Skip to content
חלקינו בתורתיך

היד נמשכת אל הטוב

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

היד נמשכת אל הטוב

הרה"ק בעל אבני נזר זי"ע הפליג לספר על מנהגו של אביו, הגאון רבי זאב נחום זצ"ל, אשר בכל שנה לקראת חג הסוכות לא היה בורר לעצמו אתרוג בבדיקות קפדניות. במוצאי יום הכיפורים, בשובו מבית הכנסת, עוד קודם הבדלה, היה נוטל לעצמו אתרוג בתוך קופסה מבלי לבדקו כלל. וכשהגיע זמן הנטילה, ראו תמיד כי נזדמן לידו אתרוג מובחר ומהודר.

אולם בשנותיו האחרונות שינה ממנהגו, והחל לחפש ולבדוק אחר אתרוג מהודר כדרך כל אדם. תמהו קרוביו ושאלוהו לפשר הדבר. בתחילה לא אבה לגלות טעמו, אך לאחר שהרבו להפציר בו, ביאר להם את סוד הנהגתו:

הרי כשאין בודקים את האתרוג, יש לחשוש שמא לא יזדמן אתרוג מהודר. אלא ש"האלוקים עשה את האדם ישר", ומטבע בריאתו, כשמונחים לפניו דבר טוב ודבר רע, נמשכת ידו מאליה אל הטוב. רק מחמת העוונות נתקלקלו האברים, ואינם עומדים עוד בישרותם הראשונה.

במוצאי יום הכיפורים, לאחר שזכה האדם לכפרה ולמחילה, אבריו נקיים מן הפגם, ושוב הם נמשכים מעצמם אל הטוב. על כן היה נוטל אז את האתרוג בלא בדיקה, והיה מזדמן לידו אתרוג מובחר ומהודר.

אלא שכל זאת בשנים כתיקנן. בשנתו האחרונה של אדם, ביאר, בהכרח נחסר אצלו משלימות התיקון של יום הכיפורים, שאילו היה התיקון בשלימות, לא היה מסתלק מן העולם. ומשום כך, בשנותיו האחרונות חשש שמא אין התיקון בשלימות, ולא יזדמן לידו אתרוג מובחר מעצמו, ועל כן הוצרך לחפש ולבדוק אחריו.

(אביר הרועים)

More in this printout

View the whole printout