פרקי תולדות ופרקי עבודה ממסכת חייו של רבינו
בשלהי שנת תשנ"ג לפ"ק עלתה האפשרות כי המדינה הציונית תחזיר את השטחים הכבושים אשר ברשותה, לשכניה הערבים, בתמורה לכריתת ברית שלום אתה. בעקבות כך נעשתה המדינה כמרקחה, ותושביה התחלקו לשני מחנות. הללו אומרים, כי טובתה של המדינה היא להוציא את הדבר לפועל ובמהירות האפשרית, והללו אומרים הס מלהזכיר, שכן הדבר יגרום נזק קשה למדינה. הויכוח הפוליטי הלך והתעצם, ומטבע הדברים הוא חלחל גם לתוך מחנה שומרי התורה, עד כי ניתן היה לשמוע חרדים לדבר ה' מתווכחים בנושא.
רבינו ראה לנכון לעורר את ציבור היראים, כי נטילת חלק בויכוח מסוג זה, מעשה פסול הוא, כי מדינה כופרת אשר יום יום אנו מצפים לביטולה והיעלמותה, צריכה חומה בצורה להבדיל בינינו לבינה, ואל לנו לדון ולהתעסק במעשיה וצעדיה הפוליטיים, הטובים הם לה אם לא.
בדרשת שבת שובה שנת תשנ"ד לפ"ק נשא רבינו דברים בנושא, בהטעימו: בצפיתנו צפינו כי במהרה דידן ת יבטל ות יעלם המדינה מהעולם, ובהזכירו את מה שפירש רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל (דברי יואל להושענא רבה, אות קסו) על נוסח התפילה (להושענא רבה) 'הושענא חידוש פני אדמה'. כי כהיום מטמאים הרשעים את הארץ בכל מיני תועבות, ואנו מתחננים שינערם הקב"ה ממנה, ואז תתחדש אדמת הקודש בארץ ישראל. רבינו הזכיר גם, כי המדינה הציונית מעכבת את קץ גאולתם של ישראל, ומה טעם יש לדון בצעדים הנכונים לקיום ישות מתועבת כזאת. (משה רעיא מהימנא - פרקי תולדות, פרק לה)
