Skip to content
שמועה טובה

מצות ד' מינים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סוכה וד' מינים מגיע השמימה

אמר כ"ק מרן אדמו"ר מסקאליע זצוק"ל רמז נפלא במעלת סוכה וד' מינים עפ"י הפסוק, "סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח, לב): סל"ם נוטריקון ס'כה ל'ולב מ'ינים, רמז שהם דברים גשמיים שגדלים מן הארץ, אבל וראשם היינו שורשם מגיע השמימה. (הרב פרלוב בספרו אוצרותיהם של צדיקים)

רמז נאה בענין ד' מינים כתב באגרא דפרקא (אות של), על מצות ארבעה מינים הנה מברכין על נטילת לולב דייקא. הנה כבר אמרנו רמז לדבר, אמרתי אעל"ה בתמ"ר [שה"ש ז ט], רצ"ל אעל"ה ר"ת א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס, וזהו אמרתי אעלה, אמירתי וברכתי על כל הד' מינים הוא בתמ"ר דייקא, היינו לולב כפת תמרים, והטעם, אוחזה בסנסיניו, הוא על פי מה שרמזו רז"ל באמרם על שהוא גבוה מכולם [סוכה לז ע"ב]...

אתר"ג שלם - א'מונה, ת'שובה, ר'פואה, ג'אולה

אי' מאביר יעקב מסדיגורה (הרה"ק ר' אברהם יעקב זיע"א) שאמר כמה פעמים, אתרג ר"ת א'מונה שלימה, ת'שובה שלימה, ר'פואה שלימה, ג'אולה שלימה, היינו הדברים המוזכרים בתפלת שמו"ע בלשון שלימה. (גיליון מתיקות סוכות תשפ"ה)

ד' מינים מצוותן בהידור לרמז על חיבה יתירה פאר וכבוד שיש לבני ישראל

כתב בשפת אמת, אמרו חז"ל הדר זהו אתרוג שיהא נאה בתארו וגידולו, ולפי שכל אלו הד' מינים כתובים בפסוק אחד למדים מזה שכל הארבעה מינים צריכים להיות נאים ומהודרים. יש להתבונן מדוע במצות ד' מינים נאמר דין "הדר" ו"נוי" יותר מכל מצוות שבתורה. ונראה דאמרו בגמרא (תענית ט.) ענני כבוד שמשו בזכות אהרון הכהן, ואהרון הכהן מדתו היא "הוד" היינו פאר וכבוד, והנה נצטווינו לעשות חג הסוכות זכר לענני הכבוד, ומבואר במשנה (סוכה כט.) מצוה לעטר הסוכה בקישוטים יפים וכלים נאים וכו', וההסבר בזה דענני הכבוד שניתנו לבנ"י היו כדי להראות לכל שהם זכאין בדין, וראויים הם לחיבה יתירה ולכך זכו לתוספת פאר וכבוד, נמצא שמהות חג הסוכות הוא תוספת כבוד והדר שהיה לבני ישראל במדבר, ולכך כל מצות חג הסוכות דווקא נעשים בהידור.

"ועמך כולם צדיקים"

אי' מהרה"ק רבי חנניה יו"ט ליפא מסיגעט זי"ע (בעל ה"קדושת יום טוב"), הכוונה באגידת הלולב עם שאר המינים, מבוארת במפרשים, שצריך לאגוד ביחד כל המינים, אף זה שאין בו לא טעם ולא ריח עם זה שיש בו טעם וריח, ומרמז על התחברות כל אחינו בני ישראל, שאף הפחות והגרוע שבישראל צריך לעשות עימו התחברות. ראיה לדבר שציוה הקב"ה לאגוד את הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח עם הלולב, ואם לא אגדו פסול ואין שום תועלת אף בזה שיש בו טעם וריח. כמו כן היא אצל אחינו בני ישראל, שאף צדיקי הדור צריכים להתחברות עם פשוטי עם שאין בהם לא טעם ולא ריח. ולפי זה כל איש ואיש מישראל הוא כרבים צריכים לו, כי אף אם הוא הפחות והגרוע שבישראל, צריכים להתחברות שלו אף צדיקי הדור.

כוונת הנענועים

סגולת המצוה זו רבה היא למאד, וכמו שכתב הרא"ש (סוכה פ"ג אות כו) בשם הירושלמי דהנענועים בהלל הם "כדי לנענע כחו של קטיגור" [ואם הנענועים האלו כך אע"פ שאינן מעיקר המצוה, ק"ו בנענועים בשעת הברכה שהם עיקר המצוה], וכן כתב מהרש"א (חא"ג סוכה לח. ד"ה ממטי) שנענוע הלולב בא לעצור "כח הטומאה מסטרא דשמאלא דסטנא", היינו לבטל כח הרע שלא יוכל לקטרג.

אנו שמחים בחג הזה בד' מינים הללו ומקלסים להבורא ית"ש שנתן לנו שכל הזה איך לנער כל רשעי ארץ

"ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג, מ). פי' החתם סופר - רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה (מוליך ומביא ומנענע הלולב). אמר, דין גירא בעיניה דשטנא (הרי זה לחץ בעיניו של שטן, שרואה בעינו שאין בו כח לנתק מעלינו על מצוות). (רש"י סוכה לח.) מפני מה מכוון החץ לעיניו של שטן? והביאור הוא, חג הסוכות בא בסמוך ליום הכיפורים, אשר בו נתכפרו עוונותיהם של ישראל. והנה, יכול האדם מישראל לסבור שכיון שנתכפרו עוונותיהם, ממילא שוב אין השטן שולט בנו, ושוב אין יצר הרע מנסה להחטיא את האדם. ולמעשה, אין הדבר כן. אלא, כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נב.), ולעולם אין היצר אומר הרף ודי ולעולם אין הוא נח ממלחמתו בנו. ולפיכך, לאחר כפרת יום הכיפורים, צריך להתחזק ולהוסיף אומץ במלחמתנו נגד היצר הרע. לפיכך, כשנטל רב אחא בר יעקב את הלולב ונענע בו, אמר לשטן, גירא בעיניך. שלא תחשוב בלבבך שעל החץ להיות מופנה אל עורף היצר שכביכול בורח ממנו, וכמו שנאמר "ידך בעורף אויבך" (בראשית מט, ח), אלא החץ מופנה אל עיניו של היצר, פנים אל פנים, כדרך שעת המלחמה :

עוד אי' בספה"ק דעת משה (קאזניץ): על ענין זה מורה גם כן ההולכה וההבאה עם הלולב, להורות נתן הגם כי הלך ונסוע מאחרי הש"י, מ"מ יוכל לעשות תיכף הבאה להביא עצמו אל השי"ת, וכנ"ל, הגם כי כבר נאמרו סודות עמוקות בכוונות הניענועי הלולב, מ"מ גם זה אמת ויציב, והבן.

והרה"ק רבי משה מראזוודוב זי"ע, (מאמר להושענא רבא, תרמ"ט) ביאר: על ידי מצות ארבעה מינים, ממשיכים מחילה סליחה וכפרה, כי שמעתי מאאמו"ר (הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע) זצוקלל"ה שאמר, כי מנענעים שלוש פעמים לכל צד, חטאתי, עויתי, פשעתי, וממשיכים אל הלב מחילה, סליחה, כפרה.

אי' מכתי"ק הרה"ק רבי סיני מז'מיגראד זי"ע: אמר אא"ז הגה"ק בעל "דברי חיים מצאנז" זי"ע, שבן כפר אחד היה עושה הנענועים עם הלולב, ואמר "יש לי שונאים בצד זה, וכמו כן בצד זה, וכן בכל הצדדים, ואני מקווה להשם יתברך שהוא בשמים ממעל שיהיו כולם למטה באדמה", ואמר אא"ז שדברים הללו הם באמת מכוונים לכוונת הנענועים מהאר"י ז"ל, כי ענין שנה הוא לשון שינה שבכל משך השנה ישינים מתורה ומצות, לזאת בר"ה הוא הרמז עורו ישינים מתרדמתכם (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד) והתקיעות הם בחינה התעוררות לבד בלי שום כח הדיבור, כאחד שמעיר עצמו משנתו ומתעורר, צועק אוי אוי בלא דיבור. וכשבא יום כיפורים אזי מעמידים את הדעת, ויש לו חרטה על העבר ומקבל על להבא שלא יחטא, אבל הוא בלי עשי'. ובחג הסוכות כשנוטלים הלולבים והאתרוגים אזי ע"י עשיה ממשיכים על עצמו המידות הטובות היינו אהבה ויראה, ומשליכין המידות הרעות שנבלעו בקרבו במשך השנה, וזה הוא כוונות האר"י. וזה הוא הכוונה מדברי בן הכפר הנ"ל. (הרב מגראבאוויץ). (אוצרותיהם של צדיקים)

More in this printout

View the whole printout