מעשה באברך שהגיע אל הגאון הקדוש רבי אברהם מסוכטשוב זי"ע, בעל 'אבני נזר', לאחר שעברו למעלה מעשר שנים מנישואיו וטרם זכה לילדים, בבקשת ישועה לזכות בבנים.
נענה הרבי: "אין עצה ואין תבונה כנגד דברי המשנה במסכת יבמות (סד.), עליך לגרש את אשתך על מנת לזכות לבנים!"
כשחזר לביתו וסיפר על דברי הרבי, נעשתה מהומה גדולה.
האישה והוריה לא יכולים היו להאמין שכך אמר הרבי, וסרבו להעלות על דעתם אפשרות שכזו.
לאחר ויכוחים מרים והטחת האשמות, הסכימו ביניהם לנסוע כולם יחד לסוכטשוב, ולברר את העניין בעצמם לפני הרב הקדוש.
מכיוון שלא היה נהוג בסוכטשוב להכניס נשים אל הקודש פנימה, נותרה האישה לעמד בחוץ, על יד הדלת, משם שמעה את טענות אביה עבורה.
האב טען כי לא ייתכן לגרשה, אך הבעל הציג לפני הרבי את דעת הרופאים, כי האישה היא עקרה.
כאשר הבין האב שדברי חתנו נכונים הם ואין ביכלתו לדחותם, הביע הסכמתו לנתינת גט.
הדי הדברים הגיעו לאזני האישה שעמדה בחוץ, ובשמעה את השיחה נסבה על סידור הגט, פרצה בבכי מר וקורע לב.
הבעל ששמע את בכייתה מבחוץ החל אף הוא לבכות, ואל בני הזוג הצטרף האב המיוסר, עד שהמקום היה לחרדת אלקים.
מטבעו היה בעל 'אבני נזר' רך לבב, ולקול ההתייפחויות החל אף הוא לבכות יחד עימם עד שלא היה מסוגל עוד, וקרא לעברם: "למען ה' הפסיקו נא לבכות, אינני יכול לסבול את הבכי..."
ואז, קם הרבי ממקומו והחל לפסוע בחדרו במהירות הלוך ושוב, כשפניו בוערות כלפידים, לפתע נעמד באמצע החדר, נשא עיניו למרום, וצעק מרה בקול חוצב להבות אש:
"רבונו של עולם! יודע אני שלידת אדם ובריאתו הוא ענין של טבע העולם, אשר נטבע כבר במעשה בראשית, אבל הלא אתה יכול לשנות גם טבע מעשה בראשית, ולא יבצר ממך לשנות כל סדרי הבריאה כרצונך. לפיכך מבקש אני ממך שתשנה גם אצל אשת האברך הזה מעשה בראשית, באופן שיהיו להם בנים, כדי שלא אאלץ לגרשם!"
סיים הרבי את דבריו המרעידים, ופנה אל האברך בשמחה: "שובו לביתכם, כי ישועתכם קרובה לבוא!"
ובשנה ההיא ילדה לו אשתו העקרה בן זכר!