חול המועד בכלל "חג"
חול המועד הוא בכלל חג, כיון שראוי לחגיגה. ולכן פשוט שהנודר מן היין בכל החגים, גם חולו של מועד בכלל (שו"ת יו"ד סימן רכ"ב, ועי' בספר פסקי החתם סופר להגרצ"א אולמן או"ח עמו' קל"ח שציין שמקורו מדברי הרשב"א סוכה לח. דחוה"מ בכלל חג הוא, וע"ע בשו"ת ח"ז סי' כ"ח. ועל חוה"מ סוכות ראה בדרשות חת"ס דף נ"ג ע"ב כי כל יום של חוה"מ הוא רגל בפנ"ע כנגד שבעה רועים).
חובת אכילת פת משום שמחת יום טוב
גם בחול המועד צריך לאכול בכל יום פת שמברכים עליו המוציא וברכת המזון, משום שמחת יום טוב (שו"ת או"ח סימן קכ"א ד"ה ונ"ל).
הנחת תפילין בחול המועד
מרן זי"ע היה הניח תפילין בחול המועד (תוספת למנהגים פ"ח אות ז' בשם תולדות מכתב סופר, וע"ע דרשות חת"ס דף קנ"ד ע"א ד"ה והיינו. גם רבו מהר"נ אדלער זי"ע נהג להניח אך בלא ברכה, כמש"כ הגר"י לעהמן, מחותנו של רבינו, במכתבו הנדפס בספר שרשי מנהגי אשכנז ח"ה פ"ג. עי' חוט המשולש עמו' קנ"ו, כי גם בימיו האחרונים של מרן החת"ס, ביום הושענא רבה שנת ת"ר, בעודו חולה אנוש וסובל ייסורים קשים, התעטף רבינו בטלית והניח תפילין כהרגלו בקודש בימי חוה"מ, הובא גם בספר אלה תולדות עמוד מ"ט). והיה חולצן קודם הלל (זולת ביום ראשון של חוה"מ פסח שקורין בו פרשת קדש, כ"כ בשו"ת משנת שכיר סי' רי"ח)
תפילת שחרית
את תפילות שחרית של חול המועד נהג מרן להתפלל בבית הכנסת הגדול, "והאריך עד מאוד אחר התפילה שמה (מא' דסליחות עד אחר יוה"כ), וכן בכל ימי חול המועד סוכות. ואמרו עליו שהיה גומר באותן הימים אחר התפילה ששה סדרי משנה עם פירוש עץ חיים למהר"י חאגיז" וכו' (לקוחב"ח הקדמה לח"ג ב' ע"ב ד"ה גם).
שיר של יום
בשבתות ובימים טובים היו אומרים 'עלינו לשבח' ו'שיר של יום' לאחר סיום תפילת שחרית, הרי שבחול המועד (וכן בראש חודש) היו אומרים רק את ה'שיר של יום' לאחר שחרית, ולאחר מוסף אמרו מזמור השייך לאותו היום (כת"י תלמיד מרן הגר"י ליכטנשטיין, נדפס במנהגי חת"ס להגרע"מ סופר, אות מ"ט), והיינו מזמורי מ"ב ומ"ג שבתהלים (לקוחב"ח הקדמה לח"ג ג. ד"ה בבקר).
תפילת מנחה ומעריב
תפילת מנחה ומעריב היה מתפלל בסוכתו (חוט המשולש עמו' קמ"ב), או בבית מדרשו (כפי שכתב בחוט המשולש דלהלן. ואולי היה פעמים כן ופעמים כן, או בשעת גשמים וכדו' כשיצא מסוכתו התפלל בבית מדרשו), ולאחר תפילת ערבית, היה מאריך ואומר מזמורים שונים ברב שמחה וחדוה (לקוחב"ח הקדמה לח"ג דף ב' ע"ב ד"ה כל).
כתיבה בלשון העמים
שלא לצורך דבר האבד, אסור לכתוב בחול המועד אף בלשונות האומות [וזאת אף להמקילין בכתב משיט"א, דהיינו דוקא בכתב שלנו] (הגהו' חת"ס על שו"ע או"ח סי' תרמ"ה, והביא דבריו להלכה במשנ"ב סי' תק"ל שעה"צ סקי"ג, וע"ע בשו"ת חת"ס חו"מ סו' סי' קצ"ה, וחידושים עמ"ס שבת קג.)
כתיבת חידושי תורה
מצינו חידושי תורה ותשובות בהלכה שכתב רבינו בחול המועד אם היה בו צורך יו"ט או כשכתבם לזכרון (ראה שו"ת או"ח סי' קפ"ד, ד"ת שכתב לזכרון בחוה"מ סוכות תקנ"ח בעת מגוריו בדרעזניץ. עוד מחידו"ת שכתב רבינו בחוה"מ ראה רשימה בספר מנהגי חת"ס להגרע"מ סופר פ"י הערה ל"ד), אבל ד"ת שלא הוצרך לכתוב לזכרון, ולא היה צריך למעשה לחוה"מ, לא היה משיב עליהם בכתב (ראה שו"ת חת"ס או"ח ריש סי' קכ"ג). ומצינו שגמר כתיבת הספר תורה שלו בחול המועד (שו"ת יו"ד סי' רע"ו, וראה מדור 'ענינא דיומא').
הדחת קרקע הבית
"רבינו החת"ס הקפיד מאוד שלא להניח בחול המועד לרחוץ הבתים שקורים שפאנז"ן אופרייבע"ן [היינו שטיפת רצפת הבית במים], אפילו על ידי נכרי, ואפילו בצינעא, ועודנו משפחת החתם סופר זהירים בזה כאשר איסורו יצא ונודע לרבים" וכו' (שו"ת רבי עקיבא יוסף שלזינגר או"ח סי' ק"ע, וע"ש בהערות שציין לשו"ת כפי אהרן סימן מ"א דאסר להדיח הקרקע בחול המועד דהוה בכלל כיבוס).