קרבת אלקים לי טוב
ר' זימל הקברן לא נתברך במזל טוב, ביש-גדא אמתי היה, עני ואביון שבכל אשר פנה נכשל, כה רע היה מזלו עד שככל שהלך מזלו ודעך כן הלך מזלם של בני העיירה - וזאת על שום שפרנסתו מן החברא קדישא היתה. וככל שהאריכו בני העיירה ימים, ובריאותם איתנה היתה, כך היו ידיו של ר' זימל מחוסרות-מעש, ופרנסתו רחוקה מאתו. אפילו להלין על מצבו לא יכול היה ר' זימל, שהלא בל יעלה על הדעת להתלונן באזני חבריו שהם מאריכים ימים יתר על המידה... הם מצידם, השיבו לו בחסר התחשבות ביש-רעה תחת טובה, וגומלים לו על שתיקתו במליצתו המפורסמת של רבנו אברהם אבן-עזרא על מזלו הרע: 'לו יהיו נרות סחורתי - לא יאסף שמש עדי מותי, לו אהיה סוחר
במלח - לא יגוועון אישים בכל ימי'. בעל הבית הביט בו במורת-רוח, מצפה לרגע בו יפטר מהאורח הבלתי-קרוא שנחת עליו. ר' זימל לא מתח אותו יתר על המידה: "ובכן, דע לך ידידי ושאר-בשרי כי עתיד אתה למות בימים הקרובים, ולכן אל תתעצל אלא תכתב תכף ומייד צוואה ותחלק את רכושך כראות עיניך..."
בעל הבית כמעט שהתמוטט בו במקום. הוא החוויר כסיד, ומהר לקרס על כורסה סמוכה. ההלך לבוש הקרעים שנראה בעיניו כקבצן, הפך לפתע לדמות מסתורית יודעת-כל שמהלכים לה בעולמות טמירים. אחרת, מנין לו לדעת על מותו הפתאומי הקרב ובא?
במוחו של העשיר, צפו לפתע כל כאבי הבטן שפקדו אותו בתקופה האחרונה. עד עתה לא יחס להם חשיבות. חשב שבאו מרוב אכילת בשר ומאכלים שמנים, אך עתה, התחוורה לו לפתע משמעותם האיומה... מכאן ועד לכאבי לב וחזה דמיוניים, צמרמורות וגלי-כאב היתה הדרך קצרה. עומד הוא למות, ועליו לצוות לביתו. צדקו דברי העני.
כיוון שנזכר ביום המיתה הקרוב מתמיד, עלו בו הרהורי תשובה, ותכף ומייד נפתחה ידו הקפוצה. מי יודע כמה עתיד הביקור המשפחתי לעלות לו...
"שלום עליכם!" פתח ר' זימל בהתרגשות. "כמה שמח אני לפגש את דודנה של אמי זכרונה לברכה. לא ימוש מזכרוני כיצד היתה מספרת לי תמיד על תבונתם וחכמתם של משפחת קארגמן אשר מברודי, והנה, זוכה אני לחזות באחד מצאצאיה הנכבדים במו עיני..."
בעל הבית עמד נדהם. הצבע החל לשוב לפניו החוורות, אך הוא לא יכול היה להבין את אשר דובר אליו האורח: "וכי משטה אתה בי?!" זעם נמסך בקולו.
ר' זימל לא נבהל. "ועתה אספר לך מנין יודע אני. פשוט מאוד. בעירי משמש אני כגבאי של חברא-קדישא, וסימן מובהק יש לי מנסיוני אצל נפטרים, כי בשעותיהם האחרונות של העומדים למות, אין הם מזהים את קרובי משפחתם. כאשר ראיתי שאינך מזהה אותי, על אף ששאר בשרך אני, הבנתי מייד שבוודאי חולה מסוכן אתה, ושעתך קרובה, ועל כן יעצתי לך לסדר את עניניך בעולם הזה. אך כעת, כאשר שבה אליך הכרתך, אין ספק שחלפה מחלתך, ובריא אולם אתה לארך ימים ושנים טובות..."
על מעשה זה הסביר רבי משה צבי גאלד זצ"ל ממונטריאול, בספרו 'חיי צבי', את הפסוק (דברים ד ז) 'כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו', כי לעומת אותו בעל בית המחפש להפטר מקרוביו, ומתכחש אליהם על מנת שלא יהיה עליו להיטיב עימם ולסייע להם, הקדוש ברוך הוא חפץ להיטיב עימנו, וקרוב אלינו בכל קראנו כי בניו אנו. ועל כן, נענה הוא בכל עת שאנו מתפללים אליו ומבקשים מאתו.