Skip to content
משיב נפש

ולשמחה מה עושים?

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

פנימיות הפרשה

קרבה אל נפשי במשנת מו"ר שליט"א

ולשמחה מה עושים?

רבי ראובן עמל כמה ימים להקים את סוכתו הגדולה. כבר ממוצאי ראש השנה נמצא ראשו ורובו בחיתוכי קורות וקרשים ותקיעת מסמרים... עיטר בציצים ופרחים, באתרוגים וקרוסטמלים ובמיני אורות וניצוצין, כשבין לבין הסתובב בשווקים וקנה מעדנים וממתקים ובגדי שיראין לו ולכל בני משפחתו. סוף סוף בנה את הסוכה, פרס סדינים, הציע מרבדים, והנה היום טוב כבר כאן!...

בדחילו ורחימו מברך הוא 'שהחיינו' ומזמין את האושפיזין לבוא לחסות בצל סוכתו המפוארה. אלא שיחד עמהם מייחל הוא גם לבואה של שמחת-החג, שתכנס אף היא לסוכתו להחיות את נפשו העייפה בטללי תחי...

משאלה זו שאלה עתיקת יומין היא; האם ניתן להזמין שמחה, האם לב מלא בדאגות, יגונות, ומעברים, יכול לצפות שלפתע פתאום בבוא החג יתחיל לבו לשוש ולשמוח?

נדמה כי מאז ימי האדם תחת השמש מתמודד הוא עם שאלה זו. ואכן, תחת אחד השיחים סיפר מו"ר הגה"צ שליט"א, כי פעם בעלותו להקביל את פני אחד מגדולי ישראל להבחל"ח הציג בפניו שאלה מעין זו: כיצד ניתן לצוות על האדם "ושמחת בחגך", והלא האדם מסובב ומוקף בכל מיני דאגות ויגונות המביאים אותו לידי עצבות, והשמחה הלא תלויה היא בלב - ואם כך, כיצד ניתן לצוות על דבר התלוי בלב?

התבונן מורינו שליט"א בשאלה זו, ולאחר זמן מצא את התשובה בפירוש רש"י: הכתוב אומר "ושמחת בחגך", ובפסוק שלאחריו כתיב "והיית אך שמח", ופירש רש"י ז"ל: "אין זה לשון ציווי, אלא לשון הבטחה". נמצא שכך הוא פירושן של דברים: "ושמחת בחגך" - כלומר, שיעשה האדם פעולות המביאות אותו לידי שמחה, אזי כי אמנם אין בכוחו של אדם לכפות על עצמו את השמחה עצמה, שהרי כאמור דבר התלוי בלב הוא ואינו נתון לשליטתו. אולם בעשותו את הפעולות המביאות לידי שמחה כמצווה, או-אז מבטיחו הכתוב: "והיית אך שמח" - שאכן יזכה להיות שרוי בשמחה של ממש, כי ביד ה' לבדו נתון להשרות שמחה בלבו של אדם.

נמצא כי בעצם ההשתדלות להכניס את השמחה, מקיימים אנו את הציווי של 'ושמחת בחגך'; בסעודות החג, במאכלים מיוחדים ליו"ט, במלבושים נאים ליו"ט, בהרבות בפעולות של שמחה, בזמירות שירות ותשבחות, בריקודים וניגונים, בהתקבצות דקדושה לשורר ולרנן בהלל והודאה להשי"ת. בזה מקיימים את המצוות עשה דאורייתא של "ושמחת בחגך" ומתוך כך נזכה שיתקיים בנו "והיית אך שמח"...

סגולה נוספת לשמחה היא ההתבוננות במהות הסוכה שאנו חוסים בה. לראות, לחוש ולהאמין בקרבה הגדולה הנמצאת בין דפנותיה הקדושות: "היו"ט סוכות הוא זמן נעלה ונשגב מאד. השי"ת מחבקנו על ידי מצות הסוכה, וזה נוגע לכל אחד מישראל שהשי"ת מחבקו ברוב אהבה, אלא שצריך האדם לפתוח את עיניו ולהעמיק את מחשבתו, ולהאמין בזה באמונה שלמה.. וכדאיתא בזוה"ק דבימי הסוכות אוחז כביכול ה' בישראל, וישראל מחזיקין בו, וא"כ איזה מחשבות נעלות צריכים לחשוב בסוכות. השי"ת קורא לכל אחד מישראל ע"י היו"ט הקדוש ואומר לו כדברים הללו: התקרב אלי, איני נותן לך גיהנום או עונשים, התקרב אלי על ידי תשובה מאהבה, ואז אשריך בעולם הזה ובעולם הבא!

ובהאר"י הק' מובא דהקב"ה מחבק את ישראל ע"י הסוכה ונתן סימן לזה דהרי ההלכה בכשרות הסוכה היא דבעינן שני דפנות כהלכתן ואחד די בטפח, וזה כעין הזרוע של יד האדם שיש בו ג' פרקים ב' כהלכתם וא' טפח. הארה גדולה כזו יש בסוכה! זהו "וימינו תחבקני" דביו"ט סוכות מחבק השי"ת בימינו את היהודי ואת הסוכה יחדיו. וכשיושב היהודי בסוכתו ומאמין בגודל יקרת הסוכה ולומד שם ומתפלל שם עורך הוא יו"ט עם הרבונו של עולם יחדיו בתוככי חשכת הגלות וזהו זכות עולם" ("יומם" עמ' תכ"ד).

וכך יושב לו רבי ראובן בסוכתו המקושטת למופת, ופתאום הוא קולט שדפנות סוכה הם לא רק 'היכי תמצי' לתלות עליהם ציצים ופרחים - הם מזמינות אותו להיכנס כל כולו אל תוך חיקו של אביו שבשמים, לצילא דמהימנותא. וזוהי השמחה האמיתית אשר נפשו כה כמהה ועורגת לה.

More in this printout

View the whole printout