עובדות צדיקים
תמימותו של הבעל עגלה גרם למתקת הדינים
פעם אחת ישב הבעש"ט הק' זי"ע עם תלמידיו בסוכתו, ולפתע נראתה בת שחוק על פניו של הבעש"ט הק' תמהו התלמידים לפשר השחוק, סיפר להם הבעש"ט הק' מה שאירע זה עתה, בעל עגלה נסע בדרך, ולא היתה לו סוכה לאכול בה ולהשיב את נפשו ומרוב בורותו קרע את כובעו ועשה בו חור וכיסה את החור בסכך... וחשב שבזה יצא ידי חובת סוכה, וכשראו בשמים את מעשיו נעשה שחוק גדול ונתבטלו הרבה דינים.
שמחתו של הרה"ק ר' שלמה קלוגר במצוות ד' מינים
מגדולתו ה"ה הגה"ק ר' שלמה קלוגר זצוק"ל מ - השייך לענינא דיומא, הביא בספר תולדות שלמה (עמ' קמב-קמג): גודל שמחתו במצוה אין ערך ואין קץ מי שלא ראה גודל שמחתו בעשיית הסוכה ובקנית הלולבים והאתרוגים לא ראה שמחה מימיו, ופזר ע"ז ממון רב, למשל היום קנה אתרוג ומצא למחר אתרוג נאה הימנו קנה אתרוג שני וכן השלישי וכן הרביעי ויותר, והכל בדמים יקרים, הגם שהרבה אנשים רצו ליתן לו אתרוג מהודר במתנה ועכ"פ למכור לו בזול, לא רצה בשום אופן רק קנה הכל כשער העומד בשוק. והן דרכו בקודש הי' שלא לברך רק על אתרוג הבא מקארסקיא או מיענעווא, ועל אתרוג הבא מקורפו לא רצה לברך, ושנה אחת לא היו בנמצא כאן אתרוגים כאלו רק מקורפו, יגיעות יגע אותו צדיק ולא מצא, והחליט בדעתו שלא לברך בשנה הזאת על האתרוג. ויהי בערב חג הסוכות בראותו כי אפס כל תקוה אשר יהי' לו אתרוג שיברך עליו הי' לו צער גדול, מה שלא ישוער במוח כלל לחם לא אכל ומים לא שתה מרוב דאבון לבו. ואחר חצות היום פתאום בא הנושא מכתבים, והביא לו מכתב מהרב הגאון המפורסים מו"ה בעריש מייזליש זצ"ל אבד"ק ווארשא אשר בו כתוב לאמר: היות כי יודע אשר כבוד אא"ז זצ"ל אינו מברך על שום אתרוג רק על קארסיקאער ויעניווער ובשנה הזאת אינם בנמצאים כלל, רק גביר אחד שלח לו מאטליא שני אתרוגים ממין זה יפים ומהודרים, לכן שולח לו אתרוג אחד ע"י הפאסט [הדואר] במתנה לעשות לו נחת רוח. ולעת ערב קודם הכנסת החג הקדוש קיבל האתרוג מהפאסט והיה באמת יפה ומהודר למאוד, ולמחרתו בירך עליו בשמחה גדולה ועצומה עד שזלגו עיניו דמעות, ונתקיימה בו רצון יראיו יעשה, כן מילא ד' כל משאלותיו בכל עת שהי' צריך. (גיליון מתיקות סוכות תשפ"ד)
הרה"ק מרופשיץ זי"ע נשמתו ממצות סוכה - הנהגותיו בק'
בספר עשר צחצחות (מערכת ו - רבי נפתלי צבי מרופשיץ אות ו): כתב לי ידיד נפשי הרב הגאון מורינו הרב אברהם סג"ל איטינגא הנזכר, וזה לשונו: שמעתי שצדיקי דורו אמרו על רבינו נפתלי מרופשיטץ, כי נשמתו היא מן מצות סוכה בתורה, ובאמת היה עוסק כל השנה במצות סוכה, ובכל יום היה עושה איזה עבודה בסוכה שלו, ביום אחד היה נועץ יתד בסוכה, יום אחד למד במסכת סוכה, וכה היה משפטו כל ימי חייו. ועל כל פנים כל יום מימות החמה היה מזכיר השם 'סוכה' וסיבב דיבוריו עד שבא לדבר מהסוכה.
זאת ועוד מובא בספר: דברי חנה השלם (תולדות, פכ -א) הרה"ק ר' חנה האלברשטם זצוק"ל מקאלאשיץ בכל יום דיבר הרה"ק מראפשיץ מעניני סוכה, או שעשה איזה דבר בסוכתו לתקנו. סוכתו היתה בנויה עם כל הקולות שנאמרו בסוכה, כגון לבוד, דופן עקומה וכיוצ"ב. (רבינו נסתפק אם השתמש בכל הקולות במשך כל השנים יחדיו, דהיינו שבכל שנה השתמש בקולא אחת או שתים וכיו"ב, או דילמא בבל שנה ושנה היו בסוכתו כל הקולות כולם).
וראה גם: דברי נפתלי (סוכות, מאמר יז) שמעתי מכ"ק אאמו"ר הרה"צ האדמו"ר ואב"ד טשאקאווא זצוק"ל וכן שמעתי מפ"ק הגאון הצדיק רבי משה אריה פריינד גאב"ד פעיה"ק, משמיה דזקניה הגה"ק מנאסויד זצוק"ל שסיפר אודות אא"ז הרה"ק מראפשיץ זיע"א שכל ימיו למד מס' סוכה ועסק בכל מאודו ונפשו במצות סוכה, ולא היה מחסר יום אחד שלא היה עוסק ומדבר ממצוה זו. והגידו עליו ששורש נשמתו וחיותו הוא מהסוכה, עד שלעת זקנותו היה יום אחד שהיה חלוש מאד וכמעט שעבר כל היום ולא דיבר מהסוכה, וחששו מאוד שלא מסמנא מילתא ובסוף כמעט פנה יום הזכיר לסובביו בענין החבל שקושרים הסוכה, ונחה דעתם שהנה כבר הזכיר מענין הסוכה. (ושמעתי רמז בסוכה ליום פטירתו, כי יום פטירתו שהוא ביום י"א אייר חל ביום כ"ו לספירת העומר וזה הרמז סוכ"ה הוא אותיות כ"ו ספירת העומר).
וסיפר עוד מהרה"ק הנ"ל, דפעם אחת בערב סוכות כשגמרו לבנות את סוכתו בצל קדשו נתעורר שאלות בהלכה בכשרות הסוכה, ועמדו שני תלמידיו שרפי הקודש אא"ז הגה"ק מצאנז זיע"א והגה"ק מקאמינקא ויע"א, ושקלי וטרי בפלפולם זמן רב להכשיר הסוכה, עד כי ינטו צללי ערב חג הסוכות הכשירו אותה בדוחק עם כל ההיתרים של דופן עקומה גוד אחית גוד אסיק לבוד וכו', וכה היתה אז סוכת קדשו של האי עיר וקדיש שלא הסיח דעתו מעולם ממצוה זו, והוא לפלא. והסביר זאת שרצה להעלות ולתקן על פי תורה את כל הסוכות של כל ישראל באיזה אופן ומצב שהם. (גיליון מתיקות סוכות תשפ"ה)
מסירות נפש להושענות
מובא בדברי יחזקאל החדש (הליכות והלכות) הרה"ק ר"ש מסטרופקוב בשעת קשור ההושענות אמר: אבי זצל"ה רבה"ק משינאווא, היה רגיל לספר עובדא זאת בכל שנה בזמן קשור ההושענות: איש פשוט אחד וירא שמים יצא פעם ליער הסמוך לקצוץ הושענות. בדרך חזרתו בא אליו מזיק אחד מן ה"חיצונים", וניגש אליו בחימה עזה וצעק בקול גדול: להיכן אתה מוליך את השרביטים האלה? נבהל מאד האיש, והשיב: "אין אלו שרביטים, אלא הושענות". תיכף כשהוציא מפיו את המלה "הושענות", נסוג המזיק למרחוק. אחר כך בא עוד הפעם המזיק וצעק: להיכן אתה מוליך את ה"רצועות" הללו? אבל הפעם צעק לא כל כך בקול גדול כבראשונה, וגם לא התקרב כל כך אל האיש. ואף הפעם השיב האיש: "אין אלו רצועות אלא הושענות". ושוב מיד כשאמר המלה "הושענות", נסוג המזיק והפעם במרחק יותר מקודם. בפעם השלישית שאל המזיק בקול ענות חלושה: להיכן אתה מוליך את ה"מקלות" האלו? וכן היה כמה פעמים, ובכל פעם השיב האיש ש"הושענות" בידו, עד שלבסוף נסתלק המזיק לגמרי, והאיש בא לביתו בשלום. בבואו, נכנס בבהלה לרב העיר שהיה צדיק גדול, וסח לו את כל המאורע. אמר לו הצדיק: נס גדול היה לך שהחזקת את עצמך בכל הזמן לומר בתוקף שהושענות בידך, ועל ידי השם הקדוש "הושענא" נתבטלה הקליפה וסטרא אחרא. ומכאן צריכים ליקח מוסר כמה גדול שם של ישראל להושע בכל מיני ישועות עי"ז, ונזכר לגמר חתימה טובה. (דברי שלום דף קעח) (שם)
מנין הטפחים של הכשר סוכה עולה כמנין צדק"ה - מנין קרבנות המוספין של חג הסוכות ושמ"ע כמנין צדק"ה
מובא בקדושת ציון (פרשת אמור עה"פ ולקחתם לכם ביום הראשון) (הרה"ק ר' בנציון מבאבוב זצוק"ל הי"ד) ... ידוע מכ"ק אא"ז הגה"ק מצאנז זי"ע שבערב סוכות פזר נתן לאביונים בהפלגה יתירה. ופעם אחד חילק בערב סוכות ח"י מאות רו"כ. ובפגישתי עם הרב גאון דורנו ר' מאיר אריק ז"ל האבד"ק טארנא בשנת תרפ"ג, נשאלתי ממנו על התנהגותו של בעל דברי חיים בענין הזה, כי מה ענין צדקה אצל סוכה. ואמרתי לו שמנין הטפחים של הכשר סוכה עולה כמנין צדקה, דהסוכה היא ז' על ז' טפחים היינו מ"ט טפחים מרובעים, זהו שיעור הסכך, והדפנות אשר נצרכים להכשר סוכה היינו שתים כהלכתן והשלישית טפח אשר הן בגובה עשרה טפחים, הרי לכל דופן שבעים טפחים מרובעים, והדופן השלישי שהוא רק טפח בגובה עשרה הרי עשרה טפחים, וביחד הם ק"נ טפחים מרובעים, ובצירוף שיעור הסכך של מ"ט טפחים מרובעים סך הכל קצ"ט טפחים מרובעים, שעולה כמנין צדק"ה, הרי שבהכשר הסוכה בדפנותיה ובסככיה במדותיה ובטפחיה, מרומז ענין הצדקה, וחושבנא דדין כחושבנא דדין. והוטב בעיניו וקלסה.
[בספר 'זכרנו לחיים' (באבוב, - אלול תשרי עמ' קצז) הוסיף לסיפור זה: הגאבד"ק טארנא ז"ללא עצר רוח מרוב התפעלות ובהתרגשות רבה אמר "באבובער רב , הרי זהו רמז אמת לאמיתו קולע אל השערה הלא זה חלקכם בתורה"] (שם)
אמר המגיד מקאזניץ כל העבודות שאנו עובדים בימים הנוראים ובחג הסכות כדי שיוכלו לשבר מידה רעה אחת
אצל המגיד מקאזניץ זי"ע נהוג היה בחג הסוכות, שכל הרוצה לברך על ארבעת המינים של הרבי, היה יכול ליטול ולברך, והמשמש הממונה על כך היה מגיש לכל אחד את המינים, ליטלם ולברך עליהם. פעם בהושענא רבא בא איש שהיה מפורסם ברשעותו, היה ידוע כ"מסור" וכל אנשי העיר שנאוהו ביותר, וגם הוא ביקש לברך על הד' מינים, אולם המשמש כעס עליו, והרהר, היתכן, איך מרהיב עוז פושע ישראל שכזה לברך על ארבעת המינים של הרבי, לכן לא רצה בשום אופן ליתנם לו, אבל הלה נטלם מידו בכח. רגז המשמש, ובכעסו שבר את הפיטם של האתרוג ופסלו, לבל יוכל המסור להוציא לפועל את מחשבתו. כשהגיע הדבר לאוזני המגיד מקאזניץ הצטער על כך מאוד, ואמר למשמשו: "ראה נא בני, את כל העבודות שאנו עובדים בימים הנוראים ובחג הסכות מוכנים למסור, כדי שיוכלו לשבר מידה רעה אחת, ואתה לא יכולת להתאפק?!"
לענוים יתן חן
סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע, ("שפע חיים" ליוהכ"פ), עובדה ששמעתי מפי איש אחד שהיה נוכח אז בשולחנו הטהור של דו"ז הגה"ק בעל "דברי יחזקאל" משינאווא זי"ע, ודיבר אז בשמחה על אודות האתרוג המהודר שנזדמן לו בחג הסוכות השתא, ונענה אחד מן המסובין שהיה מבני משפחתו ואמר, האתרוג שלי יותר מהודר מן האתרוג של הרבי. אמר לו דו"ז הק', האתרוג שלך פסול הוא. מיהר הלה לביתו, והביא את האתרוג שלו להראות את יופייה לעין כל, וכשלקחו דו"ז הק' ביד קדשו, הסיר תיכף ומיד את הפיטום, והראה איך שהיתה מחוברת ונעוצה שם ע"י מחט. נענה הלה בהתפעלות, יגיד נא הרבי מנין ידע זאת. ענהו דו"ז הק', הנה אתרוג הוא פרי עניו, וכשראיתי את הגיאות שנגרם לך ע"י האתרוג, ידעתי בבירור שהאתרוג פסול.
פעם בעת סעודת ט"ו בשבט בצילו של הרה"ק רמ"מ מקאצק זי"ע הגישו לשולחן מנת דג מלוח. הרבי הוציא מתוך הדג את ה'רויגין' (-ביצי דג) והגיש אותם לגביר רבי הירש לייב קאצקער שנוכח אז בבית. הרבי קרא: "הירש לייב עס רויגין" (-תאכל את הרויגין). הנוכחים לא הבינו את פשר כוונתו הקדושה במילים אלו. באותה שנה השתוללה שם מלחמה נוראה והדרכים היו משובשות בגייסות, כך שלא הייתה כל אפשרות להשיג אתרוג בכל רחבי המדינה. רק רבי הירש לייב ששהה מחוז למדינה הצליח להבריח בדרך לא דרך אתרוג מהודר ולהביאו לרבו. או אז הבינו השומעים את כוונת הרבי. הירש לייב – עס רויגין, הנשמע כמו 'אתרוגים'.
מצוות ד' מינים של הרה"ק ר' הערש מרימנוב זיע"א
הרה"ק רבי נפתלי ראפשיצער זי"ע, שהכיר את גודל מעלתו של חבירו ותלמידו הרבי ר' הערש מרימנוב, היה מעריצו ומעריכו ביותר. פעם אחת בפרוס חג הסוכות, מצאו את הרה"ק מראפשיץ יושב בביתו וממרר בבכי. בני הבית שלא הורגלו בכך נזדעזו ובאו לפניו ודרשו לדעת על מה הרעש, ומהו סיבת הבכי. ענה להם הרה"ק שהוא מצטער על זה שאינו זוכה לקיים את מצות ארבעה המינים כמו תלמידו הרבי ר' הערש. ואמר הראפשיצער רב: "הנה אני קונה לפני החג אתרוג מהודר שבמהודרים ללא שום פגם, ומשלם אני בשביל אתרוג זה הון תועפות, ואח"כ בימי החג אני ניגש בחיל ורעדה לקיים את מצות בוראי. ואני הרי בעל יחוס גדול, נכדו של הרה"ק ר' איציק'ל האמבורגער זי"ע ועוד, ובכל זאת איני מגיע למדרגתו של נטילת הלולב של ר' הערשעלע. שהוא קונה לעצמו אתרוג פשוט בכמה פרוטות, שהרי אין ידו משגת ליותר מזה, והוא בנו של יהודי פשוט בלי שום יחוס, ובכל זאת הוא מרעיש בכל העולמות ע"י נענועיו, דבר שאני לא זכיתי לכך, ולכן בוכה אני לפני הקב"ה שגם אני אזכה למעלה זו". [הרה"ק ר' הערשעלע רימנובער לא רצה לקבל על עצמו את עול ההנהגה בעיר רימנוב, ולא נתרצה לישב על כסא רבו הרבי ר' מענדעלע מרימנוב, כל זמן חיותו של הרה"ק ר' נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע. רק אחר אחת עשרה שנים כשנפטר רבי נפתלי ראפשיצער, ניאות לבקשתם והפצרתם של חסידי ותלמידי הרבי ר' מענדעלע ולקח בידו את שרביט ההנהגה, ובמשך י"א שנים אלו היה מסתופף בראפשיץ כאחד מן התלמידים.] (עפ"י הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל)
מאריך בנענועים
מעשה שארע בחג הסוכות, כשהגיע כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז - קלויזנבורג זצוק"ל לגיל "קטן היודע לנענע" ואביו רכש עבורו ד' מינים. כיון שהגיע לברכת "הלל" ועשו הקהל נענועים בלולב ואתרוג כדת היום, הבחין האב בבנו שהאריך מאוד בנענועים, וחקר לדעת פשר דבר. "תינח מי שבקי ביחודים ובכוונות האריז"ל" שאל אותו "אבל סתם ככה להאריך?!"
השיבו הילד בתמימות: "ולא אקצר, הלא גם לי יש כוונות... כשאני מנענע לצד ימין הריני מכוון לבטל יצה"ר וקטרוגים מאהב"י השרויים ברוח זו. וכשאני מנענע לשמאל כוונתי לבטל כח השטן ולהמתיק הדינים מעל אחב"י השרויים ברוח האחרת, וכן בשאר הצדדים, ואני מבקש מרבש"ע שיקבץ נדחינו ופזורינו מארבע רוחות השמים, וישפיע לכולם ממזלא עילאה כל מחסוריהם בגוף ובנפש, ואת כל הדינים והפורעניות ישליך על שונאיהם של ישראל... אם כן למה ואיך אקצר בנענועים..."
וכשמוע האב הרה"ק רבי צבי הירש מרודניק זי"ע את תשובתו וראה עד היכן הדברים מגיעים - החריש לו (מפי הרה"ג יואל נחום מאשינסקי בשם הרה"ח ר' אליעזר קייגל ז"ל שהכיר את רבינו זי"ע מילדותו). (הרב פרלוב בספרו אוצרותיהם של צדיקים)
חיבוב המצוה
לא אוכל לעצור במילין מלרשום לי למזכרת מה שראיתי בעיני את חיבוב המצוה שלו של הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשא זי"ע, כשתפס האתרוג היו הכל רואים שכמעט שכלתה נפשו להמצוה. והיה מנשק האתרוג בכל פעם בעת אמירת הלל. וכל החג היה התיבה עם האתרוג מונח על שולחנו לפניו. וכל כך היה מסתכל בו באהבה רבה. (כרמנו, רמתים צופים ערך הרה"ק מלענטשא אות יט)
שמענו סיפור מאלפת מהרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע, [וביררנו הדברים מכלי ראשון הלוא הוא הרה"ח רבי משולם זילבערמאן שליט"א נאמן ביתם לאדמור"י 'פשעווארסק' ואישר את הדברים]. הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע הלך פעם בחול המועד סוכות לבקר חולה בביתו שהי' בנש"ק חשוב מאוד, בליווי נאמן ביתו הרה"ח רבי משולם זילבערמאן שליט"א. בעודו שם התנצל החולה שיש לו סוכה שצריכים לצאת דרך חלון לבאלקאן, והיות שהי' לו רק רגל אחת רח"ל, אמר לו הרה"ק מפשעוואסק זי"ע שלטעימה הרי טוב פה בחדר, והחולה הוציא לחיים והרבי שתה בנעימות ואיחל לו לחיים ורפו"ש. בצאתו משם אמר הרבי למשמשו הנ"ל, שהיתה זו פעם הראשונה בחייו ששתה מחוץ לסוכה, ואף במצבים הקשים ביותר בסיביר מסר נפשו ולא שתה חוץ לסוכה... והוסיף שהעיקר היא "בכל דרכיך דעהו ולא רצה להטריח אדם חשוב וחולה". (מתוך גיליון דברים של טעם סוכות תשפ"א)
זמן שמחתנו מעלת השמחה
כאשר הרים האויב הישמעאלי את טלפיו הרצחניות ב'אינתיפאדה השניה', אשר החלה בערב ר"ה שנת תשס"א, היו הכל שרויים במתח ובחרדה גדולה, מתייראים מפני הבאות, ובאותה שנה, בשמחת בית השואבה, באמצע הריקודים, רץ כ"ק האדמו"ר רבי שמעון מלעלוב זצ"ל אל המיקרופון והחל זועק בקול גדול: "דער טאטע פלעגט זאגין - אבא היה רגיל לומר בשם הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, אצל דמעות אמרו חז"ל (בבא מציעא נט, א) שערי דמעות לא ננעלו, אבל צריכים למצוא את השערים כדי להיכנס דרכם. אבל השמחה, מעלתה גדולה יותר ופורצת את כל המחיצות, ואין דבר שיעמוד בעדה!"" ומסופר" - המשיך הרבי הקדוש ואמר בסערת אש קודש - "כי בשנה אחת במוצאי יום הכיפורים, ישב הבעל שם טוב הק' בחדרו והמתין לצאת הלבנה על מנת לקדשה, כך המתין זמן מרובה והלבנה עדיין לא נראתה. התלמידים ששהו מחוץ לחדרו, פתחו בריקוד, ואז יצאה הלבנה. אמר להם הבעל שם טוב הק' 'גזירה קשה רח"ל היתה מתוחה על כלל ישראל, ולא יכולתי לבטלה בשום אופן, ואתם על ידי שפתחתם בריקוד של שמחה, ביטלתם את הגזירה'. ואז סיים הרבי בצעקה מחרידה "מיט שמחה קען מען אלעס דורעך ברעכן - עם שמחה אפשר לשבר כל הגזירות הרעות. כי בשמחה ת-צ-א-ו!" (גיליון יין ישן האזינו סוכות תשפ"ב)
המשכת רפואה ע"י שחוק ושמחה
פעם נתן גביר אחד סכום כסף גדול להרה"ק מאפטא זי"ע עבור איזו מצוה חשובה שהיה עוסק בה, הרה"ק מאפטא זי"ע רצה להכיר לו טובה על כך, ובהזדמנות אחת כאשר ישב הרה"ק מאפטא זי"ע במסיבה עם מחותנו הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע, קרא לגביר הנ"ל, והושיבו בינו לבין הרה"ק מרוזין זי"ע כדי להביע בכך הכרת הטוב כלפיו. באמצע שאל הרה"ק מאפטא זי"ע את הגביר: "נו, איך אתה מרגיש כשאתה יושב ביני ובין מחותני הקדוש?!" והלה ענה בתמימות: "אני מרגיש ממש 'כשושנה בין החוחים', [שיר השירים ב, ב]... ושחק הרה"ק מאפטא זי"ע מאד לשמע התשובה.
להרה"ק מאפטא זי"ע היה איזה שריר בגופו שהיה מלא עם "מוגלה", וגרם לו סבל רב, ולא מצא דרך להיפטר מזה, ועתה ע"י השחוק הגדול התפוצץ השריר, ויתרפא ממוגלתו ע"י השחוק והשמחה. (שיחת קודש בעלזא - סיון תשס"ב)
חשיבות חסידישע ווערטל
עוד מעניין השמחה סיפר כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א (כ"א מנ"א תשס"ב): הרה"ק ר' משה'לי הי"ד בנו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע נפל פעם למשכב, והכריחו אותו לנסוע לרופא גדול בעיר לעמבערג, ועגמה נפשו על כך ביותר שיצטרך לנסוע לעיר גדולה כמו לעמבערג שרחובותיה הומים מכל סוגי האנשים, ופן יכשל ח"ו בראייה שלא כדת.
כשנכנס להיפרד מכ"ק מרן זי"ע, ראה כ"ק מרן זי"ע את צערו על פניו, והמליץ לו להשתתף טרם נסיעתו ב"קאווע" של היושבים, להצטרף לשיחתם של תלמידי חכמים, ובכך יפוג צערו. אחד הגבאים ששמע זאת, אמר לכ"ק מרן זי"ע: "לשם מה ילך לשם?! האם לשמוע את הווערטליך והמעשיות של ר' דוד געצילס?!" השיב לו כ"ק מרן זי"ע: שמעתי מאבי (כ"ק מרן מהרי"ד) ז"ל ששמע מאביו (כ"ק מרן מהר"י זי"ע) ז"ל ששמע מאביו (כ"ק מרן מהר"ש זי"ע) ז"ל, שכאשר יצא לאור הספר "ערוגת הבושם" על שיר השירים מאת הרה"ק ר' משה אוסטרר זצוק"ל, הביאוהו אל הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והרה"ק החוזה זי"ע עיין בזה ואמר בצחות כי ה"עיקר חסר מן הספר", ונתכוין בזה, כי המחבר השכיל לכתוב פירושים על כל פסוקי "שיר השירים" חוץ מהפסוק (ה, יג) "לחייו כערוגת הבושם" וגו', שעל שם פסוק זה נקרא הספר, ודייקא על פסוק זה לא כתב המחבר שום פירוש.
הוסיף כ"ק מרן מהר"ש זי"ע לאמר: "באמת פירש המחבר גם פסוק זה, אלא שמשמים סיבבו שהמדפיס ישמיט בטעות את הפירוש על מילים אלו, כדי שהרבי מלובלין יאמר מילתא דבדיחותא".
הפטיר כ"ק מרן זי"ע: "הנך רואה מזה עד כמה חשוב בשמים א חסידישע ווערטל"...
ימים ספורים קודם החג נודע להגרי"ז מבריסק זצ"ל על מקום סמוך לנהר בו גדלות ערבות מהודרות. אפס, עקב העובדה כי האזור שרץ חיילים נאצים רבים ומן הנמנע היה ליהודי להתקרב לשם, דאג לשלוח נכרי שיקטוף עבורו את הערבות. כאשר הנכרי הביאם לאכסניית הגרי"ז זצ"ל בליל התקדש החג, התברר לאחר חקירה ודרישה מפיו, כי הוא קטף אותן לאחר שקיעת החמה, וכיון שכך היו אסורות בטלטול כדין מוקצה, ולפיכך השתמש הגרי"ז בערבות פשוטות יותר. כאשר נודע להאדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור, כי ברשותו של ה'בריסקער רוב' ערבות טריות הכשרות לכתחילה למצוה, שלח אליו את אחד מחסידיו לבקש, כי יואיל להביא לו אותן במתנה על מנת להחזיר, מכיון שאלו שברשותו כמשו וכמעט יבשו עליהן. הגרי"ז זצ"ל נענה לבקשה, ושלח את בנו עם הערבות אל האדמו"ר. כשהגיע אל ביתו כשהערבות בידו, עמד הציבור קודם אמירת ההלל, ומשהבחין בו פנה אליו האדמו
ר מגור והחל לשוחח עמו אודות ענין מסוים. תוך כדי כך פנה אליו בנו זה שעתיד היה למלא את מקומו ולשבת אחר פטירתו על כסאו בהנהגת החסידות, בעל ה"בית ישראל" זצ"ל והעיר לאביו כי לבטח ממתינים לרבי יושע בער באכסנייתו... מששמע כך, נטל האדמו"ר תיכף את הערבות מידיו, ותוך שהוא מפטיר: נפסק להלכה "נטלן אחד אחד יצא", נענע את הערבות לבדן, למרות שלא אחז בידו את שאר המינים. כשהיה הג"ר יושע בער מספר מעשה זה, היה מציין בהתפעלות על זהירותו של ה"אמרי אמת" לטרחת הזולת, אשר על כן למרות שלכתחילה יש ליטול את ארבעת המינים יחדיו, ואף בדין "נטלן בזה אחר זה“ שנויות שיטות שונות בראשונים, נטל האדמו"ר את הערבות לבדן, ולא אבה לעכבו ולו לרגע קט. אולם למעשה, אמר לו רבי יושע בער, כי עתותיו בידו ויכול הוא להתעכב זמן מה. כיון שכך ביקשו ה"אמרי אמת" כי יואיל להמתין לעת קריאת התורה, על מנת שיכבדו בעליית לוי.
הסכך אינו אוהב כעס
סיפר הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע: אצל כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש היה משרת בשם יוסף- מרדכי, ששימש כמשרת עוד אצל כ"ק אאזמו"ר הצמח צדק. אירע פעם שר' יוסף מרדכי נכנס לסוכה כשהוא כעוס, ככל הנראה היה זה המשך לכעס שהתעורר אצלו עוד בהיותו במטבח קודם לכן, וכך נכנס לסוכה כשפניו כעוסות. אמר לו הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש: "יוסף מרדכי, אמנם אתה מיוחס, אולם בפני הסכך צריך להיות דרך ארץ! הסכך אינו אוהב כעס..." (דרכי החסידות)
הכפרי הפשוט המשיך בשמחה בעבודת הקודש בניית הסוכה וזכה לחיים
היה זה בימי כהונתו של הגה"ק מהרי"ל דיסקין זי"ע בלומז'ה. יהודי אחד, תושב כפר הסמוך ללומז'ה, היה שרוי בתרדמה עמוקה במשך שלושה ימים. הוא שכב בלי הכרה, והרופאים ניבאו לו רעות: כפי מצבו כעת, הוא לא ימשיך לחיות - הם אמרו. אך רופא כל בשר החליט אחרת, והנה שבה אליו הכרתו, והוא קם ממחלתו. דבר הנס התפרסם והגיע לאזניו של הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זי"ע. הוא קרא לו אליו ושאל אותו מה הרגיש או ראה בימים אלו ששכב בלא הכרה? וסיפר האיש: "בעת שהייתי בלא הכרה, הרגשתי שנשמתי עולה לשמים, ואני עומד למשפט על מעשיי כאן בעולם הזה. מאזניים גדולות עמדו במרכז, מצד ימין עמדו המצוות, ובצד שמאל ניצבו העבירות. ו...העבירות המרובות הכריעו את כף המאזניים. והנה לפתע מגיחים מן הצד מלאכים לבנים, ובידם חבילה כבדה. כשהיא הונחה בכף המצוות, היא הכריעה את נשמתי לזכות, ואז התעוררתי...“ השרף מבריסק ביקש מהכפרי לספר לו על חייו, הוא רצה לתהות מעט על קנקנו, ולבחון איזו מצוה חשובה עשה היהודי בימי חייו, שבכוחה להכריע את דינו לטובה. לאחר שתיאר בפניו את סדר יומו, הבין הרב כי מדובר ביהודי פשוט, שמלבד התואר 'יהודי' אין דבר המעיד על כך, הוא אינו יודע ספר כלל, אף לא להתפלל ולברך. בכל זאת ביקש ממנו הרב: "אנא ממך! נסה להיזכר אם עשית מעודך איזו מצוה קלה?" הכפרי נזכר וסיפר, ששנה אחת הוא שמע יהודים מדברים על מצוות 'סוכה', וכיון שידע שהינו יהודי, בירר על מהות המצוה, ואף בירר כיצד מקיימים אותה. הדבר משך את ליבו והחליט שגם הוא יקיים השנה מצוות סוכה. הוא קנה קרשים והחל במלאכת בניית הסוכה, והנה, כשהוא נשכב על הקרשים כדי לסמן את גובה הסוכה שיתאים לגובה שלו, עברו שם חבורת צעירים ריקים ופוחזים, ולגלגו על מעשיו. הם לא הסתפקו בדיבורים ובלעג, הם הרימו אותו יחד עם הקורות ונשאו אותו ברחובות העיר, וכבודו נרמס עד לעפר. הכפרי הפשוט קיבל באהבה את הבזיונות והיסורים, לא פצה פה ולא צפצף, וכשהם החזירו אותו לסוכתו, המשיך בשמחה בעבודת הקודש - בניית הסוכה, כאילו לא ארע דבר.“הן, הן". נענה המהרי"ל: "מצוה זו של בניית הסוכה יחד עם הביזיונות שהיו מנת חלקך, היא החבילה שהניחו המלאכים על כף המאזניים והכריעה את דינך לחיים. (מתוך ספרי התולדות של מהרי"ל דיסקין זי"ע)
קדושת ארבעת המינים
סיפר כ"ק האדמו"ר רבי יעקב מפשווארסק זצ"ל בענין קדושת הד' מינים, שבחודש אלול תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השניה, ובין יוכ"פ לסוכות ברח יחד עם חותנו הרה"ק רבי איציקל זי"ע מעירם פשווארסק, והגיעו עד למברג ומשם לסיביר שברוסיה. בימים אלו כבר היו לו לרבי איציקל את ארבעת המינים ורצה ליטלם יחד עמו, אבל חשש מאוד מאימת אנשי הצבא ליד הגבולות, ואם ששאר המינים היה יכול להטמין בין חפציו, אולם הלולב הגבוה אי אפשר להטמין, ולכן לקח את הלולב ועטפו ועשהו כמקל וכך הלך נשען עליו... הרשעים כאשר ראוהו הולך עם המקל, אמרו עליו: 'דער יּודע האט א משה'ס שטעקן' (- ליהודי הזה יש את מקלו של משה רבינו!), ואמר על זה רבי איציקל, שאיך נפל בדעתם ובלשונם להתבטא כך, אלא כ"כ גדלה קדושתם של הארבעה מינים שאפילו גוי מבין ורואה שקדושה טמונה בהם... (באר הגן, גליון מח)
הרה״ק ר׳ מנדל מוויטעפסק זי״ע בחג הסוכות בארץ ישראל
כאשר עלה הרה״ק ר׳ מנדל מוויטעפסק זי״ע מחו״ל לאר״י, היה במצב ירוד מאד, כי הוא נשאר לבדו ללא גבאים ומשמשים, ואף את ה״מוחין" לקחו ממנו משמים. בהגיע חג הסוכות הוצרך לבדו לבנות סוכה, והלך לקנות עצים וסכך ומסמרים וכו׳, והתחיל לבנות בעצמו. אולם, מאחר שלא הורגל בזה, עלתה לו הבנייה בקושי רב, כאשר דם רב ניגר מאצבעותיו בכל הכאה והכאה, והיה מצבו ב״קטנות״ מכל הבחינות, הן מהבחינה הגשמית והן מהבחינה הרוחנית.
ברם, בליל חג הסוכות כאשר נכנס לסוכתו, חזרו אליו כל ה״מוחין", ועלה ונתעלה בקדושה לעילא ולעילא, עד כדי שלאחר מכן כשנכנס לבית הכנסת נפל פחד גדול על כל הנמצאים, וייראו מגשת אליו מחמת קירון אור פניו. (שיחת קודש בעלזא – אדר תשס"א)
סוכתו של הרה״ק ר' יצחק אייזיק מקאמארנא זי״ע
סוכתו של הרה״ק ר' יצחק אייזיק מקאמארנא זי״ע היתה עשויה באופן שה"שלאק" שע״ג הסוכה מורכב משני נסרים רחבים, ששניהם נפתחים לאמצע הסוכה (לא כמו "שלאק" רגיל שנפתח לצד הסוכה), ועומדים מעל הסכך (באופן שאם היו מונחים בשכיבה היה רחבם ארבעה טפחים, אבל עתה הם מונחים על צידם, בזקיפה, ורחבם פחות משלשה טפחים).
בעיר קאמארנא היו הרבה מתנגדים, והללו המתינו עד ליל התקדש החג, ואז שלחו להודיעו שבשו״ת "פנים מאירות" (או״ח סימן סא) פוסל סוכה כזו (כמו בסכך פסול שיש בו ארבעה טפחים, ו"הפכן על צידיהן" כדי שיהיה רחבם פחות משלשה, דנקטינן שהם פוסלים את הסוכה. סוכה יד, ב; שו"ע או"ח תרכט, יח).
הצטער הרה״ק מקאמארנא זי״ע על כך, כי אף שלפי דעתו היתה סוכתו כשרה בלי פקפוק, עם זאת, מה יעשה עם דעת ה״פנים מאירות" שהלכה כמותו בכל מקום?! מתוך מחשבות אלו נהפכה שמחתו לתוגה, ולאחר התפילה לא הלך תיכף לסוכתו, רק נכנס אל ביתו, ומחמת דכדוכה של נפש התנמנם.
בחלומו נתגלה אליו דודו הרה״ק ר׳ צבי הירש מזידיטשוב זי״ע, ואמר לו: ״אל תתעצב אל לבך, הסוכה שלך כשרה בלי פקפוק, וכן הסכימו עמך גם במתיבתא דרקיעא, ואם שהגאון בעל 'פנים מאירות׳ אסר סוכה כזו, חזר בו אח״כ מהוראתו״.
כשראה הרה״ק מקאמארנא זי"ע את החיזיון ההוא, קם בשמחה והלך אל סוכתו ולא פנה לתרועת מתנגדיו. ביום א' דחול המועד שלח שליח מיוחד אל הגאון ר׳ יצחק אהרן איטינגר זצ״ל ללבוב, שיספר לו את כל המאורע, לקח הגאון הנ״ל את הספר "פנים מאירות", ושלחו אל הרה״ק מקאמארנא זי״ע, וציין לו לעיין ב״קונטרס אחרון" בסוף הספר, ששם הוא חוזר בו מהוראתו הראשונה, ומתיר סוכת כזו (וזו לשונו שם אות כ': "מה שתמה עלי שרציתי למנוע מסוכה שבאמצעיתה מונח דף אחד רחב הרבה אפילו מהופך על צידו.. כי שגגה היה לפני", ואליבא דאמת אין הסוכה נפסלת בכך, כי רק כשכל הסוכה או רובה מסוככת מנסרים רחבים ארבעה המונחים על צידם, הסוכה פסולה משום "גזירת תקרה", משא"כ בנסר אחד או שתים לא שייך גזירה זו, עיי"ש). אז נתגלתה צדקת הוראתו, ופני שוטניו חפו. (שיחת קודש בעלזא - אלול תשס"ג)
הגה"צ רבי מרדכי חיים סלונימער זצ"ל סיפר שהרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז' זי"ע היה מספר סיפורים שהיו טמונים בהם סודות עמוקים, ופעם אחת סיפר, ששלמה המלך ע"ה פגש פעם את הבעל דבר בחודש אלול והיו פניו רעים, ושאלו למה נפלו פניך, והשיב: "מילא כל השנה, אבל כשמגיע חודש אלול, ומתחילים לומר הסליחות וכו', איני מסוגל לשאת ההתעוררות, ולאחריו מגיע ר"ה ומקיימים מצות שופר ואמירת מלכויות זיכרונות שופרות. ואם לא די בכך, מגיע אח"כ חג הסוכות עם מצות לולב שנוטלים אותו ומנענעים בו, שבזה אני מרגיש כמו שדוקרים אותי בכידונים ורמחים וכמחטים בבשר החי והוא גרוע מהכל!" לשנה הבאה פגשו שוב, והנה פניו צוהלות ושמחות, וכששאלו על כך, השיבו, כי מצא עצה לכך ובשנה זו לא יסבול יותר. שאלו שלמה המלך: "ומה היא העצה שמצאת?", ולא רצה לגלות לו. באותה שנה ניקבה הספינה שבה הובילו את האתרוגים ורובם התקלקלו. ומאחר שנותרו רק מספר אתרוגים בודדים, היה כל אתרוג יקר מאוד והוזילו אנשים מכספם הון רב כדי לזכות בהם, ושאר כל האנשים שלא עלה בידם לקנות אתרוג עמדו בתור זמן רב כדי לקיים מצות נטילת לולב. אחר סוכות פגשו שלמה המלך שוב והנה הוא סר וזועף, ואמר לו היצה"ר: "השנה עוד היה לי יותר גרוע מבכל השנים, כי עצתי הייתה לנקב חור בספינה כדי שלא יוכלו לקיים מצות לולב, ולבסוף כל אחד שנותר מהם, דקר לי יותר מכל הלולבים שבכל שנה!“
סוכה דומה למקוה שאדם הולך לסוכה בכל הגוף
בספר צמח דוד על התורה: בשנת תרס"ט הייתי על ימים ראשונים של סוכות אצל דו"ז הרה"צ אדומו"ר מרן מאיר יהודא זצ"ל בעה"מ 'אור למאיר' אבד"ק בוקאווסק בן א"ז הרה"צ הקוה"ט בעה"מ ספר צמח דויד זצ"ל אבד"ק דינאב. ודרכו בקודש הי' אחר סעודות יו"ט בסוכה גדולה, הלך לסוכה קטנה לאכול פירות עם בנו הרה"צ וחתני' הרבנים זצ"ל, וגם אני ועוד איזה מקורבים, ואמר לנו לשאול איזה קושיא, והסתכלו זה לזה ולא שאלו, ואמר לי בפרוטרוט אפשר יש לך איזה קשיא. ושאלתי מדוע כתיב אצל סוכות 'למען ידעו דורתיכם' ולא אצל שאר מצות. ותיכף סגר עיניו ופניו הי' כלפיד אש, וכרגע פתח עיניו אלי ואמר לי בזה הלשון: "עס איז דיך רעכט", ושוב סגר עיניו ואמר בהתלהבות כאש בוער, כי סוכה דומה למקוה שאדם הולך לסוכה בכל הגוף כמו למקוה, ודעת הוא טהרות, ע"כ כתיב אצל סוכה 'למען ידעו דורתיכם' לשון דעת, וגם שלשה תיבות הללו בגימטריא תתק"ס כשיעור מקוה שהוא תתק"ס לוגין, ותיכף עמד מעל השולחן ואמר לנו "גוט יום טוב", זי"ע.
בזמנו מרן רה"י הגה"ק רבי אהרן לייב שטיינמן זצוק"ל היה מחזר הרבה אחרי ארבע מינים והיה טורח רבות. לדוגמא, היה נשכב תחת העצים לראות איזה אתרוג משובח יש על העץ ועוד. תלמידו, הגאון רבי שמחה קסלר היה מתלווה אליו. פעם שאלו, האם גם ה"חפץ חיים" היה טורח כך... אמר לו רבינו "לא!" שאלו רבי שמחה, אם כך למה רבינו טורח?! השיבו רבי אהרן לייב: "בדורו של ה"חפץ חיים" לא היו וילונות... אז לא היתה תביעה לטרוח כל כך במצוות, אבל בדורנו שיש וילונות ועוד כמה וכמה דברים, ואחרי דברים אלו אנשים טורחים ומחזרים, נתבעים אנו לטרוח ולחזר אחר המצוות יותר!" והיה רגיל לספר את מה שאמר לו הגאון רבי הלל זקס, שדרכו היתה לקחת אתרוגים מזנים שונים, לצאת ידי שיטות נוספות. אמרה לו אמו: "אבי, ה"חפץ חיים" היה לו אתרוג אחד וכי אתה מהדר יותר ממנו..." ענה לה רבי הלל: "לסבא הספיקו שתי חליפות, לשבת ולחול, לי יש הרבה חליפות, לכן גם במצוות היה לו אתרוג אחד ולי יש הרבה אתרוגים". העולם השתנה - החומריות רבתה, לא תהיה הרוחניות כהנת כפונדקית! ("כאיל תערוג")
פעם היה מעשה אצל הרה״ק מראפשיץ זי״ע בלילה הראשון של חג הסוכות, שירדו גשמים רבים ביותר, ולא היה אפשר לשבת בסוכה, אבל הרה״ק מראפשיץ רצה בכל זאת להיכנס אל הסוכה. פנה אליו בנו הרה״ק הרבי ר' אליעזר'ל מדזיקוב זי״ע ואמר לו כי זה ממש בלתי אפשרי להיכנס עכשיו אל הסוכה, כי הגשם שוטף בחזקה עד מאד. והנה הרה״ק מראפשיץ היה נוהג לייחד בסוכתו כסא לכבוד האושפיזין הבאים אל הסוכה, ואף אחד לא היה יושב על זה הכסא המיוחד. ויהי בשמעו כי ממש אי אפשר להיכנס אל הסוכה מרוב הגשמים, נטל מן הבית את הכסא המיוחד לכבוד האושפיזין ונכנס עמו אל הסוכה, ואמר בנוסח של תקיפות: 'איך וויל זעהן עס זאל רעגענען...'! (אני רוצה לראות אם ירדו גשמים...!), כלומר שצריכים הגשמים להתחשב עם כבוד האושפיזין הממתינים להיכנס אל הסוכה. והנה תיכף אחר שאמר את הדברים האלו, ממש בפתע פתאום הפסיק הגשם, ומטר לא ניתך ארצה, וכך ישב הרה״ק מראפשיץ וערך את הסעודה בלי שיפריעו לו הגשמים בכלל. ויהי אחר גמר הסעודה, שב והחזיר את כסא האושפיזין אל ביתו, וממש מיד חזרו הגשמים לרדת בתוקף כבתחילה. (גיליון דעהו סוכות תשפ"ו)
שנה אחת לפני חג הסוכות לא היו אתרוגים להשגה בכל גלילות ראפשיץ, וכך קיבל הרה״ק מראפשיץ את חג הסוכות בלי שהיו ברשותו ד' מינים. וכאשר סיפר זאת כ״ק מרן רבינו (בעל המנחת יהודה מסטוצין) זי״ע, התבטא ואמר כי באותה שנה נכנס הרה״ק מראפשיץ לתפלת שחרית של יו״ט הראשון של חג הסוכות כמו שנכנסים בחג השבועות... דהיינו בלי ארבעת המינים בידיו. וכך גם כבר התכוננו לעמוד ולומר את ההלל בצורה זאת, בלי ארבעת המינים ונענועים. אבל פתאום שמעו איזה קול רעש מבחוץ, והרה״ק מראפשיץ עשה סימן בידיו הק' שיצאו לראות מה יש שם, כמי שיודע שבחוץ נמצא זה הדבר שממתינים עליו. יצאו אנשים ואכן ראו כי זה עתה הגיע גוי בנסיעה מעיר 'קראקא', והוא מחפש את ביתו של הרה״ק מראפשיץ. כי אשה עשירה אחת ממשפחת 'פיצעלעס' אשר בקראקא השיגה אתרוג מהודר לפני יום טוב, ומיהרה ושלחה אותו עם שליח נכרי אל הרה״ק מראפשיץ. שמח הרה״ק מראפשיץ מאד על הדבר, ופתח באמירת ההלל עם ארבעת המינים ועבודת הנענועים בהתלהבות גדולה. אחר התפלה אמר הרה״ק מראפשיץ אודות האשה הגבירה ששלחה לו את האתרוג: 'אונז וועלן נאך האבן אייניקלעך בשותפות' (עוד יהיו לנו נכדים משותפים). ואכן הרה״ק בעל 'אמרי נועם' מדזיקוב זי״ע היה חתן אצל משפחה זו, וכל צאצאיו הם נכדים משותפים של הרה״ק מראפשיץ ואותה גבירה. (שם)
הרה״ק מסאטמאר זי״ע היה ידוע בכוחו המיוחד לעורר את לבותיהם של ישראל, ובכל עת מצוא כאשר היה פותח את פיו בדברי כיבושין או התעוררות רחמים, היו כל השומעים מתעוררים ושופכים דמעות כמים. וכך היה בכל שנה בבית מדרשו בהגיע יום הושענא רבה, אשר בזה היום היה מרבה בתפלות ותחנונים לישועת השכינה הק' מגלותה, ובין ה'הושענות' היה מדבר דברי תורה המעוררים את הלבבות, וכל בית המדרש היה נעשה לחטיבה אחת של בכיות ותחנונים לפני הבורא ית'. בוויליאמסבורג באותם שנים היה גר רופא יהודי בשם ד״ר בורשטין אשר כל היהודים היו באים אצלו, והוא היה חסיד וירא שמים והסתופף הרבה בצלו של הרה״ק מסאטמאר. ומפני שלא היה שם רופא אחר, הזדמן לו כמעט בכל שב״ק צורך לחלל את השבת מפני פיקוח נפש. פעם אחת נכנס הרופא בתלונות אל הרה״ק מסאטמאר, והתאונן לפניו כי הוא כבר נהיה ה'שבת גוי' בוויליאמסבורג... שהרי לא עוברת עליו שבת אחת בלי שיחלל אותה כמה פעמים. ענה הרה״ק מסאטמאר ואמר לו: 'איר האט געהערט אויף מיינע הושענא רבה'ס'? (שמעת על ההושענא רבה שלי?), ענה הרופא בחיוב, כי ודאי לא רק שמע עליהם, אלא הוא בעצמו נמצא שם, וההתעוררות גדולה כל כך. אמר לו הרה״ק מסאטמאר: 'איך געב דיר אוועק איין הושענא רבה מיינע פאר דיין חילול שבת'! (אני מוסר לך חד ה'הושענא רבה' שלי על החילול שבת שלך!), כלומר שחילולי השבת של הרופא שוים אצלו כמו ההושענא רבה שלו, ובזה אכן נחה דעתו של הרופא. ויש לציין דבר פלא, איך דבריו של צדיק אינם הולכים לריק. כי אחר כמה שנים מאז אותו מעשה, נפטר ד״ר בורשטין בבוקר יום הושענא רבה. ולפני אמירת הדרשה וההושענות בבית מדרשו של הרה״ק מסאטמאר, יצא הרבי עם כל החסידים להשתתף בהלויית הרופא. ובזה נתקיים כפשוטו מה שאמר לו, כי הוא מוסר לו את ההושענא רבה שלו. (שם)
שכב ר' זושא בקור גדול בסוכה ונכנסה חמימות
מסופר על הרר"ז זי"ע שפעם התארח בחג הסוכות אצל ידידו הרה"ק ר' ייב"י מאוסטראה זי"ע (מתלמידי המגיד זי"ע), והיה שם קור גדול וחזק והרה"ק ר' ייב