רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם, מַכָּה זוֹ [-אסכרה], מִפְּנֵי מָה מַתְחֶלֶת
בִּבְנֵי מֵעֲרִים וְגוֹמֶרֶת בַּפֶּה.
נַעֲנָה רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי רֹאשׁ [-ראשון] הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם וְאָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת ללבו של האדם מה לעשות, והם יעצוהו לדבר לשון הרע, וְלֵב מֵבִין האם לשמוע לעצת הכליות לדבר לשון הרע, וכשמחליט הלב לעשות כן בודה את הדברים, וְלָשׁוֹן מְחַתֵּךְ הדברים, מכל מקום הפֶּה [-הגרון] גּוֹמֵר את דיבור לשון הרע, שממנו יוצא הקול. ולכן אסכרה שבאה כעונש על לשון הרע מתחילה בבני מעיים שהם האיברים הפנימיים, וגומרת בפה, מדה כנגד מדה.
נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, לכך מכה זו מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה, מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ [–בפה] דְּבָרִים טְמֵאִין, שבאים לבני המעיים דרך הפה. תמהה הגמרא: דְדְּבָרִים טְמֵאִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ, והלא אין עונשו של האוכל דברים טמאים במיתה. הגמרא מתקנת את דברי רבי אלעזר: אֶלָּא, שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְתוּקָנִים – מעושרים, והעונש על אכילת טבל הוא מיתה בידי שמים, ונענש באסכרה המתחילה בבני מעיים וגומרת בפה, משום מדה כנגד מדה.
רש