אושפיזין עלאין
האושפיזין הלכו עם כל אחד מישראל
האמרי אמת (ימים ראשונים סוכות לא ידוע השנה) מביא: איתא בכתבים של אאז"ל בשם החידושי הרי"מ ז"ל על הפסוק כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים שהאושפיזין הלכו עם כל אחד מישראל למדבר...
מזמינים האושפיזין בסוכות
וכך כתב הגה"ח רבי אהרן יוסף לוריא זצ״ל (בעל ״עבודת פנים״) במכתב ...היום באמצע תפילת שחרית עלה ברעיוני למה אין מזמינים האושפיזין בפסח כמו בחג הסוכות, יש לומר שאנו מפחדים להזמינם שכשיראו אותנו משתרעים על ההסיבות בעולם השפל יברחו מאתנו, אבל בסוכה דירת עראי של קנים וקשים יתרצו להיות אתנו. (אוצרותיהם של צדיקים)
אושפיזא דאברהם רחימא
הכנסת אורחים בסוכה
רמז נפלא הביא בספר קרבן העני הא דמצינו בזוהר הק' וספרי מוסר שהחמירו מאוד בחג הסוכות להכניס אורחים יותר מכל מועדי ה' י"ל הטעם לפי שע"י הכנסת אורחים של אברהם אבינו זכינו למצוות סוכה. דאיתא במדרש דע"י שאמר אברהם אבינו ע"ה והשענו תחת העץ אמר הקב"ה בזכות זה יזכו בניך לעצי סוכה.
הביא הגה״ח רבי חיים נחום ליכטנשטיין ז״ל אמר לי ידידי הרה״ח ר׳ ישראל יצחק פינגרהוט ז״ל שהיה מרגלא בפומיה דרבנן, דאאע״ה נכנס ביום האושפיזין שלו בסוכות בנ״י ומתעכב שם עד הושענא רבה, וע״ז כתיב ׳יושב פתח האהל׳ - כי 'יושב׳ הוא לשון הווה ולשון עכבה, ׳האה״ל׳ ר"ת ה׳ושענא ל׳מענך א'לוקינו ה׳ושענא (ור״ת ה׳ושענא א'-ל ל׳מושעות ה׳ושענא), ואם זוכים מתעכב עד שמח״ת - אה״ל ר״ת א׳תה ה׳ראת ל׳דעת, ואם זוכים מתעכב עד חנוכה - פתח האהל רמז ל׳פתח ביתו מבחוץ׳ ואם זוכים מתעכב עד תשלום ימי החנוכה - אה״ל גי׳ ל״ו, היינו הזמן שמסיימים להדליק כל הל״ו נרות. ע״כ. (אוצרותיהם של צדיקים)
העצה לזכות לינצל מן הארציות והגשמיות היא לבוא אל הסוכה
הרה"צ ר' אליעזר דוד פרידמן זצ"ל (מפי ספרים וסופרים) מובא ׳בארת המים׳ (לסוכות) שבליל יו"ט ראשון של סוכות ליל האושפיזא של אברהם אבינו ע״ה פתח הרה״ק רבי צבי הירש מרימנוב זי״ע ואמר, שאברהם אבינו היה ירא מאד מהבלי העולם הזה, ובכה מאד לפני השי״ת שיתן לו עצה ותושיה כדת מה לעשות, ונתן לו הקב״ה מצות סוכה לסגולה שמשם יראה אותו הקב״ה, ועי״ז ינצל מכל הבלי עוה״ז. והיינו דכתיב שצוה לו הקב״ה ״לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך״, ר״ל העצה לזכות לינצל מן הארציות והגשמיות היא שיברח אל הסוכה שמשם יראה אותו הקב״ה וכמו״כ יראה הוא משם התגלות אלוקית ועי״ז יתבטלו מעליו כל הבאי עוה״ז.
[והוסיף הרה"צ. דבר זה ניתן להאמר רק ברוח הקודש שכן בעל דרשן שלא ניחן בזו המידה, אינו יכול להעיד שכך בכה אברהם לפני ה׳ כי זאת מנין לו, שונים הם הצדיקים שברוח קדשם יכולים להעיד שזה היה בכיו של אברהם וזו היתה עצת השי״ת... וכנראה אור זה הופיע גם בבית מדרשו של הרה״ק מרימנוב זיי׳ע ועל ידו גילה רזין.
ובדרך צחות אמר כן מו״ר הגאון המפורסם רבי יצחק דוב קאפעלמאן שליט״א בדברי ה׳מסילת ישרים׳ (סוף פרק ב, וע״ע פרק ה) במש״כ ״הוא מה שהנביא צווח ואומר״ דע״כ היה לו רוח הקודש לדעת שאכן הנביא צווח וצעק כדבר הזה...]
והרה״ק בעל ה׳אמרי חיים׳ מויזניץ זי״ע אמר ש״לך לך״ עולה בגימטריא ׳סכך' והוא פלאי, ולפי דברי הרה״ק מרימנוב זי״ע אתי שפיר, שכן זו היתה העצה אותה שמע אברהם אבינו מהקב״ה, שכדי להפטר מטרדות והבלי העולם הזה עליו לחסות וללון בצל הסוכה, ודפח״ח.
אושפיזא דיצחק עקידתא
ע"י יראה בא לשמחה
פי' הרבי רבי העניך מאלכסנדר זי"ע, (חשבה לטובה עמ' עג), הנה בליל שני של סוכות זמן שמחה, היינו שאז מתחיל שמחת בית השואבה. ויש להבין, כי הלוא אז הוא אושפיזא של יצחק, וזה דין, כי יצחק הוא דין, שהאדם מחשב בעצמו, כי מה הוא לפני מלך גדול ונורא ואני שפל ונבזה, ואז מגיע לו היראה, ומכיון שמגיע לו היראה, ממילא לא חסר לו כלום, מכיון שאין נחשב בעצמו, ומכיון שאין חסר לו כלום, זה עיקר השמחה.
יצחק אבינו ליוה את היהודי הקדוש
הרב הקדוש רבי שלמה לייב מלענטשא זי"ע סיפר בזה הלשון, אצל היהודי הקדוש היה שני סוכות, אחד למעלה ואחד למטה, והיה הולך מסוכה של מעלה להסוכה של מטה לנוח עצמו, והיה אז האושפיזא של יצחק אבינו ע"ה. ובעת שבא היהודי להסוכה ראינו שיצחק אבינו בא עמו, ומעת שהלך מהסוכה ראינו שיצחק אבינו הלך אתו, ועבדנו בזה את יוצרינו ובוראינו עד הסדרה "ואלה תולדות יצחק". (זכותא דאברהם עמ' קמב)
אושפיזא דיעקב שלימתא
בסוכות נמשך שובע לעולם
בשם כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע שאמר, איתא בשם האריז"ל דסוכות מרמז על שובע, שנשפע שובע לעולם. הרמז לזה הוא כי איתא בזוה"ק ובטור הל' ר"ה כי סוכות רומז ליעקב אבינו, כפי שכתוב ויעקב נסע סוכותה ויעקב היה הראשון שהתפלל על הפרנסה כמו שכתוב: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, על כן נמשך בחג זה שובע לעולם. עוד אפשר לרמז כי כתבו התוס' (ר"ה יא, א) שהמלאכים היו אצל אברהם אבינו ע"ה בחג הסוכות, ובסעודה זו כתיב: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, על כן נמשך שובע לעולם.
אושפיזא דמשה רבינו רעיא מהימנא קדישא
"ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"
פי' השפת אמת שבכל אחד מישראל גנוז וטמון קדושתו של משה, הוא רק צריך לגלות את זה מן הכח אל הפועל.
אושפיזא דאהרן כהנא קדישא
"זמן שמחתנו" כנגד "וראך ושמח בלבו"
אדמו"ר מגור שליט"א אמר בזה רמז נפלא, שמשה רבנו הלך לומר את שליחותו לבני ישראל בפעם הראשון, חשש שיהיה נכנס בתחום של אהרן אחיו, שאי' שהיה להם לנביא, והשיב לו הקב"ה 'הנה יוצא לקראתך ושמח בלבו', שעוד שמח בלבו על כך, ואי' בחז"ל שהלב ששמח וכו' הוא יזכה ללבוש את החשן אם האורים ותומים על לבו, והרי אי' בחז"ל שענני הכבוד בזכות אהרן, ויסוד כל ענין חג הסוכות הוא זכר לענני הכבוד, ומבאר שכל זה נמשך ממה שכתוב 'וראך ושמח בלבו', שזה גרם ל'זמן שמחתנו', שזהו חג הסוכות ענני הכבוד בזכות אהרן :
אושפיזא דיוסף צדיקא
כל ישראל יש להם שייכות לאושפיזא דיוסף
אושפיזא זו יש שייכות לכל ישראל, כי כל ישראל נקראו ע"ש בחינת "יוסף", בני בריתך, וכתיב "אלה תולדות יעקב יוסף", כי כמו שכל כלל ישראל נקראו ע"ש יעקב בני ישראל, בית יעקב, הגם שיש לנו עוד אבות אברהם ויצחק, אנו נקראים ע"ש יעקב וישראל, מפני שהוא הכולל של האבות, כמו"כ הענפים שהם השבטים תולדות האבות הגם שהיו י"ב, נכללו כולם ביוסף, מפני שהוא הכולל של כולם שנקראו זרע, כמו שנאמר 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ועיקר המכוון בזה הוא על בחינת יוסף וכולנו נכללים בו. (תורת אמת שנת תרמא עמוד נח)
אושפיזא דדוד מלכא משיחא
מובא ב'טור' (או"ח סי' תצ): "... הכי אמר רב האי (תשובות הגאונים ח"ב רה"ג סי' יז): שמעתי מפי חכמים, כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי, ומשום הכי בניסן מפטירין ’העצמות היבשות' (יחזקאל לז, ד) ובתשרי (- בשבת חול המועד סוכות) ’ביום בא גוג' (שם לח, א)". [וכעי"ז איתא ב'מחזור ויטרי' (סי' שפא)]. וב'ליקוטי תורה' להאריז"ל (פר' שמות) כתב בתוך דבריו על מלחמת גוג ומגוג: "... וכשיגאלו מידם אז יהיה הושענא רבא“.
ובספה"ק 'אמרי נועם' (א' דסוכות, אות כה) איתא: "ידוע אשר זמן המלחמה לעתיד שהיא המלחמה הגדולה ועת צרה ליעקב וממנה יושע, זה יהיה בימי סוכות, ועל כן צועקין בתפלה ותחנונים בכל ימי סוכות ובפרט בהושענא רבה, שאז תהיה גמר המלחמה" וכו'.
ביום הזה יש צעקה גדולה בלב להוושע ישועה רבה
היום הזה נקרא הושענא רבה מפני שבא צעקה גדולה בלב להוושע בישועה רבה מאחר שמרגישין החוסר שעדין לא נושענו. והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ. (פרי צדיק סוכות אות כח)