Skip to content
מעיינות הים

התורה היא הבית – תורה לשמה, דבקות וגילוי האושפיזין בחג הסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

התורה יוצאת מן הסוכה

גילה לנו רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן קמא, סימן רס"ו), ששתיכף אחר סוכות הוא שמחת תורה, כי התורה יוצאת מבחינת הסוכה. על ידי שנכנסים לסוכה נעשים בעצמם בבחינת תורה, כי מהסוכה יוצאת התורה. ושלמות ותכלית התורה, שמתגלה בחג הסוכות, היא תורה לשמה בדבקות.

והיינו, שתכלית הסוכה היא להביא את האדם לשמחת התורה, וצריכה הסוכה לפעול אצל האדם שתהא התורה הקדושה הבית שלו. על ידי שעושה האדם את הסוכה הרוחנית, שתהא כמו הבית הקבוע שלו, כנ"ל — שזהו עיקר מצוות הסוכה, שתהא הסוכה כמו ביתו הקבוע לגמרי, ומכניס בה את כל חפציו, תשמישיו וצרכיו — בזה פועל על עצמו שהתורה הקדושה, היוצאת מן הסוכה, שהיא הבחינה הנ"ל המבוארת בלקוטי מוהר"ן, תיחשב אצלו כמו ביתו הקבוע.

וזהו בבחינת שיעשה כל ענייני העולם הזה עראי ותורתו קבע, כמו ביתו הקבוע לו לדירתו ולכל צרכיו, ויזכה להרגיש ולדעת שהתורה הקדושה כוללת את כל הטובות שבכל העולמות.

קבלת התורה בעיון ובבקיאות

וביום טוב של סוכות יכול כל אחד לקבל את התורה מחדש, ולהתחזק בלימוד התורה, הן בבקיאות והן בעיון. וכמו שרמזנו כבר, שבחינת הסוכה היא עניין אור המקיף, והוא דעת עליון של התפשטות התורה ברוחב, וכדרך הצדיקים שהזהירו הרבה על לימוד הבקיאות.

ומאידך, בלולב יש מצווה לנענעו, ועיקר הנענועים הם ארבע הפעמים שמנענעים בו בהלל (עיין זוה"ק ח"ג שט ע"א). והם כנגד ההתעכבות והחזרה בלימוד, הרומזות על עיון התורה.

ובחג הסוכות עיקר העבודה הוא להכניס ולהמשיך את אור המקיף של הסוכה, על ידי נטילת הלולב דווקא בתוך הסוכה. והיינו, שמצד אחד לומדים הרבה בכמות, בבחינת הסוכה, אך מאידך צריך לנענע את הלולב — היינו לחזור שוב ושוב, עד שנפתחת העמקות.

ויש לדעת, כי אם לא מתעסקים בתורה הקדושה, ולא לומדים בעיון ובבקיאות, אי אפשר להגיע לדבקות בהשי"ת.

תורה רק עם אמונה ודביקות

ונכלל בזה, שבכוח קדושת הסוכה לקרב את האדם ללמוד תורה בדבקות. והיינו, לחשוב באמצע הלימוד על השי"ת, שזו תורה עם אמונה, שהלא כל התורה היא שמותיו של הקב"ה.

ומכיוון שבמצוות סוכה לומדים תורה בתוך הסוכה, הרי שלומדים באופן שמונחים חזק בדבקות ה', ובכוחה ללמד את האדם לעסוק בתורה בשלמות גילוי התורה.

וכדאיתא בשם הרה"ק בעל התניא זי"ע (כן כתב הרה"ק רבי יצחק אייזיק מהאמיל זי"ע, במאמר "שני המאורות", חלק ב', סימן ד'), שתלמיד חכם הוא דווקא מי שזוכה לכל הפחות לאהבה ויראה בהתבוננות אלוקית.

וזוהי בחינת תלמיד חכם — שהוא תלמיד של ה"חכם"; והחכם הוא דווקא מי שזכה לדרגת הביטול באלוקות בעצם. ולזה זוכים בחג הסוכות.

תורה לשמה – האיכות והכמות

ולימוד תורה לשמה הוא העצה להגיע לכל התורה כולה. ועל ידי שעמלים בעניין ה"לשמה", שהוא עניין העבודה של איכות הלימוד, יזכו גם לכמות התורה, שהיא עניין ידיעת כל התורה.

וזה נרמז בדברי רבינו ז"ל בעל הלקוטי מוהר"ן (חיי מוהר"ן, אות נ"ז), שעל ידי מצוות סוכה זוכים לבית. והיינו, שעל ידי לימוד תורה לשמה, שהוא בבחינת עניין הסוכה — דבקות בשכינה הקדושה הנמצאת בסוכה, כנ"ל — זוכים להגיע לבי"ת: בבלי, ירושלמי, תוספתא, המרמז על השגת כל התורה.

ויש לכל אחד בימים אלו להתחדש ללמוד תורה בדבקות, ולחשוב על השי"ת בשעת הלימוד, ולדעת שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה.

כי כמו שהסוכה כולה שמות הקדושים — כידוע שסוכה היא בגימטרייה הוי"ה–אדנ"י, ועוד כמה שמות — והסוכה היא שורש התורה, כנ"ל, כמו כן כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. ולכן אסור שהלמוד בפירודא, וצריך על כל פנים להשתוקק ללמוד תורה לשמה.

More in this printout

View the whole printout