מָה יּוֹתֵר מְקְדָּר מֵאֶתְרוֹג?

סְפֵּר הָרַבִּי הָרַיַי"צ בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב:

"ר' דָּוִד הָיָה עָנִי שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה בְּדֹחַק. וְהָיָה מְקַבֵּץ פְּרוּטוֹת־פְּרוּטוֹטוֹת בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת אֶתְרוֹג מְהְדָּר, וְאָכֵן עָלָה בְּיָדוֹ לִקְנוֹת אֶתְרוֹג מְהְדָּר, וּבָא לְבֵיתוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הָאֶתְרוֹג הַמִּהְדָּר. וּכְשֶׁרָאֲתָה זוּגָתוֹ אֶת גּדֶל שִׂמְחָתוֹ - הֵעִיק לָהּ הַדָּבָר, בִּגְלַל שֶׁהָיְתָה בִּמְרִירוּת גְּדוֹלָה עַל גּדֶל הָעֲנִיּוּת שֶׁשָּׁרְרָה בַּבַּיִת, עַד שֶׁלֹא הָיָה עֲבוּר הוֹצָאוֹת הַחַג, רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ חַג הַסְכּוֹת, וְלַמְרוֹת שֶׁמַּצָּב זֶה הִפְרִיעַ לָהּ וּלְכָל בְּנֵי הַבַּיִת, לֹא הָיָה נוֹגֵעַ הַדָּבָר לְבַעֲלָהּ, וְלָכֵן, מִגּדֶל הַמְּרִירוּת נָשְׁכָה וְהֵסִירָה אֶת הַפִּטָּם וּפָסְלָה אֶת הָאֶתְרוֹג!... אֲבָל ר' דָּוִד לֹא בָּא לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת, וְלֹא כַּעַס, אֶלָּא חָשֵׁב מִיָּד: הִיא צוֹדֶקֶת, שֶׁכֵּן, כֵּיצַד מַגִּיעַ לִיהוּדִי פָּשׁוּט כְּמוֹתוֹ אֶתְרוֹג מְהְדָּר כָּזֶה?!.. לֹא נִשְׁאַר הַרְבֵּה זְמַן עַד כְּנִיסַת הַחַג, וְכֶסֶף לִקְנוֹת אֶתְרוֹג אַחֵר לֹא הָיָה לוֹ, וְהֶצְרַךְ לְבָרֵךְ עַל אֶתְרוֹג הַקָּהָל. אֲבָל לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף עֲבוּר הִשְׁתַּתְּפוּת בְּאֶתְרוֹג הַקָּהָל. וּמַשְׁכּוֹן לֹא רָצָה לִתֵּן, כֵּיוָן שֶׁאֵין זֶה תַּשְׁלוּמִים מַמָּשׁ, וְיִתָּכֵן שֶׁלֹא יִרְצוּ לְהַקְנוֹת לוֹ אֶת הָאֶתְרוֹג בְּלֵב שָׁלֵם. וְלָכֵן לָקַח אֶחָד מִכְּלֵי הַבַּיִת וּמִשְׁכְּנוֹ אֵצֶל גּוֹי, וְקִבֵּל תְּמוּרָתוֹ כֶּסֶף, וּנְתָנוֹ עֲבוּר אֶתְרוֹג הַקָּהָל. וּמִזֶּה רוֹאִים עַד כַּמָּה גָּדְלָה הָעֲנִיּוּת שֶׁלּוֹ - שֶׁלֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ סְכוּם קָטָן בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּאֶתְרוֹג הַקָּהָל. וְסִלֵּם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁנִּסָיוֹן כָּזֶה, - וּמוּבָן גּדֶל הַנִּסָיוֹן שֶׁבָּזֶה, שֶׁלְאַחֲרֵי שֶׁהִצְלִיחַ לְהַשִׂיג אֶתְרוֹג מְהֻדָּר כָּזֶה, מִבְּלִי לְהִתְפַּעֵל מִכָּל מָה שֶׁעָבַר עָלָיו, הִנֵּה לְאַחֲרֵי כָּל הַיְגִיעָה, שָׁבְרָה זוּגָתוֹ אֶת הַפִּטָּם, וְאַף עַל פִּי כֵן, שָׁתַק וְלֹא הִתְכַּעֵס, אֶלָּא קִבֵּל זֹּאת בְּפַשְׁטוּת (וַאֲפִלּוּ לֹא הִרְגִישׁ שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן שֶׁל נִסָיוֹן), שֶׁאֵינוֹ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֶתְרוֹג מְהֻדָּר כָּזֶה - לֹא הָיָה מֵאָז נִסְיוֹן הָעֲקֵדָה, וְהוּא עָמַד בּוֹ!".

(משיחת ט' סיון תשכ"ז. מתוך 'נשמתא דאורייתא')

לא זו בלבד שמתבטלים הזדונות, אלא יתירה מזה, שהם עצמם נהפכים לזכויות

ממאמר שבת חול המועד סוכות ה'תשכ"ז

כאשר לאחרי הריחוק חוזרים ומתקרבים זה לזה, אזי השמחה היא הכי גדולה

ממאמר שבת חול המועד סוכות ה'תשכ"ז