Skip to content
שמועה טובה

יקרה מפנינים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סגולת לימוד מסכת סוכה בכל ימות השנה

שגור ורגיל היה בפה קדשו של הרה"ק מטאהש זצ"ל (ומובא בספרו עבודת עבודה דף שפ"א) שזקינו הרה"ק רבי אלימלך זצ"ל מטאהש, הראה לו מאמר חז"ל שהיה כתוב שם בהאי לישנא: "כל הלומד מסכת סוכה ניצל מכל צרה וצוקה". והוסיף שהגמרא סוכה היה מסכת עולם הבא שלו, ונהג ללמוד מסכתא זו הרבה בכל ימות השנה בעיון רב עכ"ד.

ובספר דברי תורה (מהדורא ז אות מ"ט) להרה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצ"ל כתב: "הנה שמעתי ומקובל בשם גאוני וצדיקי אשכנז ז"ל, כי מסוגל ללמוד בכל יום מסכת סוכה, ועי"ז יפלו ויכנעו אויביו וינצל מהם שלא יוכלו להרע לו. וי"ל כי רומז זה בכתוב, "תסתירם בסתר" - סתר בגימ' ד' פעמים דופ"ן עם סכ"ך שהוא הכשר סוכה לכתחילה, "פניך תצפנם בסכה" - כשילמדו המסכת סוכה, "מריב לשנות" - שלא יקטרגו ולא יריבו עמו שונאיו כנזכר, ונתנו רמז ו'יאמר ה' ס'לחתי כ'דבריך ר"ת סוכ"ה עכ"ד הנפלאים.

ומסופר בספר דרכי חיים ושלום שהיה נוהג ה'מנחת אלעזר' ללמוד מידי יום בבוקר קודם התפילה מסכת סוכה.

ובספר המדות (ערך מריבה) כתב שלימוד מסכת סוכה הוא מסוגל כנגד מחלוקת, והרמז "תצפנם בסוכה - מריב לשונות.

כיוצא בזה כתב המקובל הק' רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, כי לימוד במסכת סוכה משנה או גמרא, עם מפרשים זה סגולה לשלום בית, שאנו אומרים בתפלה "סוכת שלום" במשפט "הפורש סוכת שלום עלינו", שהסוכה מונעת ריב בבית (שערי ניסים עמ' רנא).

ונסיים בדבר פלא המובא בחוט המשולש (מהדורת מכון דעת סופר ירושלים; עמ' קנה), מספר נכדו של הגה"ק רבי עקיבא אייגר זצ"ל אף שלא היה דרכו של זקינו לתת לתת קמיעות או סגולות, אמנם לפעמים נתן ליחידי סגולה קמיע או סגולה על איזה מיחוש. ובאחת הקמיעות אשר נתן קדוש זקיני ז"ל לחולים, היה כתוב "דיבור תוספות שלם במסכת סוכה דף יב ע"א ד"ה בפסולת גורן ויקב" עכ"ד. (מתוך גיליון אור לישרים סוכות תשפ"ב)

עיקר שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ

בדרשות חתם סופר (שבת שובה, דף כט, א-ב) ...דצריך להבין מה ענין חג הסוכות לזכר ענני כבוד בימים ובזמן הלז דוקא, הלא היו ענני כבוד בכל השנה מ' שנים. ועוד קשיא מ"ט לא נעשה זכר למן ולבאר, ומ"ש ענני כבוד. אבל נראה לע"ד עיקר שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ, וכמו שאמרו במדרש (ויק"ר ל, ב) שתופסין ד' מינים בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח, שתופס כידון לאות ניצוח. והנה הראיה הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה, נלע"ד, כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד, וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ (מכילתא יתרו, ב) וצוה על נדבת המשכן לכפר על העגל, והם הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול במחנה, והיא היתה ליל א' של סוכות, לפי מ"ש תוס' בב"ק (פ"ב ע"א ד"ה כדי) שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ, ואז כשנגמרה נדבת המשכן ממרה סליחת יוה"כ, וקלט הענן אותן שכבר פלט, ועל כן יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם.

ישיבה בסוכה - "וגילו ברעדה"

בראשית חכמה (שער הקדושה, פרק יד) " ... הכלל העולה, כי בכל מקום שיש בו קדושה, צריך לנהוג בו מורא וכו'. וכן היה מנהג מורי ע"ה (-הרמ"ק זי"ע) שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה, כי מצות סוכה קדושתה גדולה, והעד, שעצי הסוכה חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה ט.), וכן מצינו שפירש רשב"י ע"ה (זוה"ק פר' אמור, קג:) שהאבות באים לסוכה וכו'. הרי שאדם בתוך הסוכה מוקף מאויר קדושה, וכמה קדושות יש בה, כמבואר. ולכן ראוי להתרחק משיחה והיתול, אלא יקיים "וגילו ברעדה" (תהלים ב, יא), כי מקום רמז הסוכה היא שמחה ורעדה, דמינה דינין מתערין, וימי הסוכות הם דין, והעד, כי בליל הושענא רבה הוא חותם הדין, וימים אלו צריכין שיהיו בתשובה ורעדה, שימים אלו ניתנו כדי להאריך על האדם שישוב בתשובה, ואין פתקות הגזרות נמסרים ביד השלוחים עד ליל שמיני חג עצרת, כדפירש בזוהר (פר' ויחי, רכ.) וכו'.

חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך

בשם החידושי הרי"ם, כתוב (סוכה יב.) מפסולת גורן ויקב דהיינו הזמורות והקשין. ולכאורה ייפלא הדבר שהרי מצוה יש לקיימו בהידור מהפסוק "זה א-לי ואנוהו", וכאן דווקא מפסולת גורן ויקב. ברם חג הסוכות שהוא זמן תשובה מאהבה, אזי גם זדונות נעשו לו כזכיות וגם הפסולת הופכת למצוות ולזכיות, ולכך גם בסכך נעשה מהפסולת מצוה :

מבוי, נר חנוכה, סוכה.

באבודרהם (חנוכה). שלשה דברים הם אם נתנו אדם למעלה מעשרים אמה פסולים. ואלו הן מבוי, נר חנוכה, סוכה, ושלשתן יש להם רמז מן הפסוק. מבוי שנאמר (בראשית יט, ח) כי על כן באו בצ"ל קורתי. הקורה תהיה עד צ"ל טפחים ולא יותר ו"צל" טפחים הם עשרים אמה באמה בת ששה טפחים. סוכה שנאמר (ישעיה ד, ו) וסוכה תהיה לצ"ל יומם מחורב. חנוכה (במדבר ז, פד) זאת חנוכת המזב"ח ביו"ם עולה למנין ק''כ.

רמז נפלא כתב על זה הגה"ק החיד"א ז"ל בספר פני דוד (פר' אמור אות ט): במסרה "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג, מג) ברחוב נלין (בראשית יט), כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג). וכד הוינא טליא שמעתי, ששאלו לחכם אחד פירוש מסרה זו, שרטט וכתב יכלמנסע"פ, ופירש שיחתו, דיש ג' מצות, נר חנוכה סוכה עירוב, דמצותן בעשרה כשר, למעלה מעשרים אמה פסול. וזה רמז, 'כי בסכות' סוכה, 'כי ברחוב נלין' עירוב, 'כי נר מצוה' חנוכה, והוא אשר ציין אותיות הנזכרות, והם ראשי תיבות י' כ'שר, ל'מעלה מ'עשרים נ'ר ס'וכה ע'ירוב פ'סול, עד כאן שמעתי.

ויש להוסיף כי בג' פסוקים כתוב "כי", שרמז עשרים עשרה, שהוא דין המכר שוה בשלשתן. ועיין בס' תורת חיים ריש עירובין.

ולקחתם לכם ביום הראשון. [ראשון] לחשבון עוונות (תנחומא אמור סימן כ"ב).

בספר גן יוסף (הג"ר יוסף פאצאנאווסקי זצ"ל - מח"ס פרד"י) - בשם ה'תפארת שלמה' זיע"א: ה"תפארת שלמה" אמר בצחות, בשעה שבא השטן בימים נוראים עם חבילות עבירות, יבואו מליצי יושר ויטענו כי עברו בשוגג בטעות, והשטן חייב כי עונה בשקרים בהסיתו כי אין כלל עבירות, והאמינו אותו. והשטן עונה למה נתנו להסית אותם. וכי במסתרים שלהם הם תמימים ויאמינו לכל אחד, אם יחפוץ אחד חפץ ששווה זהוב שני זהובים, האם יתנו. ויחליט הדין שימתינו איזה ימים, ויחליטו אם יהודים קלי דעת רק עם יצר הרע או גם בשאר ענינים. ואחר יום הכיפורים כשיבואו לקנות ארבעה מינים ונותנים מקחים גדולים, מראים להשטן שגם בדיני ממונות יתנו עצמם לאונאה, וראיה שאתרוג ולולב ששילמו מחירים גבוהים וגוי יתן איזה פרוטות, ואם כן הדבר יש להאמין שגם עם עבירות נתנו לאנות עצמם מיצר הרע, ואחר זה נשאר יצר הרע בלי לשון, והעבירות נמחקו. וזה "ראשון לחשבון עוונות", ויתחיל קאנטא (- פתיחת חשבון - דף חדש) חדשה. (גיליון מתיקות סוכות תשפ"ה)

מי שמשפיל עצמו הקב"ה עוזרו

אמר הרב הקדוש הנ"ל [מהר"פ מקאריץ], סוכ"ה נוטריקון ס'ומך ו'עוזר כ'ל ה'נופלים וכו', וכל מי שמשפיל עצמו כאילו נופל הקב"ה עוזרו ומעמידו ומחזיקו ביד ימינו, וזה דווקא למי שהוא בעיניו חשוב כאין כדאיתא בגמרא מי שמשפיל עצמו הקב"ה מגביהו עכ"ד :

טעם למנהג לתלות צלוחית שמן לנוי סוכה ולהדליק בו בחנוכה

המנהג פשט אצל חסידים ואנשי מעשה, לתלות בסוכה קנקן של שמן זית זך המיועד אחר כך לקיים בהם מצות הדלקת נרות חנוכה, ובפשטות הטעם דכיון דאיתעביד ביה מצוה חדא יתעבד ביה מצוה אחריתי. וכן מצויין במנהגי קודש של הגאון מהר"ם א"ש זצ"ל בספר זכרון יהודה (אות רכ"ב) "השמן אשר היה תלוי בהסוכה הצניע למצות הדלקת נר חנוכה".

מקור קדמון נפלא למנהג מקובל זה, כותב הג"ר שלמה דומיניץ ז"ל מוויעלעטשקא [מחסידי הה"ק משינאווא זצ"ל] בספרו רמזי אלול (עמ' ו' אות ט"ז) עפ"י מה דאיתא במסכת שבת (כ"א ע"ב) בסוגיא דמאי חנוכה, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד וכו', והקשה: "מעולם לא הבנתי דעתו של כהן גדול שהי' לו פך שמן טמון בקרקע, למה עשה זאת, גם שעלתה על לב חשמונאים לבדוק ולחפש אחר איזה צלוחית שמן טהור.

מתוך הלחץ זו הדחק יהיה לי לאחיעזר מה שכבר הבאתי דברי קדושים באמרם שימי אלול וגמר החתימה עם מסירת הפתקין עד ח' חנוכה נמשכים ועולים... וכלפי מה שאמרו (סוכה י' ע"א) שהיו תולין כוסות שמנים ויינות לנוי סוכה. ועוד אמרו (שם מ"ח ע"א) אחר שגמר מלאכול בשביעי, היו מורידין הכלים הנאותים מסוכה, ואף גם זאת ידענו שחסידים ואנשי מעשה מטמינים השמן מנוי סוכה למצות הדלקת נר חנוכה, לכן בודאי מודים כי גם הכהן גדול שהוא משרידי עם, רגיל היה להטמין פך שמן מנוי סוכה שלו, ימי סוכות, המה מימי החתימה ומסירת הפתקין, ולזכר זה היה 'חתום' הפך שמן בחותמו לסימן כי הפך הזה מנוי סוכה ומיום 'החותם' בא, וביום גמר החותם שהוא אחרי כלות חודש כסליו יפתח... וכיון שנודעת זאת, היינו דאמרו בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, כי יותר מפך זה לא היה לו לכהן גדול לנוי סוכה שהיה מונח בחותמו, לזכר החותם בימי שמונה". (פרדס אליעזר).

בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה

בספה"ק שפת אמת (לסוכות, תרמ"ד), אשר כתב לעורר אותנו על מעלת קיום מצות סוכה דייקא בדורות שפלים אלו, כי "אפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה. שקראו בזוה"ק צלא דמהמנותא. כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין. ואנחנו אין אתנו יודע עד מה. ועכ"ז אנו חסין בצלו כמאמר עם עני ודל וחסו בשם ה'", עכל"ק.

ע"י מצוות סוכה נפטרין מכל הצרות

מצות סוכה היא לנו מחסה ומגן לכל בנ"י להנצל מכל צרה ויגון. וז"פ "מצטער פטור מן הסוכה", ע"י הסוכה יהי' פטור מכל צער, וזה ג"כ (שם כה, א) "חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה", שיהיו נפטרין מכל חולי ומכאוב ויתרפאו רפואת הנפש ורפואת הגוף אמן. (תפארת שלמה לסוכות)

אמר הרה"ק החי' הרי"ם מגור זי"ע בזה"ל: ראש השנה יום הכיפורים וסוכות כמו שיש לנו אם טובה, מען בלאזט אונז אפ - זה ראש השנה, מען וואשט אונז אפ - זה יום הכיפורים, מדעקט אונז צו - זה סוכות. (מאיר עיני הגולה מילואים והוספות אות ל')

אין לבקש שותפים להשמחה

אמר המשגיח הגה"ח רבי גד'ל אייזנר ז"ל: יש ושואלים אחד ביו"ט מדוע אינו בשמחה, והוא עונה שאין לו כאן את חבריו כך שאין לו עם מי לשבת יחדיו להיות בשמחה, וכשהוא לבדו קשה לו להיות בשמחה. אולם אילו היית מוצא ברחוב סכום גדול של כסף הרי שאז כבר היית בשמחה לבדך ולא היית מחפש שותפים לשמחתך. (כרמנו, מסילות גד עמ' קמז)

"מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית" (סוכה כח, א): הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע ביקש פעם מאיש אחד שהיה מחסידי הרה"ק מרוז'ין שיגיד לו איזה דברי תורה מרבו. ואמר לו החסיד שהרה"ק פירש כוונת המשנה כך: "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה" - אם אצל יהודי הראש ורוב הגוף נמצא בקדושה, אבל "שולחנו בתוך הבית" - בשעת האכילה ושתיה הוא נמצא בבית ר"ל שאינו בקדושה, אזי "לא יצא ידי חובתו", עכ"ל. וענה לו הרה"ק מקאמינקא: וכי זה חידושו, הלא כך לימד אותו התנא כשלמד משנה זו. (כתבי הרה"ח ר"י צלר ז"ל)

מצות סוכה - סותרת כל הרעות וממתקת הדינים

בספה"ק מגן אברהם (להרה"ק רבי אברהם המגיד מטריסק זי"ע (רמזי יום א של סוכות, דף קג): כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני (תהלים כז, ה). על ידי מצות סוכה שבני ישראל מקיימים, על ידי זה המה נסתרים מכל הרעות, ונמתקים כל הדינים בחסדים וברחמים גמורים, ונשפעים כל הטובות והברכות על כל ישראל, בכלל ופרט, ברוחניות וגשמיות, אמן.

בשעת המלחמה לא היו בסוכה תחת הסוכה

אי' בגמ' סוכה (דף יא ע"ב) דתניא: כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו -(סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר), דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם - (מפני החמה, בשעת חנייתן היו עושים סכות).

והביא אליה רבה (ריש סימן תרכה): והרוקח [הלכות סוכה, סי' ריט] כתב כשצרו על ארץ סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו בסוכות, וזה למען ידעו וכו', שלא יחשבו מאבותינו אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על ערים.

ופנינה יפה הביא בדרשות חתם סופר (דף נב, ג) כל האזרח בישראל ישבו בסוכת וגו' כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים. ב' מיני סוכות ענני כבוד וסוכות ממש בשעת מלחמת סיחון ועוג כמ"ש באלי' רבה. ואלו ואלו דא"ח. וליישב ג"כ האזרח להוציא את הנשים (סוכה כ"ח ע"א), הא גם הם היו באותו הנס. ועוד איך יוצדק על זה 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי'. והנה יש לחקור מאי רבותיה דסוכות של מלחמת סיחון ועוג טפי מכל מ' שנה שהיו יושבי אוהלים וסוכות. ויש לומר כל מ' שנה הי' סוכה שתחת סוכה שהרי על אהליהם היה ענני כבוד, משא"כ במלחמת סיחון ועוג ישבו בסוכות בלי ענני כבוד פרוש עליהם. אלא שצריך להבין מ"ט לא נסעו ענני הכבוד עמהם למלחמה. וי"ל כי לא באו למלחמה אלא אנשי הצבא, אבל הנשים והטף דלאו בני כיבוש נשארו במחנה ועליהם חפפו ענני הכבוד, ע"כ ישבו אנשי המלחמה בסוכות לבד, נמצא במה שאנו יושבים בסוכה והנשים פטורים, בזה יש זכר לב' מיני סוכות, לסוכות סיחון ועוג, ולענני כבוד. והיינו דקאמר 'האזרח' להוציא הנשים 'למען ידעו דורותיכם' כי בשני מיני סוכות הושבתי וגו'. (גיליון מתיקות סוכות תשפ"ד)

אומות העולם אין להם כח הימים טובים

רמז נפלא כתב בעטרת ישועה (מועדים, סוכות אות ז) בפסוק פה להם ולא ידברו וגו' [תהלים קטו ה]. יש לומר דהכתוב מרמז איך שהגוים יפלו תחתינו, יען שאין להם כח הימים טובים של ישראל. וזהו 'פ"ה להם ולא ידברו', רומז שאין להם חג הפסח שהוא מלשון פ"ה ס"ח, גם איתא בספר יצירה [פרק ה משנה ה] המליך אות ה' בשיחה וברא בו ניסן.

'עיני"ם להם ולא יראו', היינו שאין להם חג השבועות זמן מתן תורתנו, שיש עי"ן פנים לתורה. 'אזנים להם ולא ישמעו', רומז שאין להם ראש השנה שיש בו מצות תקיעת שופר שהוא בשמיעת האוזן.

'אף להם ולא יריחון', שאין להם סוד ריח הקטורת ביום הכפורים, שעם הקטורת נכנס לקודש הקדשים, וביום כפור נשלמו שס"ח מנה של הקטורת.

'ידיה"ם ולא ימישון', שאין להם כח מצות סוכה שהיא ציור י"ד שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח.

'רגליה"ם ולא יהלכו', רומז שאין להם שמיני עצרת, כי שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו.

'לא יהגו בגרונם', רומז על חנוכה ופורים, שהמה נגד קנה וושט שבגרון, כי פורים הוא לאכול ולשתות, וחנוכה להודות ולהלל. ונרמזו בכאן כל המועדים של ישראל, שאין להם לעכו"ם חלק בהם, ועל ידי זה לא תהיה להם תקומה נגד ישראל.

וכאן המקום להביא דיבור נאה שהביא אהבת ישראל (וויזניץ, ליקוטים) לבאר הכתוב "מה עשיתי כי לך הכתני זה שלוש רגלים" (במדבר כב כח), ובפרש"י רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה שחוגגת שלוש רגלים יש. להבין מדוע רמזה האתון דוקא למצוה זו דרגלים וי"ל דאיתא (יומא כא.) בשעה שישראל עולין לרגל עומדים צפופין ומשתחווים רווחין, והיינו משום שהגיעו לבחי' התפשטות הגשמיות, ע"כ השתחוו רווחין כי, הרוחניות אינה תופסת מקום. אבל בבלעם כתיב " ותלחץ רגל בלעם אל הקיר ויוסף להכותה", הרי שבלחיצה קטנה חרה אפו כי הכאיבה לו ברגל הגשמית וזה שהוכיחתו האתון : אתה שהנך מגושם, כ"כ לחיצה קטנה אל הקיר הכאיבה עד כ"כ לך שהכיתני, אתה מבקש לעקור אומה שחוגגת ג' רגלים, היינו שזוכין להתפשטות הגשמיות, דאף שעומדים אז צפופין הלא משתחווים רווחין.

סדר ד' מינים בתורה – במשנה - בספרים

באמרי נועם (מהרה"ק ר' מאיר הורוויץ זצוק"ל מדז'יקוב): בטור או"ח הל' לולב (סי' תרמ"ה) מתחיל בפסוק (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון, וכתב: והנני מסדר לפי סדר המשנה, וכוונתו בזה: כי הפסוק מסדר "אתרוג לולב הדס ערבה", וחכמי המשנה סידרו "לולב הדס ערבה אתרוג". ולהבין באמת מדוע לא סידרו כסדר הקרא, גם מדוע מורגל בכל הספרים מחכמי חידות ונוטריקון רגל על לשונם "לולב אתרוג הדס ערבה" וזה הוא לא כסדר הקרא ולא כחכמי המשנה. ונראה בדרך רמז, כי ידוע (פרע"ח לולב פ"א) אשר ארבעה מינים נגד ארבע אותיות הוי"ה, ולולב הוא אות וא"ו, ואתרוג אות ה', והדס אות יו"ד, וערבה אות ה'.

לזאת מורגל בפי המקובלים לסדר לולב אתרוג הדס ערבה, שהוא צירוף והי"ה שם אחד מן י"ב צירופי הוי"ה, והוא השם השייך לחודש תשרי היוצא מס"ת של הפסוק (בראשית יב, טז) וירא"ו אות"ה שר"י פרע"ה כנודע (תקו"ז ט:). וחכמי המשנה סידרו עפ"י הצירוף של ויה"ה השייך לחודש כסליו, יען כי הוא מקובל מפי הקדמונים (מאיר עיני חכמים שער יג פ"ב בשם הזהר) אשר כל המשכות החסדים של ימי הסוכות נגמרו בחנוכה. ובקרא נאמר הצירוף הוי"ה היוצא מהפסוק (דברים כז, ט) ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום השייך לחודש אב, כי ידוע (עי' מאור ושמש פ' פנחס ד"ה ובחדש) אשר כ"ב ימים של ימי המצרים הם נגד כ"ב ימים מן ראש השנה עד שמיני עצרת, ומר"ח אב ואילך מתחילין הימים שהם נגד ימי הסוכות, ע"כ השם יוצא מהפסוק הסכ"ת שהוא אתוון סכת"ה, לזה סידר הקרא על צירופו של חודש אב. וממילא תבין דברי הטור שהוא יסדר לפי סדר המשנה, לאשר יש שינוי בין סדר המשנה לסדר הקרא. ותבין. (פטפוטי אורייתא)

צורת הוי"ה בשרשי אילן האתרוג

ובתוספת להנ"ל, דבר נפלא מביא הגאון רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות ז"ל בהקדמת הספה"ק "צבי לצדיק" הגהות הרה"ק מזידיטשוב זצ"ל על תקוני זוהר (שנדפסו עפ"י כתי"ק – עמוד כב בהג"ה), וז"ל: הגאון האדיר בעל חוות דעת ונתיבות המשפט וכו' הר"י מליסא זצ"ל, שנתקבלו הוראותיו בכל קצוי עולם, פעם אחת נסע אל רבינו רבי צבי הירש מזידיטשוב זצ"ל וביקר אותו בהיכלו, ושאל לרבינו מוהרצ"ה שיבאר לו בדרך פשט ביאור דברי תיקוני הזוהר ... והשיב לו ... והגאון הר"י מליסא שיבח מאד את דברי קודשו אלו. אח"כ אמר הגאון מליסא לרבינו מוהרצ"ה, אומר לכבודו דבר חידוש, אשר ראה בספר קדמון ששרשי אילן האתרוג מונחין וגדלין בארץ בצורת אותיות של שם הוי"ה ב"ה, ודבר זה היה לחידוש גדול לפני רבינו מוהרצ"ה זלה"ה. (שם).

עוד מסגולות מצות סוכה

כתוב ב'זרע קודש' (לסוכות, ד"ה כל האזרח): "יש לומר - שהבטיח ית"ש שכל היושבים בסוכה, יהיו אזרחים וזקנים, ולכן 'אזרח' גימטריא 'גבורה', שיגיעו לגבורות, כמו שנאמר (תהלים צ, י) 'אם בגבורות שמונים שנה'".

עוד איתא (שם ד"ה ואת יהודה שלח): "שעל ידי שהולכין תחת צל סוכה, צל כנפיו ית"ש, ממשיכין חכמה ופרנסה, כמו שנאמר (קהלת ז, יב) 'בצל החכמה בצל הכסף'".

כיוצא בזה דרש ה'חתם סופר' (דרשות ח"א מב: באד"ה דבר [ב']): "ידוע כי מלבד מה שמצות סוכה היא מצוה רבה, עוד בה יתר שאת, הכנה להצלחת השנה בתבואת גורן ויקב וכל ציד מאכל".

וב'כף החיים' (סי' תרכו אות י) מובא בשם הגר"י פאלאג'י זצ"ל שכותב ב'יפה ללב' (ח"ה אות ג) "מאן דזהיר במצות סוכה ולעשותה כתיקונה מובטח לו שלא יהיה מריבה בתוך ביתו אותו שנה". עי"ש

"ושמחת בחגיך" - "והיית אך שמח" כל השנה

"...ועוד נלוה בחג הקדוש הזה מצות שמחה של מצוה, ואם בכל הרגלים מצוה לשמוח, על אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה, אשר הוא 'זמן שמחתנו' כאשר אנו אומרים בתפלה, ועליה כתיב (דברים טז, יד-טו) 'ושמחת בחגך' 'והיית אך שמח'. אמנם לא צונו יוצרנו אלא על שמחת הלב, שיהיה שבע רצון ומלא שמחה של מצוה... והוא סימן טוב לכל השנה, שכתבו גורי האר"י ז"ל שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח. אי לזאת, לו בכח יגבר איש לשכוח עצבו ורגזו וכל דבר המצערו, ולשמוח בכל יום שמחה חדשה שמחה של מצוה" וכו'. פלא יועץ (ערך סוכה, עעו"ש באריכות). [יו"ד של המחבר הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל הוא ביום כ' תשרי]

בסוכה - כמו בליל שמורים - אין קורין בקר"ש שעל המטה אלא פרשה ראשונה לבד

איתא בזוהר הקדוש (ח"ג דף ק' ע"ב): 'כיון דיתבו בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא'. ולהבין ענין הגנת הסוכה מן מקטרגא, יש לומר דהנה, הסוכה - חל עליה שם שמים, כידוע "מספר 'סוכה' גימטריא צ"א כגימטריא שני השמות (הוי"ה אדנ"י), והיא מסובבת מן השמות הקדושים, על כן אין ביכולת הכחות הרעים לבוא שמה להתדבק עם האדם. וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה (-בעל ה'אבני נזר' זי"ע) שאין לקרות קריאת שמע שעל המטה בסוכה אלא פרשה ראשונה לבד, כמו בליל שמורים. וכמו למטה כן למעלה אין להם יכולת להכנס ולקטרג. וזהו: כיון דיתבו בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא". שם משמואל (סוכות, תרע"ד)

מדות הסוכה לכפר על ימות השנה - מלבד הימים שמיום כיפור עד סוכות

ביאור מופלא פי' כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע (מובא בספר 'פרדס שמאי' עה"ת, פר' אמור) אלקים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד (תהלים ס, ח). השי"ת נתן לנו את יום הקדוש למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותינו, ואחר כך בארבעה ימים שבין יום כיפור לסוכות עסוקין ישראל במצות ואין להם פנאי לחטוא. נמצא, שחמשה ימים בשנה, מיום כיפור עד סוכות, המה בלי עונות. והנה, בשנה יש שס"ה ימים, וכיון שה' ימים הם נקיים מעונות, נשארו אם כן ש"ס ימים. וזו כוונת הפסוק: "אלקים דיבר בקדשו - אעלוזה", רצה לומר, אשמח להם לישראל, אעלוז ה ימים שהם בלי עונות, ואמר הקב"ה "אחלקה" - אחלק ה ימים בלי עונות, מ"שכם" - שכם עולה למספר ש"ס - מספר הימים שנשארו שבהם עושין ח"ו עונות. ועל כן אמר: "ועמק סכות אמדד", רצ"ל, דשיעור הכשר סוכה הוא שלש דפנות, וכל דופן גבוה עד כ' אמה, וכל אמה היא בת ששה טפחים, נמצא שבשלש דפנות יש שיעור ש"ס טפחים. הרי שכל טפח מכוון כנגד יום אחד בשנה, כדי לכפר על כל יום מימות השנה בהם חטאו, וזהו שרמז הכתוב: "ועמק סוכות אמדד", פירוש, אמדוד עמקו וגבהו של שיעור הסוכה, שעולין למספר ש"ס, כדי לכפר על ש"ס ימי שנה בהם חטאו. וזה גם כן הרמז בפסוק (תהלים לט, ו): "הנה טפחות נתתה ימי" וגו', רצה לומר, שהטפחים של שיעור סוכה הם מכוונים נגד ש"ס ימים, בהם עושין עונות, וטפחים אלו נתונים לכפר נגד ש"ס ימים אלו, כאמור.

More in this printout

View the whole printout