א לַמְנַצֵחַ לִבְנֵי־קְרַח עַל־עֲלָמְוֹת שִׁיר: ב אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וְעָז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד: ג עַל־כֵּן לֹא־נִירָא בְּהָמִיר אֶרֶץ וּבְמְוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: וּ יֶהֶמְוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יְרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתָוֹ סֶלָה: ה נָהָר פְּלָנָיו יְשַׁמְחוּ עִיר־אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן: וּ אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל־תִּמְוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בְּקֶר: ז הָמְוּ גְוֹיִם מְטוּ מַמְלָכָוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמָוּג אֶרֶץ: ח יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: ט לְכוּ־חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר־שָׁם שַׁמָּוֹת בָּאֶרֶץ: י מַשְׁבֵּית מִלְחָמוֹת עַד־קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת וְשַׁבֵּר וְקִצֵץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ: יא הַרְפָּוּ וּדְעוּ כִּי־אֶנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ: יב יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
רש"י
(א) על עלמות. שם של כלי שיר בדברי הימים: תמס, כן פתר מנחם (שמות טו) נמוגו כל יושבי כנען, וכן (ג) בהמיר ארץ. לעתיד לבא ביום שנאמר והארץ כבגד למוג לב (יחזקאל כא), אבל דונש פתר אותם לשון הנעה תבלה (ישעיה נא) ראו בני קרח נס שנעש' להם שנבלעו וכן (שמואל א י"ד) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם: כל סביבותיה' והם עמדו באויר ואמרו לישראל ברוח (ט) אשר שם שמות. אשר שם ארצות הגוים שממה: הקדש שדוגמת הנס הזה יהיה עשוי להם לעתיד: (י) משבית מלחמות. מעלינו עד קצה הארץ שכל (ד) יהמו יחמרו מימיו. יגרשו רפש וחומר וטיט (שם נז) ארצו' הגוים יהיו עמנו בשלום. עגלות ישרף באש. כמשפטם, ומנחם חברו כמו מעי חמרמרו, (איכה ב') רכבי מלחמות: (יא) הרפו. עצמכם מלבא עוד על רגורזרונ"ט בלע"ז: ירעשו הרים בגאותו. של הקב"ה ירושלים: ודעו כי אנכי אלהים וגו' ארום בארץ. שנזכ' בראש המזמור: (ה) נהר פלגיו. שושרויישיל"ש אתרומם בנקמתי אשר אעשה: בלע"ז, נהר גן עדן: (ז) המו גוים. לשון הומה: תמוג.
מצודת דוד
(ב) עזרה בצרות. הוא לנו לעזרה בעת צרה ומצוי לנו מאד בכל קראינו אליו: (ג) בהמיר ארץ. כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג: (ד) יהמו. מי הים יהמו ברוב גליו ויגרשו רפש וטיט וההרים ירעשו לעולם בגאות ה' ומכל זה לא נירא: (ה) נהר פלגיו. פלגי הנהר היוצא מבה"מ כמ"ש והנה מים יוצאים (יחזקאל מ"ז) המים ההם ישמחו יושבי עיר אלהים שהוא מקום קדוש אשר שם משכני עליון: (ו) אלהים בקרבה. ה' ישכון בקרב ירושלים לכן לא תמוט כי יעזור בה בעת שהבוקר יפנה לבוא רצה לומר בזמן הגאולה: (ז) המו. יהמו מכאב לב והמלכות מטו לפול כי ה' שאג בקול ותמס הארץ ואמר בלי עבר כדרך הנבואה במקומות רבות: (ח) ה' צבאות. לפי שה' יהיה עמנו ואלהי יעקב הוא לנו למשגב עד עולם ולא יחריד אוהביו: (ט) לכו. אתה גוג וחבירך אשר אתך לכו וראו מפעלות ה' אשר יעשה שממה בארץ: (י) עד קצה הארץ. כי בכל העולם לא יהיה עוד מלחמה כי כולם יעבדו לה': קשת ישבר. כי לא יצטרכו עוד לכלי מלחמה: עגלות. העשויות לצורך המלחמה: (יא) הרפו. הרפו ידכם מלהחזיק במלחמה ודעו שאנכי אלהים והכל שלי ובידי ליתנה למי שארצה: ארום. אני רם ומושל בכל הגוים ואני רם ומושל בארץ ליתנה למי שישר בעיני: (יב) ה' צבאות. אז יהיה ה' עמנו ואלהי יעקב יהיה לנו למשגב עד עולם:
מצודת ציון
(א) עלמות. שם כלי נגון: (ג) בהמיר. מל' תמורה וחלוף: בלב ימים. בעומק הים שהוא חזקו של ים כהלב בהגוף: (ד) יחמרו. מלשון חומר וטיט: (ה) פלגיו. ענין אמת המים: (ז) תמוג. מלשון המגה והמסה: (ח) משגב. ענין חוזק: (ט) שמות. מלשון שממון: (י) משבית. מבטל: וקצץ. ענין חתוך וכריתה: (יא) הרפו. מלשון רפיון: