ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר (ויקרא כג, מ). ודרשו במדרש: "וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא... אלא ראשון הוא לחשבון עונות" (תנחומא, אמור סימן כב; ועיין קדושת לוי, פרשת האזינו, ד"ה ונראה לתרץ). ויש להבין שייכות חשבון העוונות למצות ארבעת המינים, שנרמז ענין זה דוקא בפסוק "ולקחתם לכם".
ונראה לבאר, כי בנטילת ארבעת המינים אנו מודים במלכותו יתברך, וממנה גופא נפתח לנו פתח למחילת עוונות, וכמו שיתבאר.
ונקדים דברי הישמח משה (פרשת האזינו, ד"ה באופן אחר נראה לבאר הסמיכות), שביאר סמיכות אמירת "אבינו מלכנו חטאנו לפניך" לאמירת "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה". דלכאורה, לאחר שהתוודינו "חטאנו לפניך", היה ראוי לבקש מיד מחילה וסליחה, ומה ענין הזכרת מלכותו לכאן.
אלא שכבר הקשו, היאך מועילה תשובה לפני הקב"ה, והלא אמרו חז"ל: "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" (קידושין לב:), וכל שכן מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכתב לבאר בזה, וזה לשונו:
"ונמתיק הדברים, דבשלמא מלך בשר ודם אין המלכות שלו, דאין מלכותו מלכות עולם, ומאן דפוגם בכבוד המלוכה הוא פוגם בכבוד כל המלכים שהיו ושיהיו, לכך אינו ביד זה שהוא עתה למחול. אבל השי"ת דמלכותו מלכות עולם ושלטנות דר ודר, המלכות שלו הוא כאמרנו כי המלכות שלך הוא, לכך יכול למחול."
ומבאר שם, דזהו שאנו אומרים: "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", וכוונתנו לבקש מחילה; אך כיון שאנו קוראים אותו "מלכנו", הרי יש מקום לשאול היאך ימחול על כבודו. לכך אנו מוסיפים מיד: "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה", לעולם ולעולמי עולמים, וממילא בידו למחול. ובזה מפרש גם סמיכות הכתובים: "מעולם ועד עולם אתה אל" – ולפיכך "תשב אנוש עד דכא" (תהלים צ, ב-ג), כי מלכותו שלו ובידו לקבל את השבים. עכת"ד.הרמז שבתוך העון
ולפי דבריו יש לומר רמז נאה בנוסח שאנו אומרים ביום הקדוש: "אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים" (סדר הסליחות ליום הכיפורים, "כי אנו עמך"). כי תיבת עו"ן היא ראשי תיבות ע'וז ו'ממשלה נ'צח; והיינו, שעוזו וממשלתו יתברך נצחיים, הוא היה הוה ויהיה, ומלכותו קיימת לעד.
וזהו שנרמז ב"מלאי עון": שתיבת עו"ן הוא ראשי תיבת ע'וז ו'ממשלה נ'צח והוא רמז שאף שחטאנו לפני מלכנו, הרי מלכותו שלו היא לעולם, ובידו למחול לנו. נמצא שבתוך הזכרת העו"ן גופא טמונה התקוה למחילה: "ואתה מלא רחמים".
ומעתה יומתק ענין זה במצות ארבעת המינים. אמרו חז"ל בטעם הנענועים: "מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו" (סוכה לז:). נמצא, שבנענועי הלולב לששת הקצוות אנו מודים כי כל העולם שלו וממליכים אותו על הכל. ומאחר שמלכותו יתברך קיימת לעולם, הרי בידו למחול ולקבל תשובתנו.
וזהו שרמזו: "ולקחתם לכם ביום הראשון" – "ראשון לחשבון עוונות". בשעה שישראל נוטלים ארבעת המינים ומודים במלכותו יתברך, יש מקום להתבונן גם ב"חשבון" אותיות עו"ן, הרומזות לעוז וממשלה נצח. ומתוך כך מתמתק חשבון העוונות, כי מתגלה הטעם שבידו יתברך למחול עליהם. אותה מלכות שאנו מקבלים עלינו בנענועים, היא הנותנת לנו פתח לשוב לפניו ולהתרצות אליו.
(הרה"ח ר' חיים בער אדלער הי"ו)