אור גדול של הסוכה
מסופר: כשהתקרב ובא חג הסוכות, היה הרה"ק רבי יעקב חזקיה מפאפא זיע"א בעל "ויגד יעקב" טורח בגופו בבנין הסוכה ובזריזות כילד טיפס ועלה אל הגג לסכך אותה מתוך שמחה וצהלה, בכל משך ימי החג כמעט ולא יצא מן הסוכה גם תפילת מנחה ומעריב התפלל בה, אף את שיעוריו עם התלמידים לימד כאן, כי היה יקר לנו, כי בעיניו כל רגע ורגע שיכולים לשהות בסוכה כמוצא שלל רב. וראה בס' משפטיך ליעקב חלק או"ח סי' נ"ב שבירר השאלה במי שחשקה נפשו לקיים מצות סוכה כעין תדורו ממש, ויושב בה יומם ולילה, ורוצה שלא לילך להתפלל בביהכ"נ רק לאסוף מנין תוך סוכתו ולהתפלל, אם שפיר למיעבד הכי או דילמא עדיף לילך לביהכ"נ משום ברוב עם הדרת מלך, ואחרי שקלא ובריא בדברי הפוסקים קדמאי ובחראי, הסיק להלכה דמי שיושב בסוכה כל היום ותורתו אומנותו, י"ל דחשיב כביהמ"ד קבוע, ומצורף לזה מצות וקדושת הסוכה עדיף מברוב עם הדרת מלך. והיה מעשה בזמן שצוררי ישראל נשאו ראש ואימתם היתה על ראש היהודים, התפרצה כנופיית ערלים בלילה הראשון של החג אל סוכת הרבי בעל "ויגד יעקב", וביקשו להשתולל שמה ולפרוע פרעות כדרכם, ויהי כאשר פתחו את דלת הסוכה להיכנס פנימה, ראו פתאום אור גדול שלא היו מסוגלין לסובלו, כך סיפרו אח"כ לעמיתיהם ונבהלו מאד עד כי נתבלבלו עשתונותיהם, ומיהרו לברוח מן הסוכה ולהימלט על נפשם, ויהי לפלא.
שמעתי בשם קדוש ה' איש אלוקים ר' לוי יצחק זצוק"ל מבארדיטשוב, כנודע שהוא היה תמיד דובר שלום ומליץ טוב על ישראל, שכשירד לפעמים גשם בחג הסוכות, היה אומר שזה סימן טוב וברכה לנו, כי כביכול השי"ת רוקק בפנינו בל ישלוט בנו עין הרע מהמתקנאים בנו המסתכלים עלינו בעינא בישא. (שמע שלמה – קרלין)
א'ל ת'בואיני ר'גל ג'אוה
סיפר הרה"ק בעל השפע חיים מצאנז קלויזענבורג זיע"א: עובדא ששמעתי מפי איש אחד שהיה נוכח אז בשלחנו של דו"ז הרה"ק משינאווא זיע"א, ודיבר אז בשמחה על אודות האתרוג המהודר שנזדמן לו, ונענה אחד מהמסובין שהיה מבני משפחתו ואמר: האתרוג שלי יותר מהודר מן האתרוג של הרבי, ואמר לו דודי-זקני הק': האתרוג שלך פסול. מיהר הלה לביתו והביא את האתרוג שלו להראות את יפיו לעיני כל. וכשלקחו דו"ז ביד קדשו, הסיר תיכף ומיד את הפיטם והראה איך שהיתה מחוברת ונעוצה שם על ידי מחט, נענה הלה בהתפעלות: יגיד נא הרבי מנין ידע זאת? ענהו דו"ז הק': הנה אתרוג הוא פרי עניו, וכשראיתי את הגאות שנגרם לך ע"י האתרוג, ידעתי בבירור שהאתרוג פסול.
סיפורי חז"ל
שמחת בית השואבה
אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו כיצד נערכה שמחה זו? במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות היו יורדים לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול, כלומר עושים הכנות, מניחים קרשים שאפשר יהי' לעמוד עליהם וכו', ומנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן בגודל של מאה ועשרים לוג, והם מטילים שמן לכל ספל וספל, מבלאי מכנסי הכהנים ואבנטיהם, היו עושים פתילות והיו מדליקים בהם, ולא היתה חצר בכל ירושלים שלא הי' בה אור מאורה של בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפני העם כאבוקות של אור שבידיהם, והיו אומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות, והלוויים היו מנגנים בכנורות ובנבלים ובמצלתיים, ובחצוצרות וכלי נגינה אחרים, כשהם עומדים על חמש עשרה המעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים, ושני כהנים היו עומדים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידיהם, קרא התרנגול, תקעו והריעו ותקעו, הגיעו למעלה העשירית, תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה, תקעו והריעו ותקעו, היו תוקעים והולכים עד שמגיעים לשער היוצא למזרח, הגיעו לשער היוצא למזרח, הפכו פניהם למערב ואמרו, אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחווים קדמה לשמש (יחזקאל ח') ואנו לי- ה עינינו, וכשהיו נפטרים זה מזה היו אומרים "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל".