תחשבו על יהודי שמחליט להתאמץ ולתרום אוכל לכל חג הסוכות מתחילתו ועד סופו למשפחה שלמה, איך הנשמה שלו מאירה בשמים. אפשר לדמיין את זה בכלל???

הרב אברהם קאפ, יו"ר 'עזרת אחים', מספר על הזכות להעניק למשפחה את שמחת החג, מתחילתו ועד סופו

"אזמן לסעודתי אושפיזין עילאין קדישין"

האתרוג כבר מונח בקופסה, הסכך הונח על הסוכה והילדים תלו את הקישוטים. עוד מעט ייכנס החג. אבל יש בתים שבהם, בתוך כל ההכנות הללו, נותרה שאלה שאיש אינו יודע להשיב עליה: מה נאכל בסעודה? בבית החולים נמצא אחד מבני המשפחה, האחרים מתחלפים ליד מיטתו, ובמטבח הביתי אין מי שיעמיד סיר על האש. כולם רוצים שיהיה חג. קשה להם לדעת מאין להתחיל.

על הבתים הללו חושב הרב אברהם קאפ כשהוא מדבר על סוכות. ארגון 'עזרת אחים' שבראשו הוא עומד מפעיל בבית שמש מערך רחב של עזרה לחולים ולבני משפחותיהם. בתוך שלל התחומים שבהם עוסק הארגון, שמורה למטבח החסד פינה מיוחדת בלבו. כאן, בין הבישול לאריזה ולחלוקה, מקבלת הדאגה לזולת צורה פשוטה מאוד: סעודה שאפשר להניח על השולחן.

מה יש במטבח הזה שקושר אתכם אליו כל כך?

"ילד צריך לאכול. גם כשאבא בבית החולים, גם כשיש בבית דאגות שאי אפשר לתאר. הוא חוזר הביתה, פותח את המקרר ומחפש משהו לאכול. כשאתה יודע שבזכות העזרה של יהודים טובים מחכה לו ארוחה מבושלת, קשה להסביר כמה סיפוק יש בזה.

"אנחנו עוסקים בסייעתא דשמיא בהרבה דברים נחוצים. כל מחלקה חשובה, ובכל אחת יש מתנדבים שמוסרים את הלב. השאלת ציוד רפואי, ייעוץ רפואי, הכוונה למיצוי זכויות, טיפול בכוויות, הסעות לבתי חולים, העברות חולים באמבולנסים, אגף ענק של עזרה וטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים ועוד ועוד. ובכל זאת, לצד הסיפוק הרב שאנחנו שואבים מכל הפעילות הענפה הזאת, דווקא באוכל למשפחות יש משהו שנוגע בי במיוחד. אדם אוכל, מתחזק, יש לו כוח להמשיך. משפחה יכולה לשבת לסעודה. אני חושב על זה ומודה לקב"ה שזיכה אותנו להיות שליחים לדבר הזה".

ראשיתו של המטבח, מספר הרב קאפ, היתה בהיכרות עם משפחות שההתמודדות הרפואית הותירה אותן בלי אוכל מבושל. הבישולים התחילו בהיקף ביתי, הצטרפו אליהם מתנדבים, והצורך ההולך וגדל הביא להקמת מטבח מסודר. מה שהחל כמענה למשפחות בודדות נעשה עם הזמן למפעל קבוע, המבשל ומספק ארוחות בכל ימות השנה.

הרי בדרך כלל יש למשפחות הללו קרובים ושכנים שרוצים לעזור. "בוודאי, וברוך ה' עם ישראל מלא חסד. הרבה אנשים מכניסים אוכל ועוזרים מכל הלב. אלא שיש התמודדויות שנמשכות שבועות וחודשים. צריך ארוחת צהריים היום, וצריך גם מחר. מגיעה שבת, ואחריה עוד שבוע. קשה מאוד להחזיק כך בית לאורך זמן.

"ויש גם משפחות שמתביישות לבקש. אתמול הן הסתדרו בכוחות עצמן, אולי אפילו עזרו לאחרים, ופתאום הן זקוקות לעזרה בדבר הבסיסי ביותר. לכן חשוב שהסיוע יהיה מכובד, שהאוכל יהיה טוב, ושהמשפחה תדע שיש לה על מי לסמוך. שלא תצטרך בכל בוקר להתחיל לברר מחדש מי יוכל לבשל לה".

מדוע אתם מקפידים שהאוכל יגיע מבושל ומוכן עד הבית?

"מפני שלפעמים יש בבית עוף ותפוחי אדמה, אבל אין מי שיהפוך אותם לארוחה. צריך להפשיר, לקלף, לשטוף, לתבל, לעמוד ליד הסירים, ואחר כך גם לנקות. אלו פעולות שבבית רגיל עושים כמעט בלי לחשוב. בבית שמתמודד עם חולי, כל פעולה כזאת יכולה להיות קשה לביצוע. גם היציאה להביא אוכל מוכן עלולה להכביד מאוד על מי שצריך להישאר ליד החולה או עם הילדים. "לכן אנחנו משתדלים להשלים את העזרה עד הסוף. שהמשפחה תקבל אוכל שאפשר להגיש, בכמות שתספיק לבני הבית. שיהיה

טעים, שיהיה נעים לפתוח את האריזות ולהניח על השולחן. כשההורים יודעים שהילדים יאכלו כראוי, הם יכולים להתפנות יותר לטיפול בחולה. הם גם חוזרים הביתה בלי הצער על כך שהילדים נשארו שוב בלי ארוחה מסודרת.

"וצריך לזכור את הכבוד של המקבלים. אלה אנשים שעוברת עליהם תקופה קשה, והבקשה לעזרה עצמה יכולה לעלות להם במאמץ נפשי גדול. אנחנו רוצים שיוכלו לקבל את האוכל בנחת, ולהמשיך לאכול עם בני ביתם, בפרטיות שלהם. בחג, כשכולם מתאספים סביב השולחן, יש לזה משמעות מיוחדת. גם הם צריכים להרגיש בבית. לכן האוכל מגיע עד לפתח הדלת, ובמקומות שאין מי שיניח את האוכל על הפלטה, המתנדבים שלנו דואגים גם להעמיד את האוכל על הפלטה ולהכניס למקרר".

את זה אתם עושים כל השנה, מה משתנה כשמגיע חג הסוכות?

"בחג נדרשת היערכות אחרת לגמרי. יש סעודות יום טוב, יש שבת, יש חול המועד, ואחר כך שמחת תורה. משפחה שמצליחה איכשהו להסתדר ביום רגיל יכולה לעמוד חסרת אונים מול ההכנות הללו. יש גם הוצאות כבדות. לקנות אוכל מוכן למשפחה שלמה, לסעודות רבות כל כך, זה דבר שרבים אינם יכולים לעמוד בו. וכמדובר במשפחה המתמודדת עם אשפוז ממושך של אחד מבני המשפחה, זה ממש בלתי אפשרי. עוד לפני העלויות הכספיות, רק הזמן שלוקח מבחינה טכנית לבצע את הקנייה, הוא מעבר ליכולות שלהם...

"לכן אנחנו נערכים לאוכל של כל החג, מתחילתו ועד סופו. מבשלים, אורזים לכל משפחה לפי מספר הנפשות ומביאים עד הדלת. האוכל מגיע מסודר ומוכן, כך שנותר לחמם ולהגיש באופן המותר. צריך לחשוב מראש גם על הסעודות הבאות, שיהיה מענה לאורך החג כולו. המשפחה צריכה לדעת שהדאגה הזאת ירדה ממנה.

"תחשבו על אבא שחוזר מכמה שעות ליד מיטת חולה. הוא יכול להיכנס לסוכה, לעשות קידוש ולשבת עם הילדים לסעודה מכובדת. יש דגים, יש מנה עיקרית, יש תוספות. הילדים אוכלים, מספרים מה למדו על החג. בתוך התקופה הקשה שעוברת עליהם יש להם שעות של חג עם המשפחה. בשביל השעות האלה כדאי כל המאמץ".

הדברים מקבלים משמעות מיוחדת לנוכח מצוות "ושמחת בחגך", הנוהגת בשלושת הרגלים. הרמב"ם בהלכות יום טוב (פרק ו, הלכה יח) מדגיש את החובה להאכיל עניים ולשמחם, וכותב על מי שסוגר את דלתו ואוכל עם בני ביתו בלי לדאוג להם: "אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו". ובחג הסוכות מתווסף עניינם של האושפיזין הקדושים, שחלקם בסעודה, כמבואר בזוהר הקדוש בפרשת אמור (ח"ג, קד ע"א), ניתן לעניים.

כשמזמינים את האושפיזין, צריך להכין גם את חלקם?

"אלו דברים מפורשים בזוהר הקדוש, שצריכים לעמוד לנגד עינינו בהכנות לחג. אנחנו מקפידים על הסוכה ועל ארבעת המינים, רוצים שהכול יהיה בהידור. גם הדאגה למי שאין לו צריכה לקבל מקום בהכנות שלנו. צריך שיהיה אוכל על השולחן שלו.

"הזוהר הקדוש מדבר בחומרה גדולה על מי שמזמין את האושפיזין ואינו נותן את חלקם לעניים, ומתאר כיצד הם מסתלקים משולחנו. ה'משנה ברורה' (סימן תקכ"ט, ס"ק י"ז) כותב שהזוהר מפליג מאוד בעונשו של מי שאינו נותן לעני מסעודתו ביום טוב, ומעורר במיוחד על האנשים שמתביישים לפשוט יד ולבקש. צריך לחשוב גם עליהם. לפעמים המשפחה שהכי זקוקה לעזרה היא דווקא המשפחה שלא תשמע ממנה כלום".

לצד האזהרה החמורה, הזוהר הקדוש מרחיב בברכותיו של מי שמשמח את העניים. ובספר 'פלא יועץ', בערך 'סוכה', הדברים מתורגמים להדרכה מעשית: מי שאינו יכול להזמין עני לשולחנו יפריש מממונו לצדקה בערב הרגל בעבור כל סעודה, ויאמר שהוא נותן בשביל חלקם של האושפיזין, או ישלח מאכל לעני קודם הסעודה.

כיצד יכול קורא שיושב בביתו להיות שותף בסעודות הללו?

"הוא יכול לקבל על עצמו מימון של ארוחה למשפחה. מי שיכול, יממן סעודת חג, ויש מי שזוכה לקחת על עצמו את האוכל למשפחה לאורך החג כולו. כל אחד לפי יכולתו. אנחנו מעמידים לרשותו את המטבח, את הבישול, את האריזה ואת המתנדבים שמביאים את האוכל. התרומה שלו מאפשרת לנו להכין את הסעודה ולהעביר אותה למשפחה שזקוקה לה.

"בין המשפחות יש מי שההתמודדות הרפואית הביאה אותן גם למצוקה כספית ממש. ההוצאות גדלו, יכולת הפרנסה נפגעה, והן אינן יכולות לממן את הסעודות. כשיהודי מסייע להן, הוא זוכה להאכיל רעבים ולשמח לבבות שבורים. הוא יושב בסוכתו, ובבית אחר ילדים יושבים ואוכלים בזכותו. זאת זכות עצומה. תחשבו על יהודי שמחליט להתאמץ ולתרום אוכל לכל חג הסוכות מתחילתו ועד סופו למשפחה שלמה, איך הנשמה שלו מאירה בשמים. אפשר לדמיין את זה בכלל???".

ומה הייתם מבקשים מכל אחד מאתנו לזכור לפני החג?

"כשמחשבים לכמה אנשים מכינים את סעודות החג, להוסיף לחשבון עוד משפחה. אפשר להתחיל מסעודה אחת. לחשוב על ילדים שיאכלו אותה, על אבא שיידע שיש לו מה להגיש להם, על הבית שיקבל קצת מנוחה מהדאגות שלו.

"אנחנו מתפללים שהקב"ה ישלח רפואה שלמה לכל החולים, ושכל משפחה תוכל לשמוח בביתה בבריאות ובנחת. עד אז מוטל עלינו לעזור במה שאפשר. יש לנו מטבח, יש מתנדבים, יש רצון גדול. בעזרת השותפות של הציבור אפשר למלא עוד כלים, להכין עוד סעודות ולהגיע לעוד משפחות.

"וכשיהודי נכנס לסוכה ומזמין את האושפיזין, איזו שמחה יש לו כשהוא יודע: ברוך ה', גם את חלקם כבר הכנתי".