הארת אברהם אבינו ע"ה בכל ימי החג - ללכת מן ההרגל והמלומדה אל העבודה באמת ובפנימיות
- Sukkos
- 5787
- Hebrew
קידושא רבה, יום א' דסוכות שחל להיות בשבת תש"ע
ביום הראשון הוא אושפיזא דאברהם, ונודע מה דאיתא בזוה"ק (ללס סס ג, קלס:; פלי ען קייס סוכות, ל) שהוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין", והיינו שאור אברהם אבינו ע"ה המופיע בפרטיות ביום הראשון שייך ג"כ בכללות לכל ימי הסוכות.
ובתורת אמת (תרמ"ס סעולס סליסית) כתב הביאור בזה, כי הישיבה בסוכה שיוצאים מדירת קבע לדירת עראי (סוכס 3.) דומה לגלות (ללס פסיקתס לל"כ פסיקתס לסליתל (סוכות), והוא זכר לענני הכבוד (סוכס יל:), שהיה ג"כ בעת שכלל ישראל הלכו במדבר בעת שיצאו מגלות מצרים ועדיין לא באו אל ארץ נושבת. והנה כל האבות הק' הלכו בגלות ממקומם וממושבם, אבל הראשון שניטלטל ויצא לגלות היה אברהם אבינו ע"ה, שאמר לו הקב"ה (כללסית יג, 6) "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" וכן עשה, וא"כ נמצא אפוא ששורש עניין חג הסוכות נמצא לראשונה אצל אברהם אבינו ע"ה, ולכן הוא 'אושפיזא דכולהו יומין' (ויעו"ש מה שביאר לפי דרכו עניין ההליכה לגלות אצל האבוה"ק ובדידן בקיום מצוות סוכה).
ולעומת המבואר שכללות עניין סוכות הוא באורו של אברהם אבינו ע"ה, הנה בכלליות סדר המועדים חג הפסח הוא כנגד אברהם, וחג השבועות הוא כנגד יצחק, וחג הסוכות הוא כנגד יעקב (טול חו"ס סי' תיז). ובישמח ישראל (לות ז) כתב בזה שיעקב מידתו אמת וכדכתיב (מיכס ז, כ) "תתן אמת ליעקב", וא"כ בחג הסוכות הזמן גרמא להתחזק במידת האמת, והיינו שלא לעשות מצוות ומעשים טובים כמצוות אנשים מלומדה שזהו היפך האמת, אלא לעבוד את ה' עם כוונה ומתוך פנימיות הלב, באמת ובתמים.
ובפרט כאשר חל חג הסוכות ביום השב"ק, שהוא בבחינת "שבת שבתון", כי שבת מצד עצמו הוא בבחינת האמת וכמו שאמרו חז"ל (ירושלמי דמלי ד, ל) שאף עם הארץ בשבת הוא נאמן כיוון שירא מלשקר שאימת שבת עליו. וזהו שאומרים בהושענות לשבת "הושענא ומשיבת רגל משבת", 'רגל' הוא מלשון 'הרגל', שביום השבת הוא העת שבני ישראל משיבים ומונעים את עצמם מלעשות את המצוות והמעשים טובים מתוך הרגל ומלומדה, ועושים רק בפנימיות ובכוונה, במידת האמת, ובודאי בשבת שבתוך הרגל שכל כולו מכוון כנגד מידת יעקב מידת האמת, עכתו"ד הק' של הישמח ישראל.
וייתכן לומר שעניין זה למנוע את עצמו מעשיית מצוות ומעשים טובים בהרגל כמצוות אנשים מלומדה, אלא במידת האמת בבחינת יעקב אבינו ע"ה, יש לו ג"כ שייכות לאור אברהם אבינו ע"ה המאיר בכולהו יומין, והיינו מצד מצוות 'לך לך מארצך וממולדתך' וכו' שנאמר לאברהם אע"ה וכאמור, כי עיקר המכוון במצווה זו לדידן, מלבד מה שאנו מקיימים זה בפשטות ביציאה מדירת קבע לדירת קבע, אולם סוף סוף אין אנו מתנתקים מארצנו וממולדתנו ומבית אבותינו, אכן כשהאדם עובד את השי"ת בפנימיות ובאמת ולא מכח מצות אנשים מלומדה, הרי בזה הוא עוקר את עצמו מן ההרגל שהוא רגיל בו, שהוא בבחינת 'ארצך ומולדתך', ומן העבודה רק מחמת מה שראה בבית אביו, בבחינת 'מבית אביך', ובזה הרי הוא כהולך מבית אביו וממולדתו ממש כמו אברהם אבינו ע"ה.
ובאופן אחר י"ל ביאור מאמר הזוה"ק שאושפיזא דאברהם הוא אושפיזא דכולהו יומין, כי אברהם אבינו ע"ה הייתה מידתו מידת החסד, ותמיד עסק בחסד ובפרט בהכנסת אורחים, וכנודע ממדרשי חז"ל (ככ"ל מס, ט) שהיה ביתו פתוח לד' רוחות העולם. וסוכות עניינו ג"כ כעין הכנסת אורחים, שהשי"ת מכניסנו ומסתירנו בצל כנפיו שזה עניין הסוכה כנודע (זוס"ק ג, קנ:), והוא זכר לענני הכבוד שהיה ג"כ עניין הכנסת אורחים שהכניסנו השי"ת לביתו ולרשותו, ולכן שפיר אור ימי הסוכות הוא מהארת אברהם אבינו ע"ה שעסק בהכנסת אורחים, יהא רעוא שזכותו יעמוד לנו לזכות לאור ולקדושת ימי החג.