דְּרִישָׁה וּתְבִיעָה בֶּאֱמֶת
הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁמְּעַכֵּב עֲדַיִן אֶת הַגְּאֲלָה הוּא - הַצֹּרֶךְ בְּכָךְ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְבַקְשׁוּ וְיִדְרְשׁוּ וְיִתְבְּעוּ מֵהַקָּבָּ"ה לְהָבִיא אֶת הַגְּאֶלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשָּׁלֵמָה!
הֵם יָקוּמוּ בְּגוּפָם הַקּוֹדֶם, אֶלָּא שֶׁלֹא יִזְכּוּ בְּחֵלֶק מְיִחָד עֲבוּרָם. הֵם יֵאָלצוּ לְהִיּוֹן מֵאוֹצְרוֹת הַצְדָקָה הַגְּנוּזִים לְאוֹתָם שֶׁלֹא זָכוּ.
(אגרות קודש ח"ב עמ' סה. מתוך "לקראת שבת")
וּפָשׁוּט, שֶׁדְּרִישָׁה וּתְבִיעָה זוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּאֲמִתִּיּוּת, וְלֹא בְּאֹפֶן שֶׁל הַעֲמָדַת פָּנִים כוּ', כִּלְשׁוֹן הָעוֹלָם: לִצְבּט אֶת הַלְחָיַיִם כְּדֵי שֶׁהָרוֹאִים יַחְשְׁבוּ שֶׁהוּא בְּשִׂמְחָה... הַיְנוּ, שֶׁעִנְיָן זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת נוֹגֵעַ לוֹ בֶּאֱמֶת, וְאָז, גַּם הַדְּרִישָׁה וְהַתְּבִיעָה הִיא בַּאֲמִתִּיּוּת.
(תורת מנחם תשמ"ז ח"ב ע' 165. מתוך "לקראת שבת")
מָשִׁיחַ יְתָרֵץ אֶת הַקְשִׁיוֹת
הָאַדְמוֹ"ר הַצֶמַח צֶדֶק דִּבֵּר פַּעַם עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהָיָה זֶה בְּאֶחָד מֵהַזְמַנִים שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר שֶׁמָּשִׁיחַ אֵינוֹ יָכוֹל לָבֹא אָז.
שָׁאַל אַחַד הַנּוֹכְחִים: הֲיִתָּכֵן, הֲלֹא כָּתוּב שֶׁבִּזְמַן כָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ?
עָנָה הַצֶמַח צֶדֶק: שֶׁיָּבוֹא, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא הֲרֵי יְתִרְצוּ כָּל הַקְשִׁיוֹת - אֲזַי יְתָרְצוּ גַּם קְשְׁיָה זוֹ.
(לקו"ש ח"א ע' 272. מתוך "לקראת שבת")
כֵּיצַד יַגִּיעוּ הַגּוּפוֹת בִּזְמַן תְּחִיַּת הַמַּתִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?
הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל מוֹלִיךְ אֶת גּוּפוֹת מֵתֵי חוּץ לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לַצַדִּיקִים יַעֲשֶׂה הַקָּבָּ"ה מְחִלּוֹת מְיְחָדוֹת בָּהֶן יַעַבְרוּ, כְּדֵי לִמְנֹעַ מֵהֶם אֶת צַעַר גִלְגּוּל הָעֲצָמוֹת. וְכָאָמוּר, הַנְשָׁמָה תִּכָּנֵס לַגּוּף לְאַחַר שֶׁיַּגִּיעוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
(אגרות קודש ח"ב עמ' סה. מתוך "לקראת שבת")
כָּל רֶגַע יָקָר
אַף שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָרָא דְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ", הַדְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁתַּתְחִיל הַגְּאֶלָּה וְהַיְצִיאָה מֵהַגָּלוּת בְּפֹעַל, מַה שֶׁאֵין כֵּן בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים דִּימֵי הַגָּלוּת, אַדְרַבָּה: כָּל רֶגַע וְרֶגַע מִתְגַּדֵּל עֶרְכּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. שֶׁכֵּן עוֹד מְעַט וְיַגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ, וְלָכֵן הַהֶכְרֵחַ לְנַצֵּל כָּל רֶגַע וְרֶגַע בָּאֹפֶן הַיּוֹתֵר מוֹעִיל.
(אג"ק חי"ג עמ' תמד)
מִי וָמִי הָרוֹקְדִים
כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ, וְיִחְיוּ הַמַּתִים. וְיָקוּמוּ לִתְחִיָּה הָאָבוֹת הַקְדוֹשִׁים, הַשָּׁבָטִים, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים. וּגְאוֹנֵי וְצַדִּיקֵי כָּל הַדּוֹרוֹת - יִשְׁתַּעַשְׁעוּ כְּלָּם עִם הַיְהוּדִים הַפְּשׁוּטִים.
הָרְקוּד הָרִאשׁוֹן יֵלֵךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עִם יְהוּדִים אֵלּוּ, שֶׁכֵּן עֲלֵיהֶם עוֹמֶדֶת הַתּוֹרָה הַקְדוֹשָׁה, לֹא עַל הַגְּאוֹנִים מְחַדְּשֵׁי חִדּוּשִׁים, וְהָרְקוּד הָאֲמִתִּי יֵלֵךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עִם מַגִּידֵי תְּהִלִים פְּשׁוּטִים אֵלּוּ.
(אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"ו עמ' שא. מתוך "לקראת שבת")
מִן הַמִּצַר דַּוְקָא
"כְּשֶׁאוֹמְרִים לִיהוּדִי שֶׁבְּרֶגַע אֶחָד הַמָּשִׁיחַ מְסְגָּל לָבוֹא, מַתְחִיל הוּא לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן בִּדְבַר מַצַב הָעוֹלָם בִּכְלָל שֶׁהוּא בְּחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכְפָּל, וּבְמַצָּבוֹ בִּפְרָט, וְטוֹעֵן הוּא "אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּרֶגַע אֶחָד יִהְיֶה דִּלּוּג שֶׁכָּזֶה מִתַּכְלִית הַשִּׁפְלוּת לְתַכְלִית הַמֶּרְחָב"?
וְהַמַּעֲנֶה לָזֶה: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" - 'מִן הַמֶּצַר׳ שֶׁל מִצְרַיִם דַּוְקָא מַגִּיעִים לַמֶּרְחָב הָעַצְמִי, וּבְרֶגַע אֶחָד מִתַּכְלִית הָעֹנִי וְהַשִּׁפְלוּת יַגִּיעוּ לְתַכְלִית הַמֶּרְחָב לְהַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה.
(ליל ב' דחג הפסח תש"כ. מתוך "לקראת שבת")
מִי יָקוּם בִּתְחִיַּת הַמַּתִים?
כָּל יִשְׂרָאֵל, לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא - הַיְנוּ תְּחִיַּת הַמַּתִים. גַּם אוֹתָם שֶׁהְגְדְּרוּ עַל יְדֵי חֲזַ"ל כְּ"אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא" - יִטְלוּ חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמַּתִים. גּוּפָם אָמְנָם יִכְלֶה וְיֹאבַד, אַךְ נִשְׁמָתָם שֶׁהִיא נִצְחִית, תִּתְלַבֵּשׁ בְּגוּף אַחֵר. אֶפְשָׁרוּת נוֹסֶפֶת: