דַּיָּן אֶחָד הָיָה, שֶׁרִנְּנוּ עָלָיו עַל מִשְׁפָּטָיו הַמְעַקְלִים בָּהֶם הוּא מַטֶּה אֶת הַדִּין לְטוֹבַת אֵלּוּ שֶׁמְּשַׁחֲדִים אוֹתוֹ בַּסֵּתֶר. אָמַר עָלָיו פִּקֵּחַ אֶחָד: "אֵצֶל דַּיָּן זֶה, מִתְקַיְּמִים שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים, פֶּסַח שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת, בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה".
תָּמְהוּ הַשּׁוֹמְעִים: "הָא כֵּיצַד, וַהֲרֵי יָמִים נְקוּבִים יֵשׁ לָהֶם לִשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים"? וְהָאִישׁ הִסְבִּיר: "תְּחִלָּה בָּאִים אֲנָשִׁים נִצִּים אֶל הַדַּיָּן, וַהֲרֵי זֶה לוֹ חַג הַמַּצּוֹת. כַּאֲשֶׁר הוּא מַשְׁבִּיעַ אֶת בַּעֲלֵי הַדִּין, הֲרֵי לוֹ גַּם חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְעִקָּרוֹ שֶׁל חַג הוּא כַּאֲשֶׁר בַּעֲלֵי הַדִּין מְשַׁלְשְׁלִים לְכִיסוֹ מַתַּן בַּסֵּתֶר וְהוּא מַטֶּה אֶת הַדִּין לְטוֹבָתָם, הֲרֵי זֶה בִּשְׁבִילוֹ גַּם חַג הָאָסִיף"...