קריאת התורה למנחת שבת קודש

לג א וְזָאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתְוֹ: - וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאֶתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ: ג אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל־קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תִּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ: - תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב: ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וּ יְחִי רְאוּבֵן וְאַל־יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר: ס ז וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל־עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה: פ (לוי) ח וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל־מֵי מְרִיבָה: ט הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת־אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת־בָּנָוּ לֹא יָדַע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל־מִזְבְּחֶךָ: א בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן־יְקוּמוּן: ס י לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: ס (ישראל) יג וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטַּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: יד וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שֶׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: טו וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי־קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: טז וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנֵי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אֶרֶץ וְהֵם רִבְבֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶׁה: ס שבת כמנחת

המשך ביאור למס' בכורות ליום רביעי עמ' א

שכך שיעורו. אִילֵימָא מִינֵיהּ – אם תפרש שידע ביאור זה מתוך חשבון פסוקים אלו, שֶׁהֲרֵי כָּאן בעשיית הווים עולה החשבון שִׁבְעִים וְאֶחָד מָנָה, שהרי נאמר (שם לח כט) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לְעַמּוּדִים', וכיון שבכל מנה יש 25 שקלים, נמצא ש-1,775 שקלים הם 71 מנה, ומכל מקום לֹא מְנָאָן הַכָּתוּב אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט – כמנין שקלים בודדים.

וְאִם אִיתָא שגם ערך ככר קודש הוא 60 כמו ככר חול, הרי עוד אין ב-71 מנה יש ככר אחד שלם של 60 מנה, ו'מֵאָה וְאֶחָד כִּכָּר וְאַחַת עֶשְׂרֵה מָנֶה' מִיבְּעֵי לֵיהּ [-היה הכתוב צריך לומר], ולא לפורטם כשקלים בודדים. אֶלָּא מִדְלֹא מְנָאָן הַכָּתוּב ל-1,775 שקלים אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט – כמנין שקלים בודדים, שְׁמַע מִינָהּ מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה, ויש בו 120 מנה, ולפיכך מנאן כשקלים בודדים, משום שאין ב-71 מנה ככר אחד שלם של קודש שערכו 120 מנה. הגמרא דוחה הוכחה זו: וְדִילְמָא כְּלָלֵי קָחַשִׁיב בְּכִכָּרֵי התורה מונה במנין הככרות רק מנין של מאות, אך פְּרָטֵי לֹא קָא הַשִׁיב בְּכִכָּרֵי – מנין של ככר בודד לא, ואין ללמוד מפירוט מנין השקלים בפסוק זה, שבהקדש ששים מנה אינו ככר.

הגמרא מביאה מקור אחר לדברי רבן יוחנן בן זכאי: אֶלָּא מֵהָכָא למד שככר קודש כפול היה, שנאמר (שם לח כט) וּנְחוֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל', וקשה, שֶׁהֲרֵי חשבון השקלים כָּאן הוא תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁשָׁה מָנֶה, כי בכל מנה יש 25 שקלים, וב-2,400 שקלים יש 96 מנה, ומכל מקום לֹא מְנָאָן הַכָּתוּב ל-2,400 שקלים אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט – כמנין שקלים בודדים, שְׁמַע מִינָהּ מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה, וכל 3,000 שקלים אינו נחשב כככר. ובפסוק זה אי אפשר לדחות שאינו מזכיר אלא מאה ככר ויותר, שהרי הזכיר שבעים ככר וזה נחשב כמנין פרטי, הגמרא דוחה גם הוכחה זו: וְדִילְמָא אף שהזכיר הכתוב שבעים ככר אף שאין בו מאה, מכל מקום אינו מזכיר 2,400 שקלים כככר אחד, כי רק פְּרָטָא רַבָּה פרטים רבים, כגון 70 ככר, קָא חַשִׁיב בְּכִכָּרִי, אולם פְּרְטָא זוּטָא פרט מועט, כגון ככר אחד לֹא קָחַשִׁיב בְּכְכָּרֵי, ולכן מנה 2,400 השקלים כשקלים בודדים, ולא כככר.

הגמרא מביאה מקור אחר לדברי רבן יוחנן בן זכאי: אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא – מהפסוק (יחזקאל מה יב) וְהַשֶׁקֶל עֶשְׂרִים בֵּרָה. וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים, ועוד חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים, ועוד עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל, הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם' – ערך כל אלו יחד שהם ששים שקלים הוא מנה.