עבודות ימי הדים לבד הן סכנה גדולה | ההמתקה של חג הסוכות לבד גם היא סכנה גדולה | המהלך שעלינו ללמוד לכל השנה
א. ר"ה ויו"כ יחד עם סוכות - כוס יין מזוג
אנו נמצאים בימים גבוהים, ימים בהם נשפע מן שמים אורות גדולים ועצומים לכל בני ישראל. והאר"י הק' גילה לנו שעד ומחג הסוכות, הם בחי' 'ימינו תחבקינו'.
אחר יום הכיפורים, הימים הם בבחי' 'שמאלו תחת לראשי', ואת הכוונה בזה בין נבין ממה שפירש הגר"א את המשנה (סוכה פ"ב מ"ט), ש'גשמים בחג דומים לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון בפניו'. ופירש שר"ה ויוהכ"פ הרי הם ימי דין ונרמזים ביין, וימי חג הסוכות הם ימי רחמים. והעבודה בחג הסוכות היא, להמתיק את הדינים של ר"ה ויוהכ"פ ע"י מצוות החג - סוכה, ניסוך המים וד' מינים.
והמשל לכך הוא, מזיגת והמתקת כוס היין במים. ואם יורדים גשמים ומפריעים להמתקה, הרי זה מורה שאין השי"ת חפץ במיתוק הדינים, והרי זה כמי ששופך בחזרה את הקיתון של מים שלא ימזגו בו את היין.
ב. הסכנה שבעבודות ר"ה ויו"כ: סמיכה על כחי ועצם ידי
ויש להבין ענין המתקה זו, מה ענינו בעבודת ה'.
והנה עבודת ר"ה ויוהכ"פ היא בקו הגבורה והדין להמליך את השי"ת ולקבל עול מלכותו בפחד ומורא, ובעשי"ת ויוהכ"פ מצוות התשובה, הכרוכה בהרגשת חיסרון - שאיננו עובדים את השי"ת כראוי, ומקבלים ע"ע להבא.
תנועה זו של דינים וחיסרון נרמז ביין, אלא שבתחילה היין אינו מזוג במים, והוא קשה וחזק עד שאינו ראוי לשתיה - אי אפשר להישאר כך עם עבודת ה' של גבורות תקיפות, כי צריך למזגם ולהמתיקם בחסדים, וזו היא עבודת חג הסוכות.
כי ישנה חסרון בתוקף הגבורות, שע"י שהאדם נכנס לתוקף העבודות בהסתכלות שהכל תלוי בעבודתו - יכול להיכנס מזה למצב שסומך על כוחו ועוצם ידו אף ברוחניות. כי לפעמים לאחר שהאדם השתוקק כ"כ וקיבל על עצמו קבלות טובות, הוא סומך על עצמו ומדמה בנפשו שבכוחו להוציא כל תוכניותיו לפועל.
ודינים אלו, דינים קשים הם, שאין להם קיום בקדושה. וכמו שלפעמים רואים שהאדם, ע"י שעובד את הקב"ה הינו מתחיל לבטל את סובביו - וכגון, שנכנס לבית הכנסת וחושב בלבו, פלוני מה חשוב הוא ומה עבודתו נחשבת, וכולם כאן כאין וכאפס נגדי. או בבחי' אחרת שיש לו הרגשת ישות כלפי הקב"ה חלילה וחס, היינו שאין לו ביטול כלפי הבורא ב"ה, וחושב בלבו שהוא עובד את הקב"ה, והכל מגיע לו בשכר עבודתו, וכביכול אינו צריך לרחמי השי"ת. שהרגשות ומחשבות אלו נקראות שאוכל מ'עץ הדעת טוב ורע', וזה גרוע מכל החטאים שבעולם.
לכך צריך למזוג את עבודת ר"ה ויוהכ"פ במים - לצרף לזה ביטול להשי"ת. שאחר כל הקבלות והעבודות יחזור וידע כי שהכל תלוי בסייעתא דשמיא. 'אקרא לאלקים עליון, לקל
ג. ההמתקה שבמצוות סוכה: 'נפשי כגמול עלי אימו'
על כן, לאחר ר"ה ויוהכ"פ שכל אחד השתדל להמליך את השי"ת וקיבל ע"ע קבלות טובות, צריך לצרף לזה ביטול להשי"ת שהכל תלוי בסייעתא דשמיא. ואם לא כן עלולים אנו ליפול לקלי' עשיו רח"ל.
ממילא צריכים התורה והתפלה להיות תמיד תחת 'צילא דמהימנותא', שהסכך הוא בבחי' דעת - למען ידעו דורותיכם, שכל עבודתנו והתעלותנו בתורה ותפלה הכל לפי רצון העליון, ולפי השיעור והמידה איך שיעלה ברצונו יתב"ש, ואין אנו יכולים לפעול כלום בעצמינו.
כי האר"י ז"ל גילה את סוד הסוכה, שהוא ענין אור המקיף, והוא רומז על בחי' 'סובב כל עלמין' - היינו, ראיית המציאות האיך שמצידו ית' הכל כמו קודם שנברא העולם ואין עוד מלבדו.
והאדם היושב בסוכה, יושב ב'צילא דמהימנותא', וכמו שדוד המלך ע"ה אמר והרגיש (תהלים קל"א, ב') 'כגמול עלי אמו' - כקטן שאינו יודע דבר, ואינו יכול לעשות בעצמו שום דבר, שנצרך שאמו תסייע לו בכל דבר ודבר; שדרגה זה היא מדריגה גבוהה ביותר, שהרי אם הקטן רוצה לשתות ואינו יודע כיצד ישתה, באה אמו וגוחנת עליו ומסייעת לו לשתות. נמצא שיש כאן סוג קרבה שאין למעלה ממנה, וכמו שאמר חזקיה המלך (איכה רבה ד', ט"ו) 'אני ישן על מטתי ואתה נלחם בהם'.
זהו ענין הישיבה בסוכה, להיות בבחינת 'קטן הנצרך לאמו'. אמנם לא מקטנות, אלא להיפך מגדלות - מבחינת הדביקות שבזה, כי יש בזה קרבה עצומה, וכמו אב ואם עומדים על בנם לסייע לו בכל המצטרך, והוא לגודל אהבתם עמו. וזוהי תועלת הישיבה ב'צילא דמהימנותא' - בצל האימא הסוככת על בניה. ללמוד ולהחדיר בתוכנו שהקב"ה עושה לנו הכל, ואין לנו על מי לסמוך אלא עליו.
ומזה הטעם נמשך בחג הסוכות שמחה גדולה. כי ענין השמחה הוא לשמוח ולהשתעשע בשעשועי האמונה שהוא השמחה של האחדות הפשוט, וזה מגיע מכח הביטחון שיש לישראל כשסומכים על השי"ת 'כגמול עלי אמו'. אז הם שמחים במצוותיו בכל מצב, וכך זוכים לשמחה אמיתית - כי כשאדם זוכה לאמונה בהירה, אזי איך שהשי"ת מנהיג אותו הוא שמח.
אמנם אין זו לבד השלימות, אלא לפני חג הסוכות צריכים להקדים את עבודות הימים הנוראים. היות ומי שיילך רק בדרך של ביטול בבחי' מים דסוכות, ללא שהקדים לזה את עבודות הגבורות של ר"ה ויוהכ"פ נופל אף הוא בקלי' שסומך הכל על השי"ת ופוטר עצמו מחובת ההשתדלות.
לכן הדרך הנכונה בעבודת ה' היא רק הצירוף של הגבורות של ר"ה ויוהכ"פ יחד עם הביטול והחסדים של סוכות - מחד
ד. ללמוד מהלך זה בכל השנה
ומהלך זה עלינו ללמוד בכל השנה, כי הרי לכל יהודי יש בנפשו חשק ורצון כביר לעבוד את השי"ת, וכיסופין להמשיך בנפשו אורות עליונים.
וברור שכל השתוקקות של יהודי יש לה כוח לפעול להמשיך לו שפע מלמעלה, לדוגמא מי שחפץ מאוד ללמוד כך וכך דפים, הרצון והתשוקה שלו מושכים עבורו כחות עליונים של הצלחה וסייעתא דשמיא; שזה טעם מה שאנו רואים בחוש שאחד הצליח ללמוד מספר מסוים של דפים וחברו הצליח מספר אחר, שהחילוק ביניהם לפי מה מידת ההשתוקקות.
אלא שיש הרבה אנשים, שעם כל חפצם העז להצליח בתורה ועבודה, אין הדבר עולה בידם. והטעם הוא מפני שמשתוקקים למעלה מכפי יכולתם, ונמצא שהם ממשיכים להם אור הגדול מן הכלים שלהם שזה מביאם לשבירה ונפילה, ולבסוף אינם עושים כלום, ואף גרוע מזה.
כל זה מפני שהיה פגם בהשתוקקות - שלא מזגו את היין במים, ריבוי הגבורות היה מעורב עם ישות של כוחי ועוצם ידי. כי ההשתוקקות צריכה תמיד להיות ממוזגת עם ביטול לרצון השי"ת, בהכרה שאמנם אני רוצה ומשתוקק ללמוד ולהתפלל, אך כ"ז יהיה לפי רצון השי"ת - איך שהוא יקבע, והכל צריך להיות לפי רצון השי"ת שיש לחסות בצילו, איך שהוא מנהיג את האדם.
ה. 'ממעמקי לב אוחילה, אחסה בסתר כנפיך סלה'
גומר עלי' - אני מצפה לרחמי השי"ת ומבטל עצמי לרצונו, שהוא גיסא להרבות בהשתוקקות בבחי' 'בא לטהר', ומאידך גיסא להאמין ולדעת שהכל תלוי לפי הסיוע מן שמיא.
ובאמת כלל זה נכון לכל אדם באשר הוא, וגם לצדיק גדול. כי הנברא בעצם מהותו הוא חסר ופגום כלפי האור האלקי, וצריך לבקש רחמים מהשי"ת שימשיך לו אור יחד עם מלבושים וכלים מתוקנים, שהוא בחי' המים המתקנים וממזגים את היין, שהם נעשים לבחי' לבוש שעל ידם יוכל לקבל את היין - היין הוא השפע הנמשך ע"י התפלות וההשתוקקות ממעמקי הלב בר"ה ויוהכ"פ, והביטול להשי"ת הוא המים של החסדים בחג הסוכות, שהם מקיימים את השפע, בבחי' 'עבד שמצליח למזוג כוס לרבו'.
על כן, לאחר ר"ה ויוהכ"פ שכל ישראל המליכו את השי"ת, הם צריכים לבא למזוג את יינם במים - שהתורה והתפלה יהיו תחת צילא דמהימנותא, לפי רצון והשגחת השי"ת, שהוא ישפיע לנו לפי ערך ומדה, ע"ד הסכך שהוא מחיצה למנוע אורות עליונים שא"א עדיין להשיגם.
כל זה כלשון הפייט בתפלת יוצר דיום ב' דר"ה: "ממעמקי לב אוחילה, אחסה בסתר כנפיך סלה" - שאע"פ שבני ישראל מלאים השתוקקות ורצונות כבירים בר"ה ויוהכ"פ הנובעת ממעמקי ליבם, אמנם כ"ז הוא לפי החיסיון בצל כנפי השכינה הנשלם בחג הסוכות.