Skip to content
חלקינו בתורתיך

מבוא : בשער התורה - שלקחו אתרוג באלף זוז להודיעך כמה מצות חביבות עליהן

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

וביותר בא הדבר לידי ביטוי במלוא הדרה בימי המלחמה הנוראה כאשר החשך כיסה ארץ ועם ישראל היו נתונים בצרה ובשביה באופן מבהיל ואיום שלא היתה כזאת מעולם, שכאשר התקרב ובא מועד החג הסוכות והבחינו שבדרך הטבע אין מבוא להיות להם ד' מינים לנענע בהם, השקיעו כל השתדלותם ברוב מרץ והתמסרות להשיג באיזה אופן ד' מינים, כי איך אפשר לעבור את חג הסוכות מבלי לקיים מצות ד' מינים החביבה, והגם שברור שהיו כולם בגדר אונס גמור והיו פטורים מלקיים מצוה זו כמו שהיו פטורים גם מכל המצוות החמורות כדין אונס רחמנא פטרי' וכדין פקוח נפש הדוחה כל המצוות שבתורה, עם כל זה לא יכלו להשלים עם מצב כזה שלא להיות להם אתרוג, ואלפי יהודים פשוט מסרו נפשם במלוא מובן המלה כדי לקיים המצוה היקרה הלזו.

וכמו שסיפר הגרי"ז מבריסק זצ"ל - יודה"ל ערב יום כיפור מה דבדידי' הוה עובדא, שקודם שנמלט מגיא התופת לארץ ישראל היה בעיר ווארשא, ובחג הסוכות הראשון אחר פרוץ המלחמה שנת ת"ש היה מצב של בהלה עד למאוד, שבחודש הראשון אחר כניסת הנאציס ימ"ש לפולין - ביום י"ז אלול תרצ"ט עדיין ניסו חיילי פולין את מזלם ללחום עם הכובשים והיו מבול של פצצות משני הצדדים והחריבה את העיר ווארשא, עד ערב סוכות שאז נכנעו הצבא הפולני והמדינה נפלה תחת הנאציס, וכמובן שבתוך מצב כזה לא היה שום אפשרות להשיג ד' מינים. אבל הגרי"ז מבריסק הצליח בדרך לא דרך להשיג ד' מינים.

ויהי בליל א' דיום טוב הכיר בפני יהודי א' משכיניו כי פניו נפולות, וכמובן שלא היה צורך להקשות הקושיא מדוע פניכם רעים היום, בעמדם במצב כזה שאלפי יהודים כבר נהרגו רח"ל והבתים נחרבו, אבל הרב מבריסק התחיל לדבר על לב היהודי כי חג ה' לנו היום והוא יום שמחתינו ועלינו להשתדל להסיח דעת ממצבינו כדי לקיים מצות ושמחת בחגך כדת וכדין, אבל עד מהרה התברר כי לא המצב הגשמי הדאיבה את נפשו של אותו יהודי, אלא הסיח את דאגתו באזני הרב לאמר איך אשמח בחג בשעה שאין לי ד' מינים, כאשר שמע הרב את כאב לבו ענה לו ואמר אם כן תנוח דעתך, כי יש אתי ד' מינים ותוכל לנענע עמו למחר בשמחה רבה.

והנה בבוקרו של יום טוב הראשון של חג, עוד טרם האיר השחר, שמע הרב מבריסק רעש של אנשים לפני פתח הבית, והדבר היה לו לתמהון כי היה פקודה חמורה מאת הרשעים שאסור לצאת לשוק קודם אור היום, וכאשר פתח את הדלת ראה לפליאתו תור ארוך של מאות אנשים המחכים לקיים מצות ד' מינים, אותו יהודי הפיץ את השמועה שעשתה לה כנפים מפה לאוזן כי הרב מבריסק יש לו ד' מינים, והיהודים לא הרהרו כלום ולא הביטו על הסכנת נפשות הכרוך בדבר, אלא רגליהם נשאה אותם ורצו אל בית הרב כדי לחטוף מקום לקיים המצוה תיכף בהאיר היום.

כמובן שהשוטרים שראו את המצב הזדעקו על ההמון ובצעקות מטורפות ומכות אכזריות פיזרו כל הציבור שהעיזו לעבור על פקודתם, אבל אחרי זמן קצר שבו כל הציבור והתקבצו עוד הפעם אצל דלת הרב כדי לקיים מצות ד' מינים במסירת נפש, וסיים על זה הרב מבריסק בעדותו המרגשת לאמר, מה נהדר היה המראה לראות כי מים רבים לא יוכלו לכבות אהבת המצות מלבות בני ישראל ונהרות לא ישטפוה.

וידוע שכמו כן היה אצל רבינו הק' מסאטמאר זי"ע בשנת תש"ד שלא היה בנמצא בכל מדינת אונגארן אלא ד' אתרוגים, בעיר סאטמאר, גרויסווארדיין, ראצפערט, בודאפעסט, ורבינו זי"ע הוצרך לעזוב את עיר סאטמאר מחמת הסכנה שארבה לו שם, אבל לא רצה לעזוב את העיר בלי אתרוג, על כן לא לקח עמו את האתרוג ונסע לגרויסווארדיין ששם היה אתרוג אצל כ"ק אדמו"ר בעל אמרי חיים מוויזניץ זצ"ל, כשהגיע לשם וראה את האתרוג אמר שהאתרוג שהניח בסאטמאר היה יותר הדר מאתרוג זה, על כן שלחו שליח להביא את האתרוג, ואכן הסכימו שהוא הדר יותר, והחליפו והשאירו שם האתרוג של סאטמאר ושלחו לסאטמאר האתרוג שהיה בגרויסווארדיין.

והיות שהיתה זו האתרוג היחידי בכל העיר ואלפי יהודים המתינו והשתוקקו לברך עליו בנענוע בעלמא לצאת חובת המצוה החביבה, הוצרכו להתחיל כבר מהעלות השחר, הרה"ק מוויזניץ זצ"ל התנה שהוא

רוצה לברך עליו בראשון שלא יצטרך להזדקק לדיני מתנה על מנת להחזיר, ואחר כך הביאו האתרוג לרבינו זצ"ל אבל לא רצה לברך עליו קודם הנץ החמה, וסיפר הרה"ק ר' יהודה'לע מזשיקוב זצ"ל שהיה אז בעיר גרויסווארדיין אצל חותנו האמרי חיים זצ"ל, וכיון שהקפיד בכל השנים לברך על הלולב תיכף בהנץ החמה, הלך לאכסניית רבינו זי"ע שהיה בבית הרה"ח ר' ליפא לעפקאוויטש ע"ה, והפליא מדריגת רבינו שכאשר הביאו לו הד' מינים והניחם על השלחן כדי להמתין עד הנץ החמה לא היה ניכר על צורת קדשו בחיצוניות כלום, שהמתיק סוד שיח עם האנשים על דא ועל הא, אבל ברגע שהגיע זמן הנץ לקח הד' מינים בידו ובירך ועשה הנענועים בהתלהבות עצומה, ואמר שהוא הרגיש כל הזמן שאף שמשוחח עם האנשים מכל מקום בפנימיות מחשבתו הרי הוא מכין עצמו להמצוה, ואכן היה תיכף ומיד מוכן ומזומן בשלהבת אש קודש. ואחר כך הוליכו את האתרוג בכל העיר לזכות כל הקהל הקודש בקיום המצוה.

וכן היה בהאתרוג שבעיר ראצפערט שהיתה אצל הרה"ק ר' שלום אליעזר זי"ע הי"ד, שאלפים מבני ישראל עברו אצלו לקיים מצות ד' מינים, וסיפר הרה"ח ר' בנציון יאקאבאוויטש ז"ל בספר זכור ימות עולם (ח"ד ע' שנד) שהיה אצל הרה"ק מראצפערט זי"ע הי"ד אחר חג הסוכות, והראה לו האתרוג ושאל ממנו 'נו וואס זאגסטו דערצו', ולא תפס מה שהרבי רוצה ממנו על כן לא השיב כלום, ושאל עוד הפעם כנ"ל וואס זאגסטו דערצו, אז ענה ואמר 'רבי, אתרוג יפה כזה מימי לא ראיתי', שהרי ידועין דברי החתם סופר שהנימורים הנעשין על האתרוג על ידי משמוש אינם פוגמים בההידור, ואדרבה הוא הודו והוא יפיו שנעשה מנומר על ידי קיום המצוה, וכמו כן האתרוג הזה שנעשה שחור על ידי תפיסת ידם של אלפי יהודים הוא הדר מאין כמותו שכמוהו לא נהייתה, והרה"ק מראצפערט זי"ע נהנה מתשובתו והיה ניכר עליו שרצה לשמוע ממנו תשובה זו.

בבודאפעסט היו שני אתרוגים שנשלחו להרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע, והוא בחר את ההדר ביותר ושלחו למדינת סלאוואקיא באמרו שמגיע להם האתרוג המהודר על מה שעזרו הרבה להצלת היהודים ממדינת פולין, ואחר ששלחו אמר שאינו מתחרט על מה ששלח להם האתרוג המהודר, וכלל זה נקוט בידך שאם האדם מסופק על מעשה אם הוא מצד הטוב או מצד היצר, שאם אחר שעושה המעשה אינו מתחרט סימן הוא שאינו מצד היצר, וגם הוא אינו מתחרט על מה שעשה ובכן סימן הוא שהוא דבר טוב.

ונשאר מכתב שנשלח על ידי הגה"צ ר' מיכאל דוב ווייסמאנדל זצ"ל קודם חג הסוכות תש"ה שהשתדל בעד אתרוג וכתב וז"ל, בשם כ"ק אדמו"ר הגה"ח שליט"א ובשם כולנו אני מבקש

ומחלה את פני מע"כ נ"י ואת כל תלמידי ואוהבי כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח עתה תיכף או על ידי שליח זה או על ידי שאר הזדמנות אתרוג כשר והדסים כשרים ואם אפשר גם לולב חדש, אנחנו פה מודים לה' הטוב כל יום ויום במדה מרובה על חיינו, ואם יזכנו ברחמיו וישמור אותנו בחיים על חג הסוכות הבעל"ט רצוננו להודות לפניו ב"ה בארבע מינים, ואם רק אתרוג אחד יהיה נקיף אותו בכל המדינה כמו שעשינו אשתקד, ואלפי בני ישראל ברכו הברכה על אתרוג אחד בדמעות שליש, אולי אפשר לשלוח גם ד' וה'. ע"כ.

וכהנה וכהנה רבו הסיפורים על המסירת נפש והחביבות היתירה שהראו בני ישראל למצות ד' מינים, אבל לא על מצוה זו לבד מסרו בני ישראל את נפשם עליהם, כי אם על כל המצוות, אם על מצות תפילין שהיה כרוך במסירת נפש אבל אלפי יהודים זכו להניח תפילין מדי יום ביומו מתוך פחד מות, וכמו שסיפר אאמו"ר ע"ה שהיה במחנות ההסגר והיה ליהודי א' שנהרג לבסוף עקד"ה הי"ד - תפילין של יד, ויהודים רבים, ואבי מורי ע"ה בתוכם, הניחו את התפילין של יד מדי יום ביומו, כדי לקיים עכ"פ מה שיש בידם.

ומסופר על הגאון ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל שהיה בתפיסה במאסקווע, ושחררו אותו בערב יום כיפור שנת תרצ"ב והגיע לביתו קרוב להשקיעה כשבני ביתו כבר סיימו הסעודה המפסקת, אבל הוא לא רצה לאכול באותן הרגעים המועטים שנשארו לו עד לכניסת היום, אלא ניצלם להנחת תפילין, שהרשעים לא הניחו לו להניח תפילין בתפיסה, וכיון שזכה לצאת לחירות, היה הדבר הראשון שרצה לעשות להניח תפילין לקיים המצוה שלא זכה לקיים באותו היום, אף ששוב לא נשאר לו זמן לאכול קודם יום הכיפורים.

יעזור השי"ת שכל המסירת נפש של אבות אבותינו מאז ועד היום על קיום כל המצוות, ובפרט קיום מצות ד' מינים, יעמוד לנו באלו הימים המבורכים המיועדים להקריב בהם פרי החג נגד השבעים אומות ולהכניע כל האויבים והזדים שקמו עלינו לכלותינו, ויהיה השנה הזאת שנת 'ושמחת בחגך', ונזכה לשמוע בה 'בשורה טובה במהרה' קול מבשר מבשר ואומר לציון מלך אלקיך בביאת גואל צדק בב"א.

(הרה"ח ר' אברהם ישעי' קליין הי"ו)

More in this printout

View the whole printout