האיש שהיה לו הכול פותח את המגילה הנקראת בזמן שמחתנו במילים "הבל הבלים". אבל בין פסוקי האכזבה מסתתרת מילה אחת שחוזרת שמונה פעמים – ומדברי הרבי ניתן להבין עד כמה היא רצינית ומשנה חיים
קהילות רבות בישראל נוהגות לקרוא בחג הסוכות את מגילת קהלת – חיבור החוכמה שכתב שלמה המלך, "החכם מכל האדם". שני טעמים עיקריים נאמרו בדבר: ראשית, סוכות הוא 'חג האסיף', החג שבו נסגרת שנה חקלאית וסופרים את הרווחים – וראוי לקרוא בו את המגילה העוסקת בשאלה הזו עצמה: מהי הצלחה? מה הופך את החיים לכאלה שראוי לחיות אותם?
שנית, "קהלת" מלשון "הקהל": במדרש (קהלת רבה) נאמר "למה נקרא שמו קהלת? שהיו דבריו נאמרים בהקהל", ו'המנהיג', מגדולי הראשונים, כתב: "ואני מצאתי טעם יפה, כי שלמה המלך אמרו בחג בהקהל" – במעמד ההקהל הגדול שהתקיים בחג הסוכות במוצאי שנת השמיטה, בו נאספים "האנשים והנשים והטף", כולם בלי יוצא מן הכלל.
אלא שהפותח את המגילה כדי לחפש בה את סוד האושר נחבט באכזבה. המילה הדומיננטית בה, החוזרת לא פחות מ-38 פעמים, היא 'הבל': "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל".
מסע האכזבות של האיש שהיה לו הכול
שלמה מתאר בגוף ראשון את מסלול החיפוש הגדול של חייו. הוא רדף אחר העושר ולא חסך מעצמו הנאה ועונג: "בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים... כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב, וּסְגְלַלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת" והתוצאה: "וּפָנִיתִי אֲנִי, בְּכָל מַעֲשֵׂי שֶׁעָשׂוּ יָדִי... וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". הכיס התמלא, והנפש נותרה ענייה.
הוא פנה אל החוכמה והדעת, והשיג כל חוכמה שבעולם – אבל גילה לכאבו כי הידע העמיק את השאלות והחרדה. החכמים והטיפשים מגיעים בסופו של דבר לאותו מקום, ומה היתרון של בעל החוכמה בהישגיו? "כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב". הוא תלה תקווה בקן המשפחתי – והתאכזב גם מזה: "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה".
ברור ששלמה לא כתב מגילה שלמה כדי לזרוע ייאוש. סביר יותר כי הכאב והאכזבה נועדו לפלס את הדרך לגישה משנת חיים, שהצטברה ברוב ניסיונו של החכם מכל האדם. אבל איפה הבשורה?
רגילים לומר שהתשובה נמצאת בפסוק החותם: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱ-לֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְווֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" זו תפיסה נכונה, אבל חלקית: פזורים במגילה פסוקים חיוביים רבים המוצאים נחת גם בחיים הגשמיים עצמם. היכן אפוא הבשורה?
המילה שחוזרת שמונה פעמים
מילה אחת מיוחדת חוזרת בקהלת שמונה פעמים, ובכל פעם שהיא מופיעה – הקדרות מתחלפת באור ובשמחה. המילה היא: "חלק". ביחס לעבודה: "וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ". ביחס לשמחת החיים: "טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ... כִּי הוּא חֶלְקוֹ". ביחס לעושר: "וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ – זה מַתַּת אֱ-לֹהִים הִיא". וביחס לחיי הנישואין: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ... כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וגו'".
שלמה גילה בסוף מסעו: האושר אינו נמצא במרחב וגם לא בריבוי - הוא נמצא במיקוד. לכל אדם יש את שלו, ושם ממתין לו האושר. הגמרא בתחילת מסכת סוטה מגלה את סוד הייעוד: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ומכרזת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלונית לפלוני".
עוד קודם יצירתנו כבר יועדו לנו בת הזוג, הבית ותחום העשייה שבו ניתן את תרומתנו לעולם. הרבי מליובאוויטש נהג לכנות זאת "חלקו בעולם": "ובלשון החסידות: עיקר שליחותו בעלמא דין" (אגרות קודש י ג/יח). אין משימה גדולה ואין משימה קטנה - יש את המשימה שלך. והפלא הזה חתום בגופנו ממש: אין שני בני אדם זהים - לא באופי, לא בפרצוף ולא בטביעת האצבעות. המשנה (סנהדרין ד/ה) מגלה מדוע: "הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון - ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם". לכל אחד ניתנו הכלים הייחודיים לבנות את החלק שרק הוא יכול לבנות בדירתו של הקב"ה בעולם.
שאול באחת, דוד בשתיים
עד כמה מהותי ה'חלק' הזה? הבה נתבונן באחד ממאמרי חז"ל התמוהים ביותר (יומא כב/ב): "שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתיים - ולא עלתה לו". שאול המלך חטא חטא אחד - מעשה אגג, כשריחם על מלך עמלק והשאירו בחיים בניגוד לציווי, ואיבד את המלוכה ממנו ומזרעו. דוד חטא בשתיים - מעשה אוריה החיתי ומעשה מניין העם - ומלכותו לא נפגעה, והיא מלכות עולם עד ביאת המשיח.
והתמיהה שהעסיקה את המפרשים בכל הדורות: וכי משוא פנים יש בדבר? אדרבה שאול טעה בשיקול דעת של רחמים, שלא רצה לשלוח אדם למותו, ואילו חטאו של דוד חמור ממנו בהרבה!
תשובה מרתקת מבליע הרבי במכתב חריף ששלח בשנת תשט"ו לקבוצת מורים ברשת החינוך של חב"ד, שאיימה להצטרף לשביתת המורים הארצית (אגרות קודש י/נח): "והרי ידוע בהעניין ד'שאול באחת ועלתה לו ודוד בשתיים ולא עלתה לו' - כי חטאו של שאול היה בהעניין שהוא היה תפקידו ומשרתו, היינו בענייני מלכות. מה שאין כן חטאיו של דוד, אף שמצד עצמן היו חמורים יותר - לא היו בתפקידו, ובלשון החסידות: עיקר שליחותו בעלמא דין".
מדד הענישה האלוקי מתחשב בנתון מכריע: האם החטא היה בגידה בעצם הייעוד שלשמו ירדה הנשמה לעולם. שאול נשלח להתחיל את עידן המלכות בישראל, ומהות תפקידו הייתה לחסל את האיום העמלקי והוא נכשל דווקא שם, בליבת שליחותו.
דוד כשל בעניין מוסרי אישי חמור, ונענש עליו בייסורים נוראים עד סוף ימיו - אבל החטא לא נגע בעצם שליחותו כמלך, ולכן מלכותו נותרה. והמסר למורים היה נוקב: פגיעה בחינוך היא עבורכם פגיעה ב"עיקר שליחותכם" - ובה אין הנחות.
זהו הצד השני, המחייב, של בשורת קהלת: ה'חלק' אינו רק כתובת האושר הוא הדבר שעליו אנו נתבעים ונשפטים יותר מכל אדם אחר. על החלק שלך אין תחליף ואין הנחות: אם הנר שרק אתה יכול להדליק יישאר כבוי - הבניין כולו חסר.
"השמח בחלקו" - שיעור שקיבל יצחק רבין
בערב פסח תשל"ב הגיע יצחק רבין, אז שגריר ישראל בוושינגטון, לברך את הרבי ליום הולדתו השבעים, וברבות השנים סיפר נקודה שעלתה בשיחה: הרבי הזכיר את משנת בן זומא "איזהו עשיר? השמח בחלקו" ותמה: לכאורה, מי ששמח בחלקו דורך במקום ואינו צומח!
הסברו של הרבי על כך מובא בתורת מנחם (תשמ"ב ג/1661-2): בן זומא דייק לומר "השמח בחלקו" - ולא "השמח במה שיש לו". השמח בחלקו אינו שמח ב'כמה' אלא ב'מה'. הוא זיהה את התחום שנועד לו, ואינו מביט בקנאה בגורל השליחות של אחרים. אבל בתוך אותו חלק עצמו הוא אינו יודע שובע - שם הוא תובע מעצמו להשיג את המקסימום עם המשפחה, עם העבודה, ומעל לכול בתורה ובמצוות בהידור.
וזו התגלית של קהלת, הנקראת דווקא בזמן שמחתנו: שלמה, שחיפש את האושר בארמונות ובחוכמת כל העמים, מצא אותו לבסוף מתחת לבית - בחלק שנועד לו ורק לו. החיפוש אחרי ה'הכי' הוא רדיפה אינסופית; השמחה ממתינה ב'שלי'. לכן דווקא בסוכות, כשיוצאים מהבית המרווח ויושבים בצילה של סוכה פשוטה עם מה שיש - מתגלה ששם, ב'חלקו', שוכן האושר האמיתי.
וכאשר כל אחד מברר את חלקו בשלמות, מצטרפת כל עבודת הבירורים יחד ומביאה את השמחה הגדולה מכולן: התגלות מלכות ה' בעולם, בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.