שו"ע רבנו הזקן לפי לוח "רב יומי" - הלכות שבת

יום ראשון

חלק ב סימן רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת:

יח אבל מותר לצאת לרשות הרבים סמוך לחשכה במחט התחובה לו בבגדו וכל כיוצא בזה בענין שאם היה יוצא בו בשבת היה פטור מן התורה כמו שיתבאר בסי' ש"א ואף שהוא אסור בשבת מגזירת חכמים מכל מקום סמוך לחשכה לא גזרו על זה שאין גוזרין גזרה לגזרה לפיכך בזמן הזה שפשט המנהג כהאומרין שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה אלא כרמלית כמו שיתבאר בסי' שמ"ה אין איסור כלל לצאת סמוך לחשכה אפילו בחפץ שבידו שהרי איסור ההוצאה בכרמלית אינו אלא גזרה מדבריהם ואין גוזרין גזרה לגזרה:

יט ומותר לצאת אפילו ברשות הרבים גמורה בתפילין שבראשו (ושבזרועו) סמוך לחשכה ואין חוששים שמא ישכח מלהסירן עד לאחר שתחשך ואז שמא יצטרך לפנות ויסיר התפילין מראשו (וזרועו) ויוליכן בידו להצניען וישכח שהוא שבת ויעבירן ד' אמות ברשות הרבים דכיון שאסור להסיח דעת מתפילין לנהוג קלות ראש כשהוא לבוש בהן כמו שנתבאר בסי' כ"ח מתוך כך הוא נזכר עליהן תדיר ויסלקן קודם שתחשך:

ב מצוה על כל אדם שימשמש בבגדיו ערב שבת סמוך לחשכה שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת אפילו למנהגנו כהאומרים שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה ויתיר חגורו ויקח כל התלוי בו:

חלק ב סימן רנג דין כירה ותנור ליתן עליה הקדרות בערב שבת:

א כירה שהיא עשויה כעין קדירה גדולה ומסיקין אותה בתוכה על שוליה ושופתין על פיה קדרה למעלה והיא ארוכה וקצרה ויש בה למעלה מקום שפיתת ב' קדרות אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה לצורך הלילה או עד למחר אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי (פירוש שם אדם ליסטים שהיה אוכל תבשילו אף שעדיין לא נתבשל כל צרכו) שמא יחתה (פירוש ינער) ויהפך הגחלים במחתה בשבת לגמור בישולו אלא אם כן הכירה היא גרופה דהיינו שגרף ממנה כל הגחלים לחוץ או שהיא קטומה דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם ואין צריך לקטום עד שלא יהיה ניכר שם אש כלל אלא די בקטימה כל שהוא ואפילו הובערו הגחלים אח"כ מאליהם אין בכך כלום דכיון שגילה דעתו מבעוד יום שאינו צריך להגחלים שוב אין לחוש שמא יחתה בשבת והגחלים שעממו הרי הן כקטומה:

יום שני

ב ואם הוסקה בקש ובגבבא מותר להשהותו עליה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה לפי שאין בגחלי הקש והגבבא ממשות כלל ואין לחוש בהם שמא יחתה:

ג ואפילו הוסקה בגפת ועצים מותר לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה מבעוד יום להשהותה שם לצורך הלילה או עד למחר אע"פ שכשמגיע הלילה לא נתבשלה עדיין כמאכל בן דרוסאי ואין חוששים שמא יחתה בגחלים שבתוך הכירה כדי למהר בישול הקדרה שחוצה לה שאין חיתוי זה מועיל לה כל כך.

ושתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס מפסיק ביניהם האחת גרופה או קטומה והשנייה אינה גרופה ולא קטומה מותר להשהות על גבי הגרופה וקטומה אע"פ שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה לפי שזהו כסומך חוצה לה לשאינה גרופה וקטומה.

ד ותנור שהוא עשוי כעין קדירה גדולה רחב למטה וצר למעלה ומתוך כך נקלט חומו לתוכו יותר מבכירה אסור אפילו לסמוך לו אם היד סולדת שם אפילו הוא גרוף וקטום ואפילו הוסק בקש או בגבבא ואין צריך לומר להשהות על גביו או בתוכו דמתוך שהבלו חם ביותר אינו מסיח דעתו וחוששים שמא יחתה בזו האש המעוטה אע"פ שהיא אש

יום שלישי

ה ולמה אסרו בתנור הגרוף מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוץ אחד ומפני שהבלו חם ביותר יש לחוש שמא יחתה להבעיר הנצוצות הנשארות בתנור.

ואם נתקרר הבלו עד שאין היד סולדת שם מותר להשהות שם בתוכו וכל שכן שמותר להשהות על גביו או לסמוך חוצה לו אם אין היד סולדת במקום שמשהה ואפילו בשבת עצמה מותר להשהות שם (אבל בתוך התנור ממש או בתוך הכירה אסור ליתן שם בשבת אפילו תבשיל שבישל כל צרכו אע"פ שהן גרופים וקטומים וגם אין היד סולדת בהם כלל) כמו שיתבאר:

ו וכופח שהוא עשוי ככירה אלא שאין בו למעלה רק מקום שפיתת קדרה אחת ומתוך כך חומו גדול מחום הכירה אבל פחות הוא מן חום התנור אם הוסק בקש או בגבבא דינו ככירה שהוסקה בקש וגבבא ואם הוסקה בגפת ועצים דינו כתנור לכל דבר:

ז והתנורים שלנו שפתחם מן הצד אין הבלם (מרובה) חם כל כך כהבל התנור שבימיהם ולא כהבל הכופח הואיל והן רחבים יותר משפיתת קדרה אחת ולפיכך הרי דינם שוה לכירה לכל דבר.

ח וכל זה כשכבר התחיל להתבשל מבעוד יום אלא שעדיין לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי אבל אם הוא חי לגמרי מותר ליתנו אפילו בתוך התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום ואין חוששים שמא יחתה בשבת דכיון שעכשיו הוא חי הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה בגחלים ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל.

ומכל מקום צריך שיתננו שם סמוך לחשכה ממש שאם נתנו שם מבעוד יום כבר נתבשל קצת קודם כניסת שבת וצריך לסלקו משחשכה אלא א"כ נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת שאז אין לחוש לחיתוי שאף בלא חיתוי יכולה להתבשל כל צרכה לצורך הלילה כיון שנתבשלה כבר חצי בישולה מבעוד יום וגם היא ראויה כבר להאכל ע"י הדחק בבישול זה שמבעוד יום.

ואפילו אם לא נתן אלא חתיכה אחת חיה בקדרה שהתחילה כבר להתבשל מותר כאלו היתה כולה חיה לפי שע"י אותה חתיכה מסיח דעתו מכל הקדרה עד למחר.

וכל זה בבשר חי שאי אפשר לו להתבשל עוד לצורך הלילה אבל ירק חי וכיוצא בו אסור להשהותו אלא אם כן נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום לפי שאף שהוא חי עכשיו יכול הוא להתבשל לצורך הלילה ואינו מסיח דעתו ממנו עד למחר:

ט ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי או אפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו דהיינו שיפה לו לאדם ושמח במה שהתבשיל מצטמק חוששין שמא יחתה בשבת למהר בישולו או כדי שיהא מצטמק ולפיכך דינו שוה לכל דבר לאילו התחיל להתבשל ולא נתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי שנתבאר למעלה.

וכבר נתפשט המנהג להקל כסברא הראשונה:

יום רביעי

י וכל זה כשאין הקדירה נוגעת בגחלים כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל או על גבי אבנים בתוך הכירה או התנור אבל אם היא עומדת על גבי גחלים אף שהן עוממות וקטומות אסור בכל ענין אף אם הוא מצטמק ורע לו דהיינו שרע לו לאדם ועצב הוא בזה שהתבשיל מצטמק או שהוא חי לגמרי לפי שזה נקרא הטמנה שמטמין על גבי הגחלים והגחלים הם מוסיפים הבל בקדרה ואסור להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אפילו מצטמק ורע לו או חי לגמרי כמו שיתבאר בסימן רנ"ז עיין שם הטעם.

ויש חולקין על זה ואומרים שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה שהקדרה כולה טמונה באותה דבר ואף שאותו דבר אינו מוסיף הבל אלא שהעמיד הקדרה על גבי דבר המוסיף הבל הרי זה אסור כאלו היתה כולה טמונה בדבר המוסיף הבל אבל כאן אף שדופני הכירה או התנור מקיפים סביב דופני הקדרה ואף אם פיהם סתום למעלה מכל מקום כיון שאין שום דבר המיטלטל דבוק סביב דופני הקדרה אין זה נקרא הטמנה מטעם שיתבאר בסי' רנ"ז ואין שום איסור במה שהיא עומדת על גבי דבר המוסיף הבל וכן המנהג.

ואפילו אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה אין זה הטמנה כיון שהוא מגולה למעלה.

אלא שאז אסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת לפי שעל ידי נטילת הקדרה הוא מחתה את הגחלים העליונות ונופלות על התחתונות ומכבות אותן והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה ואף שהוא אינו מתכוין לחתות מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא שאי אפשר ליטול הקדרה שלא יחתה הגחלים ומכל מקום מותר לומר לנכרי ליטלה ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו מכל מקום כאן שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכוין והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר המותר אם כן אף שמאליו נעשה האיסור הרי לא נעשה בשליחות הישראל שהישראל לא צוהו על ככה והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור:

יום חמישי

יא ואם הגחלים אינן סביב הקדרה אלא תחתיה מן הדין מותר אפילו לישראל ליטלה שאף אם ינענע קצת הגחלים ע"י נטילת הקדרה לא יובערו על ידי כך ולא יוכבו ואף שהן מוקצות ואסור לטלטל המוקצה אפילו בנענוע כל שהוא מכל מקום כיון שאינו מנענען בידו אלא ע"י הקדרה הרי זה נקרא טלטול מן הצד ואין בו איסור כלל.

אלא שמכל מקום לכתחלה לא יטלנה הישראל בעצמו אלא ע"י נכרי ואם אין שם נכרי יטלנה בעצמו ויזהר ליטלה בנחת שלא יחתה הגחלים וגם שלא ינענען כלל (אם אפשר לו) לפי שיש אומרים שאפילו ע"י נענוע בלבד הן מתבערות קצת וכיון שהוא נוטלה בנחת בענין שיוכל להיות שלא ינענען כלל אין כאן פסיק רישיה ולא ימות אף אם אף על פי כן הן מתנענעות אין בכך כלום שדבר שאינו מתכוין הוא:

יב כל מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי אם עבר ושהה אפילו בשוגג ששכחה שם או שהיה סבור שהוא מותר אסור בין לו בין לאחרים עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו:

יג שיעור מאכל בן דרוסאי יש אומרים שהוא כמו שליש בישול הראוי לכל אדם ויש אומרים שהוא כמו חצי בישולו ולענין הלכה אע"פ שבדברי סופרים הלך אחר המיקל מכל מקום משום חומר שבת צריך ליזהר לכתחלה שיתבשל חצי בישולו מבעוד יום אם אין שם אחד מדרכי ההיתר אבל בדיעבד יש להתיר התבשיל בכל ענין אם נתבשל שליש בישולו מבעוד יום:

יום שישי

יד כירה שהסיקוה בקש וגבבא או אפילו בגפת ועצים אלא שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה בין מבעוד יום בין משחשכה ובא להחזירה עליה בשבת אם עודה בידו שלא הסירה מידו כשנטלה מעל הכירה עד שעה שרוצה להחזירה ולא פינה ממנה התבשיל לקדרה אחרת אלא רוצה להחזירו כשהוא באותה קדרה שהיתה על הכירה מותר לו להחזירו (בשבת) אם בתחלה כשנטל הקדרה מעל הכירה היה בדעתו שיחזירנה אח"כ שנמצא שלא בטלה עדיין שהייה הראשונה שהשהה אותה שם על הכירה מבעוד יום כיון שבשעת סילוקה מהכירה אין דעתו לעוקרה ממנה אלא להחזירנה לה אח"כ.

אבל אם בתחלה כשנטלה לא היה דעתו להחזירה לה וכן אם הסירה מידו פעם אחת או שפינה התבשיל לקדרה אחרת כבר בטלה לה שהייה הראשונה וכשרוצה להחזירה הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה וחכמים לא התירו אלא חזרה אבל לא להושיב קדרה בתחלה בשבת על הכירה אע"פ שהיא בענין שאין בה משום איסור בישול כגון שהיא מבושלת כבר כל צרכה שאין בישול אחר בישול ומותר לסומכה אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו מכל מקום כשמעמידה על הכירה שהוא מקום שדרך לבשל שם הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת.

ומכל מקום כשהיה דעתו להחזירה ועודה בידו מותר להחזירה אפילו לכירה אחרת אע"פ שהבלה מרובה מהראשונה.

אבל אם בתחלה היתה טמונה בדרך שיתבאר בסי' רנ"ז ובשבת בא לעוקרה מהטמנה זו ולהושיבה לכירה אסור שהרי זה כמושיב בתחלה וכן אם היתה בכירה ובשבת בא ליטלה מהכירה ולהטמינה אפילו בכרים וכסתות או בשאר בגדים שאין מוסיפים הבל אלא מעמידין ההבל אסור שהרי זה כמטמין בתחלה בשבת שאסור אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל אלא על דרך שיתבאר בסי' רנ"ז ומכל מקום אם אין הכרים והכסתות כרוכים אלא סביב דופני הקדרה אבל פיה מגולה למעלה הרי זה מותר שאין זה דרך הטמנה:

טו תנור שהסיקוהו אפילו בקש וגבבא ואפילו הוא גרוף וקטום שהשהה עליו על פי אחד מדרכי ההיתר שנתבארו למעלה אסור להחזיר לו הקדרה בשבת אף על פי שעודה בידו והיה דעתו להחזירה ואפילו הוא מצטמק ורע לו והוא הדין לכופח שהסיקוהו בגפת ועצים לפי שדינם ככירה שהוסקה בגפת ועצים ואינה גרופה וקטומה שאסור להחזיר לה בשבת בכל ענין גזירה שמא יחתה בגחלים ואף שלהשהות מערב שבת לא חששו לחיתוי במצטמק ורע לו מכל מקום לענין חזרה בשבת עצמה החמירו יותר:

טז וכל זה כשמחזיר הקדרה על גבי פי הכירה מלמעלה שדופני הקדרה בולטין קצת למעלה מדופני הכירה אבל להחזירה לתוך הכירה ממש והוא הדין לתוך התנורים שלנו אסור בכל ענין אע"פ שהוסקו בקש וגבבא ונגרפו ונקטמו ואותה הקדרה עודה בידו והיה דעתו להחזירה:

יז ואותן כירות שאין להן תוך וחלל אלא הן פשוטות ותוכן וגבן אחד מותר להחזיר להן:

יח ואפילו על גבי הכירה אין היתר אלא כשכבר נתבשל המאכל כל צרכו אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו אבל אם עדיין לא נתבשל כל צרכו אע"פ שכבר נתבשל יותר מכמאכל בן דרוסאי אסור להחזירו בשבת מן התורה מפני שהוא מבשל ממש ואפילו אם נתבשל כל צרכו אלא שכבר נצטנן לגמרי אסור להחזירו בכל ענין אפילו אם הוא בענין שאין בו משום איסור בישול כגון שהוא תבשיל יבש שאין בו מרק כלל שכשהוא מבושל כל צרכו אין בו משום איסור בישול לדברי הכל אף שנצטנן לגמרי כמו שיתבאר בסי' שי"ח מכל מקום על גבי הכירה אסור להחזירו דכיון שנצטנן לגמרי בטלה לה שהיה הראשונה והרי זה כמושיב בשבת לכתחלה: