כשראו חכמים את ספר קהלת המדבר מחכמת העולם, השתוממו לראות הקושיות שיש בו, שדבריו סותרים זה את זה, ואדם אינו יוצא בהבנה ברורה מה עליו לעשות, אם לשחוק אם לא לשחוק, אם לשמוח או לא לשמוח. אבל כשראו שפותח בדברי תורה אלו, וחותם בדברי תורה אלו, אין מקום לקושיא ולבלבול, כי פתח בדברי מוסר להודיע התכלית האמתית של העולם הזה, כי 'מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ' - 'אבל אם יעמול בתורה שקדמה לשמש - יש יתרון', יש יתרון לכל תיבה של תורה. יש יתרון לכל נקודה של עבודה. יש יתרון לכל יגיעה של שבירת היצר. ואף נחתם בדברי תורה 'סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם' 'כי לדבר הזה נברא כל האדם', בשביל תכלית זו, מי שהולך בתכלית זו שקול כנגד כל העולם כולו, הכל נברא כדי להיות צוות [-צוותא] לאדם כזה. כל העולם לא נברא אלא להתדבק בתורה הק' ובלומדיה.
לימוד זה אנו למדים בחג הסוכות, לסיבה זו עמד שלמה המלך, הקהיל את כל ישראל, וקרא לפניהם את ספר קהלת. כדי להודיע להם כי 'הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל' (קהלת א, ב), כל העולם כולו אינו אלא הבל הבלים אין בו ממש, גם אם אתם רואים ממלכות עצומות, בנינים אדירים ובני אדם איתנים, דעו לכם: 'הַכֹּל הָבֶל', כי 'מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ', אין שום יתרון תחת השמש, כל מציאות העולם העומדת תחת השמש אין בה שום יתרון ותועלת, הכל עתיד להירקב במוקדם או במאוחר, ואין אדם נוטל עימו מאומה לבית עולמו. וכך הולך ומונה את אפסיות העולם הזה והבלו... לקרוא לאדם: 'אל תקבע את מחשבתך בפרוזדור. זכור בכל עת שיש לפניך טרקלין מלא שעשועים ותענוגים רוחניים בלי שיעור. אל תסיר תכלית זו מנגד עיניך. לשם תסתכל, ובה תקבע את קביעותך'... 'תחת השמש אין לו, אבל למעלה מן השמש יש לו' (ילקו