תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו ואמרז"ל ע"ז איזה חג שהחדש מתכסה בו זה ר"ה, וצ"ל מפני מה אומר תחלה בחדש סתם ואח"כ נותן סימן בכסא שהחדש מתכסה בו, הול"ל בתחלה תקעו בחדש תשרי כו'. גם צ"ל מה שאמרז"ל אמרו לפני מלכיות שתמלכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר, וצ"ל מה שייך שופר למלכיות כו', דהנה מש"א אמרו לפני שהן פסוקי מלכיות שבתורה זה ניחא דהיינו שמביאין ראי' מן התורה שצ"ל ענין המלוכה כו', אבל מה"ע שופרות להמשכת המלוכה כו'. גם צ"ל מה שמקדימים מלכיות לזכרונות דלכאו' אחר שממשיכים בחי' המלוכה הרי המלך זוכר את עמו וא"כ מהו עוד ענין זכרונות כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין ארוממך אלקי המלך דאלקי הוא ל' כח ול' אלקות, דלכאו' הן ב' ענינים מובדלים דאלקות הוא בחי' גילוי אור וכח הוא בחי' כח נעלם כו'. ונת' שיש יתרון מעלה בכח על אור, דעם היות שאור הוא למעלה מבחי' כח דאור הוא בחי' גילוי אור הדבוק בהעצם כו', ומ"מ יש יתרון בכח שהוא פועל בבחי' התחדשות כו', דפעולת האור אינו בבחי' התחדשות והפעולה היא כמהות הפועל כו', ובחי' כח הוא שפועל בבחי' התחדשות והפעולה אינו כמהות הפועל שהפועל הוא רוחני והפעולה היא גשמיות כו'.
שיב) וביאור הענין ילה"ק דהנה יש ד' ענינים שהן חלוקים זמ"ז ויש בכ"א יתרון על זולתו, והן העלם וגילוי, יש מאין, עצם והתפשטות, וכח ופועל. דהנה העלם וגילוי הרי אין הגילוי מן ההעלם דבר חדש במציאות כלל דהיינו שאותו דבר הנגלה כבר הי' כמו שהוא במציאותו ממש בההעלם, וכמו עו"ע הרי מציאות העלול כבר נמצא בהעילה רק שהוא בו בהעלם וממילא הוא בבחי' דקות ורוחניות יותר, וכשמתגלה נעשה יותר בבחי' מציאות כו', אבל מ"מ עצם מהותו כבר הי' בהעילה ואין בזה התחדשות כו'. וכמו במח' ודבור הרי אותיות הדבור כבר ישנם במח' תחלה והו"ע דבור שבמח' כו', וכידוע דמח' שבמח' הו"ע מחשבת שכל דהיינו מה שחושב את השכל לעצמו שמאיר שם אור השכל ואין האותיות מורגשים כ"כ כו', ודבור שבמח' הוא שמסדר במח' איך לדבר, וכמו אמרה ד"פ בינו לבין עצמו שזהו הדבור כמו שהוא לעצמו והוא דבור שבמח' כו', שכאן מורגשים האותיות, ובא אח"כ במח' שבדבור, שזהו מה שחושב בעת שמדבר שהאותיות מורגשים כאן יותר מבדבור שבמח' כו', ובא מזה הדבור שהן אותיות המורגשים אל הזולת כו', והם מוכרחים זל"ז דא"א להיות דבור בלי מח' שבדבור שיחשב מה שהוא מדבר, ומח' שבדבור א"א להיות בלי דבור שבמח' כו' (שז"ע מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כו', וכמ"ש בזהר כלל ופרט אצטריך זל"ז כו'), הרי אין זה התחדשות כלל שכבר היו האותיות קודם רק יצאו מהעלם אל הגילוי כו'. וכמו"כ הוא במדות הנולדים מן השכל הרי המדות נמצאים כלולים תחלה בשכל והוא ההתפעלות שכלי, וכשבאים אח"כ בגילוי בלב אין בזה התחדשות רק מהעלם אל הגילוי לבד, דכאשר מבין בשכלו טוב הדבר מתפעל בשכלו ע"ז ובאה אח"כ ההתפעלות בלב כו', וכמו שהן בהעלם ה"ה בדקות יותר ובלב ה"ה באים במורגש כו', מ"מ אין זה התחדשות כו', ובמדות יובן איך שגם בלב אינו בבחי' התחדשות, שהרי המדות ישנם בלב קודם ג"כ רק שהן בהעלם ומתעוררים בבחי' גילוי ע"י השכל וההתפעלות שכלי כו'. ולכן בהעלם וגילוי יש שיעור ומדה להגילוי ונכלה ונפסק ההשפעה, מפני שגם במקורו הוא בחי' מציאות והוא בחי' מדה וגבול כו', וכמו שהוא במקורו כן הוא בא בגילוי כו', וכאשר כלה כח עצם מציאותו ממילא יכלה גם הגילוי כו', וכמו באותיות הדבור שיכלו כשיכלה קצבת אותיות המח', וכן המדות הן כפי אופן המדות שבשכל כו' דלפי אופן שנתפעל בשכלו בהענין כן הוא התפעלות הלב כו', וגם המדות בכלל הן כפי אופן השכל המחייב את המדה כו', כי גם השכל הוא בחי' מציאות דבר ובבחי' הגבלה כו', ולפי אופן חיוב השכל בהמדה אם באהבה ביותר או בפחות וכן ביראה כו' לפי אופן זה הוא התפעלות השכל וכן הוא התפעלות הלב כו', וכ"ז הוא מפני שבא שלא בבחי' התחדשות והיינו דגם במקורו הוא בחי' מציאות דבר ובאופן כזה הוא בא בגילוי כו'. ויש מעלה בהעלם וגילוי שהגילוי הוא בקירוב אל ההעלם והוא מעין ההעלם (והיינו שבא בבחי' מציאות רוחני) כו', והגרעון בזה הוא מה שבא לא בבחי' התחדשות כו', והגרעון בזה הוא בכמה ענינים, הא' בהפלאת הענין, דהרי התחדשות דבר מה שלא הי' קודם ה"ז הפלאה, ובגילוי מההעלם אין בזה הפלאה כו', הב' שהגילוי הוא בבחי' מציאות שהרי גילוי ההעלם הוא שהגילוי הי' כלול כמו שהוא במציאותו במקורו וההתגלות שלו הוא יש מיש ע"כ הגילוי הוא בחי' מציאות, משא"כ בהתחדשות שנתחדש דבר שלא הי' כלול במקורו דבמקורו הוא בבחי' אין, ע"כ עם היות שנתחדש בבחי' מציאות דבר הנה באמת אינו בבחי' מציאות כלל דגם כמו שנתהווה הוא בבחי' אין באמת כו', וכידוע דהביטול דאין עוד הוא בהיש דוקא, וזהו שיתגלה לעתיד שהיש יהי' אלקות ממש כו', משא"כ באצי' עם היות שזהו בחי' ביטול ה"ז רק בבחי' כלא כו' וכמ"ש במ"א. והג' מה שכללות ההמשכה בשרשה היא מהעלם השייך אל הגילוי וגם התוס' אורות שיהי' בזה הכל הוא מבחי' ההעלם של הגילוי שאין זה אור חדש כו', וכמו כשיתוסף ההשפעה בדבור בריבוי השפע ה"ז בא מהעלם המח' שאין זה אור חדש כו' (אך מה שיתוסף בהדבור מצ"ע מה שלא הי' תחלה במח' כלל, וגם בדבור שבמח' דהיינו כאשר מסדר את הענין איך לדבר מתוסף לפעמים ענינים שלא הי' בהשגתו תחלה זהו בחי' אור חדש כו'), וכמו"כ במדות כשיהי' בהם ההתפשטות ביותר הכל הוא מן השכל ומההתפעלות השכל כו' (ומה שיכול להיות במדות תוקף ההתפעלות יותר משכל המולידן זהו באמת מעצם הנפש שלמעלה מהשכל כו' וכמשנת"ל פ' רנ"ב דהמדות בעצם הן התגלות ההשרשה טבעית כו').
קיצור. ויקדים שיש ד' ענינים, העלם וגילוי, יש מאין, עצם והתפשטות, כח ופועל. העלם וגילוי הוא שהגילוי כלול במציאותו בההעלם, וכמו אותיות המח' ואותיות הדבור, וכמו מדות שבשכל ומדות שבלב, והגילוי אינו התחדשות, ולכן יש להגילוי שיעור כפי מדת מציאותו במקורו, והמעלה בזה הדביקות ומעין ההעלם, והגירעון הא' מה שאינו דבר חידוש, הב' שהוא במציאות דבר (משא"כ ביש מאין לפי האמיתית), הג' שההמשכה וגם התוס' בזה הכל מההעלם השייך אל הגילוי.