Skip to content
שמועה טובה

קול מבשר

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בתולדות יעקב יוסף פ' וילך מובא בשם הבעש"ט שכל יהודי יתפלל ביוה"כ על נפשו שתצא מגלות לגאולה, והוא מלבד התפילה על כלל ישראל שיגאלו גאולה הכללית, אנו צריכים לבקש כל אחד על נפשו, כמ"ש בפיוט לכה דודי 'קרבה אל נפשי גאלה', שמבקשים מהשי"ת שיתקרב לנפשי ויגאלנה, כי הנקודה הפנימית שבנו מאד נסתרה ויצאה לגלות, וביוה"כ היא נגאלת משעבודה תחת חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם. ולאחר יוה"כ צריך להתחנן שנקודה הפנימית לא תחזור לגלותה, כי בוודאי אתמול ביוה"כ כבר נגאלה הנקודה הפנימית, ואנו צריכים להשתדל לא לשלוח אותה חזרה לגלותה ח"ו. ונזכה לשוב אליו יתברך מתוך שמחה וטוב לבב ונזכה לגאולת עולמים ברחמים גדולים במהרה בימינו אכי"ר.

הושענא למענך דורשנו במצות השבת אבידה

בספר דבש השדה (אות קצא). ומטו מיניה דהרה"ק ר' משה לייב מסאסוב זיע"א. הושענא למענך דורשנו הושענא (פיוט הושענות). פירוש, אנו מתפללין: רבונו של עולם אתה צויתנו בתורתך הקדושה במצות השבת אבידה 'והיה עמך עד דרוש אחיך אותו' (דברים כב, ב), ואנחנו בעוונותינו הרבים אבודים בגלות המר הזה, ואין לנו דורש ומבקש אלא אתה 'למענך דורשינו'.

אעל"ה - א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס. הי"א - י'ום ה'נף א'סור

בספה"ק מעשה רוקח כתב: במשנה (סוכה מא, א) משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנף כולו אסור. דקדקו בתוס' (שם ד"ה ושיהא), הא הרבה תקנות התקין רבי יוחנן זכאי, ואמאי נקט כאן הני תרתי, אלא הנך תרתי יחד וכו'. ועיין בתוי"ט מה שכתב בשם הר"ן. ונלענ"ד טעם נכון למה באמת תיקן שתי אלה יחד. משום דבפסוק שהביא הגמרא שם, מצא רמז לשתי אלה. דקאמר בגמרא (סוכה שם) מנלן דעבדינן זכר למקדש, א"ר יוחנן דאמר קרא (ירמיה ל, יז) 'כי אעלה ארוכה לך וכו' ציון היא דורש אין לה', מכלל דבעי דרישה. ולכאורה קשה למה מביא כל הפסוק, לא היה לו להביא אלא סוף הפסוק 'ציון היא דורש אין לה', ובתוי"ט אינו מביא אלא סוף הפסוק. אלא כדכתבתי, שבפסוק זה מצא ריב"ז סמך לשתי תקנות אלו ולעשות זכר למקדש, בתיבת אעל"ה, נוטריקון ד' מינים, א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס. (זוהר תצא, רפג, א)

עוד יש דקדוק בפסוק, דתיבת 'היא' מיותר, היה לו לכתוב 'ציון דורש אין לה'. לזה מצא רמז "היא" נוטריקון י'ום ה'נף א'סור. וגם "היא" בגימטריא ט"ז, היינו ט"ז בניסן. וגם תקנה זו זכר למקדש משום מהרה יבנה בית המקדש. ולפי מה שכתבתי לפני זה, נכון מאוד שבארבעה מינים מצינו בתורה שכתבה אתרוג תחלה כפי מה שיהיה לעתיד.

הסוכה דוגמת בית המקדש

צריך להבין למה לא מצינו בשום מצוה שיהי' הנוי מצוה וגדול כ"כ כמו נוי סוכה דמצינו בגמ' (סוכה י') "עטרה בקרמין וסדינין וגו'" והלא זה אלי ואנוהו קאי על כל המצות, ואמר האדמו"ר מסאכטשוב זצללה"ה (שיח שרפי קודש סוכות אות ה') דהנה על זה אלי ואנוהו פי' התרגום "ואבני לי' בית מקדשא" והגמ' (שבת קלג ע"ב) דרשו ”התנאה לפניו במצות", וי"ל דאלו ואלו דא"ח, דהנה ידוע דסוכה רומז על בית המקדש ובית המקדש נקרא נמי "סוכת שלום" ובגמ' (סוכה ט') כשם שחל ש"ש על חגיגה כך חל ש"ש על סוכה עיי"ש, וא"כ בסוכה שייכים הב' פירושים הנ"ל בדבר אחד לכן המצוה של נוי גדול כאן בסוכה יותר מבכל המצות. ונזכה לגאולת עולמים ברחמים גדולים במהרה בימינו אכי"ר.

מצוות סוכה אצל השבת

ועכשיו שמצאנו מצוות סוכה אצל השבת מה נאמר לגבי מצוות ד' מינים שאין נוטלים בשבת כפי שצוינו חז"ל הק'. וכלשון הרה"ק בעל התניא זי"ע בספה"ק ליקוטי תורה (לר"ה): "עוד יש לעורר ולשום לב ראו חז"ל לעקור מ"ע דשופר ולולב אפילו ביום ראשון בגבולין עכ"פ אפילו בזמן שאין בהמ"ק משום גזרה דרבה בעלמא והלא החשש הוא להדיוטים וקלי הדעת ואיך מנעו המצוה לגמרי מכמה צדיקים גדולים וטובים ובפרט מצות שופר ולולב שהרבה כוונות תלויות בהם ליודעי דעת שנוגעים עד רום המעלות" ומבאר כדרכו שם. ובוודאי אין בני ישראל חסרים כלום באופן זה. ובוודאי נשלם פעולתם באופן נעלה יותר כשחל בשב"ק כדאי' בספה"ק. וכך אי' בספה"ק אמרי יוסף (פרשת וירא) על הפסוק "וה' פקד את שרה כאשר אמר", דהיינו שהשי"ת שמע בר"ה שחל בשבת רק זכרון תרועה, שהרי פקידה היא מלשון זכירה, וזהו "כאשר אמר", כלומר כאשר הקב"ה עצמו אמר וציוה בתורתו שכשחל בשבת אין תוקעין בשופר אלא רק מזכירין.

ובספה"ק נועם מגדים (פרשת יתרו) ש"קדושת שבת כי כמה רבה וגדולה היא דמשום חששא דחילול דידה נדחה מצוה רבה ויקירא והכרחית היא תקיעה עיטא דיהב קדוש ברוך הוא לעמא קדישא", וכמו שהביא בספה"ק אמרי נועם (מבן המחבר לפורים אות כא) מה שפירש בעל ברית כהונת עולם (מאמר איליו של יצחק פכ"ז) בשם רבו הרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א את הפסוק (תהילים יז ד) "לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ", והיינו שלפעמים מצווה שצריכה להיעשות ע"י פעולה ומעשה וכדוגמת השופר שמצווה לתקוע בו בפועל - "לפעולות אדם" - נעשית רק "בדבר שפתיך", דהיינו בזכירה ובדיבור, והטעם לזה הוא משום ש"אני שמרתי ארחות פריץ", דהיינו שאני שומר אורחותי ודרכי שלא אטלטל ד' אמות ברה"ר שהוא מקום פרוץ וחשוף, וכן הביא פירוש זה בספה"ק עקידת יצחק (פרשת וילך אות י).

וכתב הבני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ט אות א) וכן כתב גם בספה"ק ייטב לב (פרשת וישלח), כי דחיית ג' מצוות אלו, שופר, לולב ומגילה, מחמת יום השבת וקדושתו, נרמזים בפסוק "ויבא יעקב שלם וגו' ויחן את פני העיר", והיינו כי יעקב שהוא בחי' שבת כידוע ראה את אלו הג' מצוות הנרמזים בתיבת "שלם" שהוא ר"ת שופר לולב מגילה וכיון שראה והבחין כי קדושת השבת היא כה גדולה עד שהיא עדיפה יותר מאלו הג' מצוות הבאות מזמן לזמן הנדחות מפניה מחמת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר, לכך "ויחן את פני העיר", וכפי שביארו במדרש ש"נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מה מבעוד יום", ומכאן למדו. חז"ל ששמר יעקב את השבת. והוסיף הרה"ק מדז'יקוב זי"ע בספה"ק אמרי נועם (פורים אות כא) עפ"י הנ"ל את הכתוב בסוף מגילת אסתר "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו", והיינו דמחמת ש"דורש טוב לעמו" והיינו מפאת מעלת וקדושת השבת שהיא מתנה טובה שדרש השי"ת ליתנה לעם ישראל, לכך "דובר שלם [כתיב חסר] לכל זרעו", כלומר שאת אלו הג' מצוות המרומזים בתיבת "שלם" וכנ"ל - אנו נאסרים מלקיים בפועל אלא רק בדיבור כח וזכירה. ובוודאי כאשר זוכים ששב"ק הוא יום א' דסוכות ובכח התורה באו חז"ל הק' וגילו לבנ"י רצונו יתברך, א"כ בוודאי לא נחסר מעבודת בנ"י. ועוד באופן נעלה יותר, שהרי נרמז בתיבת של"ם המורה על שלימות העניין.

וכבר הפליגו צדיקים בעניין הסוד שנכתב השבת אצל הימים טובים, כידוע מהרה"ק ר' בונם מפשיסחה זיע"א שאמר מי שיגלה סוד שנכתב שבת אצל ימים טובים יביא חצי גאולה ומי יעמוד בסוד קדושים. אמנם ביחוד יש עניין השבת אצל מצוות סוכה בגודל קדושתו.

וכך הביא באמרי אמת ((גור) שבת חוה"מ סוכות תרפ"ב): איתא בקדמונים ששבת חול המועד יש בו קדושה יותר משאר שבתות השנה והנפשות אשר אין להם עליה בשבתות השנה יש להם עליה בשבת חול המועד, שבת מאסף ומאחד את הכל ובשבת צריך להיות עומד מרובה על הפרוץ ובשבת חול המועד גם פרוץ מרובה על העומד מהני כדאיתא בגמרא מיגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת...

ואי' מהרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע, מצינו בסוכה גודל מעלתה משארי המצות, שכולם כמעט נדחים בשבת משום גזירה דרבה (סוכה מב, ב) וסוכה אדרבה אמרו (שם ז, א) מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, ומקילין בשבת בעניני מחיצותיה איסור סקילה משום קולא מחיצות דסוכה, והוא לכאורה לפלא אדרבה הוי לן לגזור בסוכה אטו שבת דעלמא. דגודל מצות סוכה הוא מקיף הגדול אשר מי שיושב בצלא דמהימנותא לא יוכל שום בריה לשלוט בו, ורק שאין שולטת בו עין רק על ידי הדעת כמ"ש (ויקרא כג, מג) למען ידעו דורותיכם (עי' (ישעיה יא, ט).

סוכה הגשמי הוא ענין רוחני מאד

ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני

בספה"ק בני יששכר (מאמרי חדש תשרי, מאמר י'). אמר הרב הקדוש המפורסים מהר"פ מקארעץ זצוק"ל, נקרא החג סוכות מלשון סכה ברוח הקדש, ונ"ל דבזה ידוקדק בפסוק חג הסוכות תעשה לך וכו' [דברים טז יג], לך דייקא, שתהא אתה סוכה ברוה הקודש, ואמר עוד הרב הקדוש הנ"ל דלבעבור זה אנו אומרים זמן שמחתינו בחג הסוכות (עיין מ"ש לעיל במאמר ט') בשביל שהיה בחג הסוכות זמן שואבה שמשם היו שואבין רוח הקדש עכ"ד, נ"ל כוונתו שהשכינה אינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה [שבת ל ע"ב] כענין והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים [מ"ב ג טו], ונ"ל עוד דלבעבור זה אומרים זמן שמחתינו היינו שהזמן הוא מסוגל לשמחה וכו', על כן סגולת הזמן בעצמו יכול לפעול השגת רוח הקודש.

מצוה שאדם נכנס בה עם ה'שטיוועל'

אמר אדמו"ר מפרשיסחא (רמתים צופים ערך הרבי רבי בונם אות עז) ז"ל, שאין לך חביב ממצות סוכה שהוא נכנס בכל איבריו ומלבושיו ומנעליו לתוך המצוה. וכ"כ

(ישעיה יא, ט). סוכה הגשמי הוא ענין רוחני מאד ועכשיו שמצאנו מצוות סוכה אצל השבת מה נאמר לגבי מצוות ד' מינים שאין נוטלים בשבת כפי שצוינו חז"ל הק'. וכלשון הרה"ק בעל התניא זי"ע בספה"ק ליקוטי תורה (לר"ה): "עוד יש לעורר ולשום לב ראו חז"ל לעקור מ"ע דשופר ולולב אפילו ביום ראשון בגבולין עכ"פ אפילו בזמן שאין בהמ"ק משום גזרה דרבה בעלמא והלא החשש הוא להדיוטים וקלי הדעת ואיך מנעו המצוה לגמרי מכמה צדיקים גדולים וטובים ובפרט מצות שופר ולולב שהרבה כוונות תלויות בהם ליודעי דעת שנוגעים עד רום המעלות" ומבאר כדרכו שם. ובוודאי אין בני ישראל חסרים כלום באופן זה. ובוודאי נשלם פעולתם באופן נעלה יותר כשחל בשב"ק כדאי' בספה"ק. וכך א' בספה"ק אמרי יוסף (פרשת וירא) על הפסוק "וה' פקד את שרה כאשר אמר", דהיינו שהשי"ת שמע בר"ה שחל בשבת רק זכרון תרועה, שהרי פקידה היא מלשון זכירה, וזהו "כאשר אמר", כלומר כאשר הקב"ה עצמו אמר וציוה בתורתו שכשחל בשבת אין תוקעין בשופר אלא רק מזכירין.

ובספה"ק נועם מגדים (פרשת יתרו) ש"קדושת שבת כי כמה רבה וגדולה היא דמשום חששא דחילול דידה נדחה מצוה רבה ויקירא והכרחית היא תקיעה עיטא דיהב קדוש ברוך הוא לעמא קדישא", וכמו שהביא בספה"ק אמרי נועם (מבן המחבר לפורים אות כא) מה שפירש בעל כהונת עולם (מאמר איליו של יצחק פכ"ז) בשם רבו הרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א את הפסוק (תהילים יז ד) "לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ", והיינו שלפעמים מצווה שצריכה להיעשות ע"י פעולה ומעשה וכדוגמת השופר שמצווה לתקוע בו בפועל - "לפעולות אדם" - נעשית רק "בדבר שפתיך", דהיינו בזכירה ובדיבור, והטעם לזה הוא משום ש"אני שמרתי ארחות פריץ", דהיינו שאני שומר אורחותי ודרכי שלא אטלטל ד' אמות ברה"ר שהוא מקום פרוץ וחשוף, וכן הביא פירוש זה בספה"ק עקידת יצחק (פרשת וילך אות י).

וכתב הבני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ט אות א) וכן כתב גם בספה"ק ייטב לב (פרשת וישלח), כי דחיית ג' מצוות אלו, שופר, לולב ומגילה, מחמת יום השבת וקדושתו, נרמזים בפסוק "ויבא יעקב שלם וגו' ויחן את פני העיר", והיינו כי יעקב שהוא בחי' שבת כידוע ראה את אלו הג' מצוות הנרמזים בתיבת "שלם" שהוא ר"ת שופר לולב מגילה וכיון שראה והבחין כי קדושת השבת היא כה גדולה עד שהיא עדיפה יותר מאלו הג' מצוות הבאות מזמן לזמן הנדחות מפניה מחמת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר, לכך "ויחן את פני העיר", וכפי שביארו במדרש ש"נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מה מבעוד יום", ומכאן למדו. חז"ל ששמר יעקב את השבת. והוסיף הרה"ק מדז'יקוב זי"ע בספה"ק אמרי נועם (פורים אות כא) עפ"י הנ"ל את הכתוב בסוף מגילת אסתר "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו", והיינו דמחמת ש"דורש טוב לעמו" והיינו מפאת מעלת וקדושת השבת שהיא מתנה טובה שדרש השי"ת ליתנה לעם ישראל, לכך "דובר שלם [כתיב חסר] לכל זרעו", כלומר שאת אלו הג' מצוות המרומזים בתיבת "שלם" וכנ"ל - אנו נאסרים מלקיים בפועל אלא רק בדיבור כח וזכירה. ובוודאי כאשר זוכים ששב"ק הוא יום א' דסוכות ובכח התורה באו חז"ל הק' וגילו לבנ"י רצונו יתברך, א"כ בוודאי לא נחסר מעבודת בנ"י. ועוד באופן נעלה יותר, שהרי נרמז בתיבת של"ם המורה על שלימות העניין.

כבר הפליגו צדיקים בעניין הסוד שנכתב השבת אצל הימים טובים, כידוע מהרה"ק ר' בונם מפשיסחה זיע"א שאמר מי שיגלה סוד שנכתב שבת אצל ימים טובים יביא חצי גאולה ומי יעמוד בסוד קדושים. אמנם ביחוד יש עניין השבת אצל מצוות סוכה בגודל קדושתו. וכך הביא באמרי אמת ((גור) שבת חוה"מ סוכות תרפ"ב): איתא בקדמונים ששבת חול המועד יש בו קדושה יותר משאר שבתות השנה והנפשות אשר אין להם עליה בשבתות השנה יש להם עליה בשבת חול המועד, שבת מאסף ומאחד את הכל ובשבת צריך להיות עומד מרובה על הפרוץ ובשבת חול המועד גם פרוץ מרובה על העומד מהני כדאיתא בגמרא מיגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת...

ואי' מהרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע, מצינו בסוכה גודל מעלתה משארי המצות, שכולם כמעט נדחים בשבת משום גזירה דרבה (סוכה מב, ב) וסוכה אדרבה אמרו (שם ז, א) מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, ומקילין בשבת בעניני מחיצותיה איסור סקילה משום קולא מחיצות דסוכה, והוא לכאורה לפלא אדרבה הוי לן לגזור בסוכה אטו שבת דעלמא. דגודל מצות סוכה הוא מקיף הגדול אשר מי שיושב בצלא דמהימנותא לא יוכל שום בריה לשלוט בו, ורק שאין שולטת בו עין רק על ידי הדעת כמ"ש (ויקרא כג, מג) למען ידעו דורותיכם (עי' סוכה ב.) ועל ידי מצות לולב או מצות שבת, שנתגלה המקיף הגדול ולזה אין שייך שום גזירה אטו שמא יעבירנו, דלא ירעו וגו' (ישעיה יא, ט).

כתב בדברי יחזקאל בגודל מעלת הסוכה, אמר רבה, דאמר קרא (ויקרא כג מג) 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל', עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסכה, משום דלא שלטא בו עינא (סוכה ב.). פרש רש"י ז"ל, 'למען ידעו', דכתיב 'כי בסכות הושבתי' צויתי לישב, הכי דריש ליה, ואף על גב דאין יוצא מידי פשוטו דהקף ענני כבוד, מיהו דרשינן ליה לדרשה. עד כאן דבריו. ולכאורה קשה דבכל מקום הפשוט הוא ענין גופני, והדרש הוא ענין רוחני יותר פנימי מהפשוט, וכאן הוא להפך, דפשוט הוא הקף ענני כבוד שהוא ענין רוחני, והדרש ירמז לסכה גשמי. ויש לומר דרש"י ז"ל ירמז לנו בזה גדל כח הסכה, שסכה הגשמי הוא ענין רוחני מאד.

More in this printout

View the whole printout