לחיים טיש אחר התפילה, הושענא רבה תש"ע
איתא בספרים העניין שבכל חג הסוכות לוקחים הערבה יחד עם שאר המינים וביום השביעי נוטלים אותו בפני עצמו, כי הערבה רומזת לאותם שהם במדרגה הפחותה ביותר מבין כלל ישראל, ואיתא במדרש (ויק"ר ל, יב) שהד' מינים רומזים לארבע מדרגות בכלל ישראל, ומאגדים אותם כאחד, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, והנה התיקון של הערבה הוא ע"י שיש לו ביטול לגדולים ממנו ועי"ז יש לו קיום, וממילא אחר שהיה קשור בביטול לגדולים שבעה ימים, שוב יש לו כבר קיום לעצמו ויכולים ליטלו בפני עצמו.
ובישמח ישראל (אות לב) איתא באופן אחר, כי אחר שבעה ימים שהתאגדו כל הד' ביחד, ובכל יום ויום זוכים יותר לאהבת ישראל ולביטול אחד לרעהו, עד שביום השביעי זוכים לידע בידיעה ברורה שאין לנו כלום, וכל אחד ואחד יודע היטב באמת שהוא איננו כלום רק זה שמחבר את עצמו עם כלל ישראל, ואף אלו שהם לכאורה בבחינת לולב והדס ואף אלו שהם בבחינת אתרוג רואים ומכירים שבאמת גם הם אינם גדולים יותר מהערבה וגם המה שפלים כמותו, ומעתה לא נשאר אלא ערבה לחוד.
ובזה מפרש מאמר חז"ל (תענית ז.) "גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה", ומפרש המגיד הק' מקאז'ניץ זי"ע (עבודת ישראל לשמיני עצרת ד"ה במסכת) המכוון בזה ש'יום הגשמים' הוא שמיני עצרת שבו מתפללים על הגשמים, ויום זה גדול 'כיום שניתנה בו תורה', ומבאר לפי דרכו יעו"ש, והישמח ישראל פירש לפי האמור, כי הנה קודם מתן תורה היה "ויחן שם ישראל כנגד ההר" (שמות יט, ב), "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם), שהיו כולם באחדות, וע"י זה זכו לקבלת התורה. וכן הוא גם בהושענא רבה שבאים בו להכנעה להיחשב כולם כאחד כאיש אחד בלב אחד ואין אחד יותר גדול מחברו, שעי"ז זוכים שביום שלמחרתו יהיה המדרגה של 'יום שנתנה בו תורה', ואז יהיה 'שמחת תורה'.
יעזרנו השי"ת שנזכה להושענא רבה, וכדאיתא בתפארת שלמה (ד"ה הנראה) שפירוש 'הושענא רבה' היינו ישועה למען 'יהא שמיה רבה', שיהיה הייחוד בשלימות בשם הויה ברוך הוא, ונזכה ל'קול מבשר מבשר ואומר' במהרה בימינו.