עובדות וסיפורי הוד מקדושת רבינו זי"ע · היכל המעשה
הדור הצעיר בפרשבורג הכיר את ראש הקהל רבי משה, רק מהשנים היפות שלו, כאיש נכבד בעל הון ועושר. אולם זקני העיר פרשבורג שידעו פרק בהיסטוריה של העיר ותושביה, זכרו גם תקופה אחרת, בה הוא נמנה על רשימת עניי העיר המקבלים קמחא דפסחא ויין לקידוש מקופת הצדקה...
הם ידעו לספר שבימים עברו, בעוד ר' משה בעטלהיים אברך צעיר, הוא אמנם ניהל עסק קטן לממכר ברזל, ממנו עשה חיל והרבה הון ועושר, אך גלגל חוזר בעולם, ובאחת השנים הוא פשט את הרגל ויצא נקי מכל נכסיו.
אולם על דבר אחד בלבד לא הסכים ר' משה לוותר גם בשנות עניותו: על אתרוג נאה ומהודר לחג הסוכות, בו יוכל להתנאות במצוות ולשמוח לפני ה' שבעת ימים!
אמנם הוא ידע היטב את מצבו הכלכלי, אבל אין דבר העומד בפני הרצון, ובמוצאי יום טוב אחרון של חג הפסח, שעה שכל היהודים טרודים היו להצניע את כלי הפסח לשנה הבאה, כבר אז ראה ר' משה נגד עיניו את חג הסוכות הקרב ובא בעוד ששה חודשים, והחל לצרף פרוטה לפרוטה.
במשך כל חודשי הקיץ, כל אימת שהזדמנו לידו כמה פרוטות, היה מקמץ מפת לחמו, ולא היה משתמש במעות אלו, אלא מוסר אותן לסוחר האתרוגים, שרשם לעצמו בפנקס כמה פרוטות הוא כבר שילם... כך מדי שנה בשנה, בימים הסמוכים לראש השנה, כאשר הגיע המשלוח הראשון של האתרוגים אל סוחר האתרוגים של פרשבורג, היה ר' משה זוכה להיות הראשון שבוחר לעצמו את האתרוג הנאה ביותר מכל העיר.
אותה שנה, לקראת ראש השנה של שנת תק"פ, כאשר הגיע המשלוח הראשון של האתרוגים אל הסוחר, היו שם רק שני אתרוגים, לשם דוגמא על הסחורה העתידה לבוא לאחר ראש השנה. היו אלו שני אתרוגים מובחרים ונקיים בתכלית הנקיות, בנויים לתלפיות ועטורים שורות של שקיעות ובליטות, ואורם מאיר כשמש בצהריים.
כפי ההסכם הנהוג בכל שנה, גם בשנה זו שלח הסוחר אתרוג אחד אל ר' משה, שכבר הקדים לשלם בעדו במשך כל החודשים שעברו, ואילו את האתרוג השני מכר הסוחר להנהלת קהילת פרשבורג, שיזכו בו את הרבים.
קיווה הסוחר שבימים הקרובים ימשיכו לבוא אליו עוד משלוחים, שיכילו עשרות או מאות אתרוגים עבור הציבור הרחב שיבקשו לקנות אתרוג, אך באותם ימים פרצה מלחמה עם חבל הבלקן, נתיבי הסחר בין המדינות נחסמו, ומשלוחי האתרוגים שהיו בדרכם אל מזרח אירופה נשארו תקועים באחד הגבולות. כל הקהילות בהונגריה והמדינות סביב, מצאו את עצמם בימים שלפני חג הסוכות ללא אתרוג אחד לרפואה.
ראשי קהילת בודאפעסט שעמדו גם הם נבוכים באין אתרוג אחד בכל עירם, שמעו שבעיר פרשבורג יש יהודי עני ששמו ר' משה בעטלהיים, המחזיק ברשותו אתרוג פרטי ואישי שלו, והם מיהרו לנסוע לפרעשבורג לקנות ממנו את האתרוג.
אולם ר' משה הודיע להם בצורה נחרצת שאין על מה לדבר, האתרוג אינו עומד למכירה. גם כאשר הציעו לו סכום עתק של אלף כתרים! הוא עמד בסירובו העיקש. הוא העדיף להמשיך לחיות חיי דחק, ולא לוותר על האתרוג – מחמד נפשו וחמדת לבבו.
אנשי קהילת בודאפעסט לא מיהרו לוותר. והם תבעו את ר' משה לדין-תורה אצל רבינו החתם סופר זי"ע.
לאחר ששמע רבינו החתם סופר את שני הצדדים, הוציא את פסקו הבהיר: אמנם מן הדין אי אפשר לכוף את ר' משה למכור את האתרוג, אבל מצד 'ועשית הישר והטוב' ראוי שימכור את האתרוג כדי לזכות רבבות יהודים בהונגריה בקיום מצות נטילת לולב!
כששמע ר' משה את הדברים, נענה ואמר: 'למכור את האתרוג תמורת ממון – זאת לא אעשה בשום אופן. איני מוכר מצוות. אך כיון שיצא פסק ההלכה הזה מפי רבינו שצריך אני להתחשב בזיכוי רבבות יהודים, הריני נותן להם את האתרוג במתנה גמורה, חינם אין כסף!'
כששמע רבינו החתם סופר שהסכים לוותר על סך של אלף כתרים! התפעל והתרגש מאד, ובירכו: יהי רצון שברכת ה' היא תעשיר אותך, והקב"ה ישלם לך שכרך אלף פעמים ככה!
ואכן, דבר אחד מדברי ברכתו של רבינו החתם סופר לא נפל ארצה. שכן באותה שנה, שנת תקפ"א, מת אחד מקרובי משפחתו של ר' משה. היה זה יהודי אשר ל"ע סר מדרך התורה, והשאיר ירושה בסך מיליוני מטבעות 'כתרים' של זהב, שנפלה לידי ר' משה, ולידי גיסו ר' וואלף פאפענהיים ז"ל.
היה זה מאורע מרעיש ביותר בדברי הימים של קהילת פרשבורג, כאשר הגיעו אל העיר ארגזים מלאים מטבעות זהב, בליווי שוטרים שהובילו את הארגזים לביתו של ר' משה וגיסו ר' וואלף.
לאחר חלוקת הירושה התברר שלרשותו של ר' משה הגיע סך מליון כתרים של זהב. הוא וויתר על אלף כתרים, וזכה לברכה 'אלף פעמים ככה' – מליון כתרים!
מכאן ואילך המשיך הגלגל להתהפך לטובה על ר' משה, והתקיים בו 'מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו'. הוא ובניו אחריו זכו לכתר כבוד ותהילה לדורי דורות כאשר שימשו כראשי הקהל, עד שרבינו החתם סופר זי"ע התבטא במליצה אודות שם העיר 'פרעשבורג' שיש שכתבו אותה בקיצור 'פ"ב', שהוא ראשי תיבות פ'אפענהיים ב'עטעלהיים, הלא המה שתי המשפחות החשובות והנכבדות ביותר בפרשבורג...
וכיון שעלה לגדולה, לא שמר ר' משה את הממון לעצמו, אלא הוא וגיסו ר' וואלף המטירו מטר של זהב לכל צרכי הקהילה והישיבה. זכות גדולה גם נפלה בחלקו של ר' משה, שכן בימים ההם פעלו המשומדים ופורקי העול אצל השלטון לסגור את ישיבתו של רבינו החתם סופר, אולם ר' משה במעמדו הנכבד וברוב עושרו הצליח להעביר את רוע הגזירה, ובזכותו המשיך קול התורה להישמע ברמה.
כאשר נפטר ר' משה ביום י"ג בסיון שנת תקצ"ו, בכו אחריו כל יושבי העיר והספידו אותו מספד גדול, ואף רבינו החתם סופר הספידו כמובא ב'דרשות חתם סופר' (שצד ע"א) "הארכתי בהספד על אדם כשר רמב"ה [=רבי משה בעטלהיים] ז"ל". רבינו גם אמר אז לתלמידיו: "בכו בני הישיבה, בכו! כי לולא זה משה האיש, כבר לא היה תלמיד בפרשבורג!"
(מקור: ספר 'סופרי המלך', ענף ד' סימן א; ספר 'פנקס המוהל החתם סופר', מילה אות תסד. יצויין שיש המספרים סיפור זה עם הוויתור על האתרוג, גם על גיסו ר' וואלף פאפענהיים, ראה שו"ת המאור ח"ב, זכרונות המאור, עמוד תקצ"א)