רשימה לחג הגאולה – י"ב-י"ג תמוז
את לימוד משניות בעל פה הייתי אוהב במאד, והסדרים שהייתי בקי בהם הייתי חוזר בחיבה ובמהירות גדולה ועם זה הייתי מדקדק באותיות.
דכירנא כי פעם אחת היתה לי התחרות עם החסיד ר' אבא ז"ל פרסון גם הוא יבוא בע"ה בפרק מיוחד שהיה בקי בשתא סדרי משנה ובתניא באופן נפלא.
הוא ר' אבא ז"ל אמר לאבא כי הוד כ"ק אאזמו"ר רבנו ה"צמח צדק" אמר לו על ה"יחידות" הראשונה "למוד משניות בעל פה, משנה הוא נשמה, על ידי אמירת משניות בעל פה הנשמה מאירה את הגוף, שהגוף נעשה מאיר יותר".
לא אדע מה היה סיבת דבר זה, אבל פעם אחת יושבים אנחנו בחדר זה היה בתחילת אדר בערך והודלק הנר, ולומדים אנחנו שו"ע אדמו"ר הלכות פסח, פתאום בא המשרת מענדל, ואומר אבא קורא אותך.
רצתי הביתה כי החדר שלנו היה בביתו של ר' סעדיה ז"ל קאסטיער, הוא הבית אשר אחר כך נקנה עבור "תומכי תמימים" והיה שם השיעור - ונכנסתי בחדרו של אבא, והנה גם ר' אבא ז"ל יושב על כסא ממול אבא.
יוסף יצחק אומר אבא בכמה זמן תוכל לחזור סדר זרעים, אנכי לא ידעתי פשר דבר, ונפחדתי ולא ידעתי מה להשיב, אם יותר מכפי הדרוש לי באמת, או להגיד פחות, עניתי: כמדומה לי אשר בשעה ויותר אוכל לחזור כל הסדר.
אמר ר' אבא ז"ל, אנכי הנני חוזר סדר זרעים בשעה ועשרים רגעים, ואפשר לקמץ עוד חמשה רגעים ולכל היותר עשרה רגעים.
ויאמר אבא, נבחון ונראה, ויוציא את השעון ויבט בו, ויקח משניות קטן, ויאמר לי לחזור סדר זרעים. חזרתי כל הסדר בלי הפסק ובחמשים ושמונה רגעים חזרתי כל הסדר.
הפעם הראשונה זכיתי לראות צהיבות פניו של אבא בנחת רוח גלוי, רק אחר כך הגיד כי ירא הוא אשר לגודל המהירות לא יתקלקל אצלי הדיבור, ולזאת חושב הוא להוריני דקדוק וקריאת הטעמים של נגינה, וכן היה אשר לוקח לי מורה מיוחד על זה ר' יצחק גרשון המלמד אשר ילמדני שתי פעמים בשבוע שעה אחת.
לאות הצטיינות בלימוד משניות בפרט קבלתי אז מתנה מאת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את הספר כתי"ק של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק ה"צמח צדק" חלק מתשובות ה"צמח צדק", אשר ניתן לו במתנה מאת הוד כ"ק אביו הרה"ק.
* * *
בפורים ההוא אסון קרה לי, ואסון לדעתי אז גדול במאד. תשוקתי היתה לקנות איזה ספרים בכריכה טובה, ושרשרת מוזהבה עם שעון. לפי חשבוני עלה הוני עבור משניות למספר מרובה, היינו המזומן והחובות המגיעים לי היו מספיקים על כל הדרוש לי לפי חפצי, אמנם לרגלי המצב הדחוק הבנתי גם אני כי החובות אי אפשר לחשבם למזומן בשעה הדרושה, ועל כן הייתי שוקל ומפלס בדעתי ביני לבין עצמי מה אקנה בראשונה אם הספרים, אף שלעת עתה אוכל להסתפק בהלואתם, או שעון שאי אפשר להשיגו בהלואה.
כף מאזני שכלי הכריע כי שעון נחוץ יותר, ותועלתו מרובה בשמירת הזמן, וכמה הרהורים הרהרתי בזה, וכמה ציורים הצטיירו ברעיוני, וברור היה לי אשר לכשיהיה לי שעון אז הנה לא מיבעי כל שעה שתהיה נקבעת ומיוחדת רק לצרכי גבוה, אלא גם אפילו הרגעים יהיו שמורים, ובפרט כאשר יהיה לי שעון עם רגעים, אז הלא כל רגע יגיד לי מה יעשה בו.
לדוגמא בבקר השעון יעוררני לעמוד בשעה השמינית, יצוה לשתות תה, חצי התשיעית יפקוד ללכת להתפלל, העשירית לישב ללמוד וכן הלאה.
לבי מלא תקוה אשר לרגלי השעון ישתנה מצבי הכללי לטוב, אהיה גדול, נער עם שעון, וכבר הגדתי חפצי לכבוד אמי מורתי הרבנית תי' וגם הסכימה על זה, ועתה עלי לקבץ את רכושי החלוק לכמה אנשים בתור גמ"ח.
בפעם הראשונה שנקבץ אצלי סכום גדול של רובל שלם, הגיד לי אבא כי ראוי לעשות גמילות חסדים, ואלווה את רכושי זה לר' סעדיה ז"ל גבאי מלביש ערומים, ובמשך שני חדשים הגעתי לידי מדריגה שכבר היו לי שלשה רובל.
כשרכושי התחיל להתגדל ולא חפצתי שיהיה כולו בידו של אחד יעץ לי אבא להלוות לר' הערץ ז"ל מייטין גבאי לחם אביונים. עבר זמן וגם שם נמצאו שלשה רובלים שלי, אשר בזעת אפי בלימוד משניות קבצתים.
אנכי הנני מזיע חוטף ולומד והוני נצבר, עובר שבוע ועושרי מתגדל, עברה חצי שנה ושנה תמימה ועשיתי חשבון בעזרת דודי רז"א נ"ע והנה לחמש עשרה רו"כ מגיע הוני ואתאוה לקבץ רכושי, ובמשך כשני חדשים באה תאוותי להחליף הוני במטבע זהב ויעלה אימפריאל שלם.
עברו חדשים אחדים, ומזלי בקיבוץ כספים התמוטט, הזמן דחוק, דחוק במאד, ועבודתי היא רק באמנה, ברור לי אשר אבא ישלם לי, אבל מתי ואיך לא ידעתי.
ובאחד הימים ואני הנני משתעשע במה שיש לי בהמטבע של זהב.
בעת ההיא לר' קאפיל שי' דרוש לו גמ"ח כ"ח רו"כ, ואבא עונה לו כי אין לו מה להלוות לו, ר' קאפיל שי' העיף עינו במטבע שלי, ויאמר אם כי איננה אלא ט"ו אבל מה לעשות בשעת הדחק גם זה טוב.
בשמעי דברי ר' קאפיל שי' רעד חלף בקרבי, ואראה שחוק קל על שפתי אבא ועינים בהירות מאירות בפניו הצהובות, ואנכי מלחמה פנימית התלקחה בקרבי.
ברגעים אחדים כמה מחשבות עברו ברעיוני, ומבלי דבר הטמנתי המטבע של זהב בצלחתי, ואטול ידי לאכול סעודת הצהרים עם אבא ותבדל לחיים טובים אמא תי'.
ר' קאפיל הלך לו, ואבא אמר לי, גמילות חסד גדולה