עקידת יצחק היה בעיקר במזבח הר המוריה של מעלה

פכ"ב: ט: ויבאו אל המקום אשר אמר לו הא-להים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים:

הנה אחר אומרו, ויערוך את העצים שהוא על המזבח, אם כן, היה די יאמר, 'וישב אותו ממעל לעצים', וידוע כי על המזבח היה, ואם כן, אומרו על המזבח הוא מיותר!

אך, לזה נזכיר מאמרם ז"ל, באומרם, ממעל לעצים, מכוון כנגד כסא הכבוד, כד"א 'שרפים עומדיםממעללו'.

והוא, כי הוקשה למו, שהיה לו לומר, 'על העצים'!

אך, היה לגזרה שוה.

ועל דרך זה יתכן, במה שידענו - והזכרנוהו למעלה - כי המקריב במזבח של מטה, כאילו מקריב במזבח של בית המקדש של מעלה, כי נגדו הוא.

וזה יאמר, הנה, ויבן שם אברהם את המזבח,שם, על ההר.

אך דע איפה, כי כאשר שם אותו, לא בלבד על מזבח זה, הושם, כי-אם, על אותו המזבח אשר הוא ממעל לעצים, הוא המזבח שבמקדש שלמעלה, ולא בלבד על המזבח שתחת לעצים.

ובזה (השתא דאתית להודעת חז"ל, אשר שם אותו על המזבח שלמעלה, אז) מבלי הגזרה שוה (גם כן) יאמר הענין (ואפשר לפרש) כפשוטו, כי שם אותו על המזבח, שהוא ממעל לעצים, ולא (רק) על אשר מתחת לעצים.

והטיב אשר דבר באומרו, ממעל ולא 'על העצים', לרמוז על מה שהואממעלברחוק שהוא העליון.

(ביאר ספה"ק אור המאיר) איתא באלשיך על פסוק, וישם אותו על המזבח ממעל לעצים, ותוכן הדברים, מזבח תחתון היה באמת גשמי מעצים הגשמיים, אמנם עיקר מחשבתו של אברהם עליו השלום, לעשות בתחתון, ולרמוז בעליון, מזבח העליון, רוחניות אור בהיר הוא,

וזהו,וישם אותו על המזבח , העליון שהוא רוחני אשר ממעל לעצים, היינו למזבח העצים התחתון שהוא גשמי (עכל"ק ספה"ק אור המאיר)

אילו של יצחק היה בחי' מלאך. היה לו נשמה של שבת שנברא אז בבין השמשות. כל חטאי בנ"י,הנשרשים בחטא עץ הדעת תיקונם בכל הדורות הנם תלויים באיל זו

פכ"ב: יב-יג: ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו:

(א) אל תשלח ידך כו' ואל תעש כו' כי הנה מלתהנערומלתלומיותר!

(ב) ראוי לשום לב מה ראה אברהם לדעת שחפץ ה' היה להמיר את יצחק באיל, שנשא עיניו ויראהו ויקחהו לעולה תחת בנו?

(ג) וגם מה ענין אומרו אחר? והראוי יאמר והנה איל נאחז וכו'?

(ד) ועוד מה יתן ומה יוסיף כי נדע אם היהנאחז בסבך?

(ה)וגם שהיהבקרניו?

(ו) ועוד למה עשה ה' ככה להביא תמורה תחת יצחק מה צורך אל תמורתו?

(ז) ועוד למה בראו בין השמשות של ערב שבת של בריאה ולא בראו שנה או שנתים קודם לעקידה?

והנה לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל, והוא:

אותו איל שנברא בין השמשות לא היה בו דבר לבטלה,

גידיו הן עשר מיתרי נבלו של דוד. עורו עור אזור במתניו של אליהו. קרניו:של שמאל,במתן תורה, של ימין, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ע"כ.

(ח) והלא יראו דברים תמוהים: מי נתן לדוד, גידי אילו של יצחק? (היינו מה הקשר ביניהם)

(ט)והעור לאליהו?

(י)ולמה שם אותו במתניו?

(י"א) ולמה אזר עצמו בו הוא יותר מזולתו?

(י"ב) וגם דוד, למה נתייחדו לו גידיו מלזולתו?

(י"ג) וכן שתי קרניו, היתכן כי קרן מתן תורה ושופר גדול יהיו של איל? והלא אמרו רבותינו ז"ל ויהי קול השופר הולך וחזק קולו של הקב"ה אינו כקולו של בשר ודם שהולך ונחלש,כי-אם הולך וחזק: הנה כי קול שופר מתן תורה הוא קולו של הקב"ה, ואיך יעלה על לב יותן קולו יתברך תוך שופר של איל?

(י"ד) ועוד כי אחר שמימינו אש דת למו, גם השופר יהיה קרן של ימין לא של שמאל? (ט"ו) וגם נדקדק בלשונו שלא אמר אילו של יצחק לא היה בו דבר לבטלה, אלא איל שנברא בין השמשות!

(ט"ז) הנה הקריב את האיל תחת מה שנצטווה להקריב את בנו, אבל מה שאמר לעולה תחת בנו משמע אשר האיל מבהמת שדה יש לו שווי בצד מה ליצחק אבינו ע"ה והוא פלאי!

תיקון כל הרע, שהוא מחטא עץ הדעת לא יתקיים אלא לאט לאט עד לעתיד לבא. וכיון שהוא זמן רב, לעת עתה אפשר שיקלקלו כל כך וימנעו תיקון השלם, לכן צריך כח קדושה להיות מגן ומושיע לבני ישראל לחזק קדושתם, ולהכניע רעתם, ולמחול חטאותם, עד תיקון השלם, והוא זכות עקידת יצחק

אמנם כל כוונת רבותינו ז"ל הוא להשיב על מה שהקשינו:

(ז)למה בראו יתברך בין השמשות?

*ולא שנה או שתים קודם לעקידה!

* או, יצוה על אברהם יקח שה מהעדר שלו!

* או יקנה ממקום קרוב מזולתו, ולא שיקריב מן הבא לידו בלא כסף ובלא מחיר!

על כן היחל ואמר איל שנברא בין השמשות, תדע מה יתרון היה לו - מה שאין כן אם היה נברא ממקום אחר בזמן אחר - הלא הוא כי לא היה בו דבר לבטלה, כי בהבראו בזמן ההוא היה לו איכות אל כל הכבוד ההוא.

והוא כי ל'מה שעל ידי קלקול אדם ואשתו מצא מקום היצר הרע לשלוט בעולם בכח אמיץ והנה על כן בכל העשרים דור שמאדם ועד אברהם היו כל הדורות מכעיסין ובאין, כי על כן לא יצא זרע ישראל כי-אם מאז והלאה. ועדיין כל זה איננו שוה נגד היצר הרע שלא תשש כחו מאז ועודנו מחזיק בטומאתו דור דור.

והנה תקון קלקול אדם איננו עד לעתיד לבא, ואיך יבא התקון לידי גמר אם עד עבור הזמן הרב שמאדם ועד ימות משיחנו ירבו לפשוע, וכאדם יעברו ברית, וישוב הרע אל קלקולו הראשון ואיך יתוקן:

על כן הוצרך יעקוד אברהם את יצחק למען תהיה עקידתו זכרון לבני ישראל ביום סליחה, כי אז היתה עקידתו, כמו שאמרו ז"ל. ועל ידי כן ימשך שהעולם יהיה הולך ונתקן עד הסוף.

והוא מאמרם ז"ל שאמר אברהם יהי רצון שכל מה שמסתבכים ישראל בעבירות כל השנה תזכור להם עקידת יצחק וכו.'

כל תיקון הנ"ל של עקידת יצחק הוא רק באם היה עקידתו יוצאה מכח אל הפועל. אבל כיון שרצונו ית' להשאירו לאביו, הוצרך תמורתו, והוא האיל שנברא ביום חטא עץ הדעת 'רפואה למכה', בין השמשות של שבת בראשית, וקיבל נשמת השבת. וע"י קדושתו זאת, בפרטיות כל חלק וחלק מן האיל, מתקן כל חלק וחלק מן הרע שנעשה ע"י חטא עץ הדעת.

והנה אם היתה עקידתו יוצאה אל הפועל - היו נתקנים על ידה כל יתר הדברים המסתעפים מחטאו.

אך כאשר עלה במחשבה להשאירו לאביו, הוצרך להשאיר תמורתו איל לעולה, למען ישאר דבר מסויים להיות תמיד נגד המנגדים על ישראל, כאילו רואים אפרו של יצחק: (ובזה נתיישב קושיא ו: למה עשה ה' ככה להביא תמורה תחת יצחק? מה צורך אל תמורתו?)

והנה עדיין אפשר לומר יהי נא איל אחר נולד סמוך לעקידה. על כן אמר שהיה בין השמשות למען יוכן לתקן על ידו שלשה דברים. אחד בגידיו ואחד בעורו ואחד בשני קרניו כל אחד בזמן המיוחד לו:

והנה לבא אל הביאור נקדים שלש הקדמות: ראשונה, כי הנה פגימות אשר נפגם העולם יוכללו בשלשה תחת שלשת גופי עבירות,

אחד כי מלבד המות נתקללו אדם ואשתו עשרה קללות, כמו שאמרו בספר הזוהר שעל כן לעומתן נתברך יעקב עשרה ברכות. והוא כי מין היה או למאן דאמר כופר בעיקר היה, ובחינותיו יתברך הם עשרה כנודע ליודעי חן.

שנית להיותו משוך בערלתו, כי מזה נמשך שטוף זמה ליוצאי ירכו, ומזה יצאו קלקולי המשפחות עד יבא מלאך הברית הוא אליהו להשיב לב אבות על בנים וכו' ולטהר אותם כצרוף את הכסף.

שלישית המות הזה לו ולזרעו לדורותם שהיה זה על שאכל מן העץ ההוא. כי גם לכל הסברות לא יבצר שהיתה גם אכילה ממש. כמו שאמרו ז"ל כי כל הבעלי חיים אכלו ומתים זולת החול (שם עוף) וחי לעולם שנאמר וכחול ארבה ימים:

ועל כן יתכן שעל הראשונה ניטל זיוו הוא זיו השכינה שכפר בה. כמאמרם ז"ל כי בעצמו לקה בשלשה דברים שניטלו ממנו זיוו קומתו חייו.

ועל השנית ניטלה קומתו שהיה מגיע השמימה, כי השומר בריתו תוארו צדיק כדעת חכמי האמת והוא יסוד עולם. כך היה יסודו מגיע השמימה מקיים ומחבר השני עולמות, ובמשוך ערלתו נגדעה קומתו מהגיע איכותה השמימה.

ועל השלישי נעכר חומרו וניטלו חייו, כי בטלה תקנת השראת שכינה על האדם עד ימות -מפאת זוהמת הנחש -וישוב בתחיה זך, על ידי טל אורות, וחי לעולם:

עוד הקדמה שנית והיא מה שאמרו רבותינו ז"ל כי לולי בא שבת סמוך לחטאו של אדם היה מת ביומו אלא ששבת הגין עליו. ועמד וזימר מזמור שיר ליום השבת:

עוד הקדמה שלישית והיא כל מה שנברא בין השמשות איכותו רם ונשא מכל יצורי עולם,

והוא מה שכתבנו למעלה בפסוק ויכלו השמים וכו', כי עד בא שבת היה כל העולם - שמים וארץ וכל צבאם - כגוף בלי נשמה. וכבא השבת באה רוח קדושה לעולם ויהי כנופח בו נשמה. וכמו שכתבנו על פסוק וביום השביעי שבת וינפש, כי ניתן נפש לעולם.

ואם כן איפה אין ספק כי כל מה שנברא בעת ההיא אינו מאיכות כל הנברא בעולם עודנו מתייחס לגוף בלי נשמה, לנברא בעת שפע הנשמה. ועל כן כל העשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות אינן כאיכות הדומים למו מהנברא תחלה: והוא,

פי הארץ אינו כאשר כי יכרה איש בור או כי יפתח איש בור, כי יפול הנופל בתוכה כי יעבור על פיו, אך אם רחוק יהיה מפיו לא ימשיכנו פי הבור עדיו ויבלענו, כי אין בו רוח חיים.

אך פי הארץ היה מושכם מרחוק ובולעם כבלע פי איש בכורה בתאנה בראשיתה. ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו שאפילו אם אשת אחד מהם השאילה כברה לאשה שבקצה המחנה היה פי הארץ ממשיכו אליו ובולעו.

וכן פי הבאר היה רוחני הולך עם ישראל בכל מסעיהם וממשיכים ממנו נהרות במשענותם. ושוטח לגוים האמוריים לפני מחנה ישראל איברים איברים.

וכן פי האתון אינו כיתר אתונות, כי-אם בו כח רוחני על הבראה בין השמשות.

וכן השני לוחות שהיו רוחניות באמת וכמו שאמרו חכמינו ז"ל כי במתן תורה היו כל אחד מעשרה הדברות הולך ונחקק על הלוח שנאמר קול ה' חוצב להבות אש, הנה כי קראו אל הלוחות להבות אש.

וגם איך היו בידו יתברך בתת אותם ביד משה אם גשם היו. אלא שאחרי כן הלבישם ה' ליתפש בידי בני אדם. וההיקש בכל שאר העשרה דברים...

והנה על דרך הזה יהיה ענין אילו של יצחק. (ובזה נתיישב קושיא ז: למה בראו בין השמשות של ערב שבת של בריאה ולא בראו שנה או שנתים קודם לעקידה? וקושיא ט"ו: נדקדק בלשונו שלא אמר אילו של יצחק לא היה בו דבר לבטלה, אלא איל שנברא בין השמשות!)

שלא על חנם נחשב אפרו לפניו יתברך כאפרו של יצחק עצמו,

והוא (אפרו) קיים עדיין.

ולא על חנם חיה אלפים ומאת שנה מאז עד זמן העקידה,

וגם היה בגן עדן כל אותו הזמן תחת עץ החיים שבתוך הגן כאשר נזכיר מאמרם ז"ל בסמוך בס"ד. והנה תחת עץ החיים 3 הוא מקום לנשמות הצדיקים כמאמרם ז"ל:

(י"ז) ואיך שם ירעה איל מבהמות ארץ בגוף ונפש? האם נמצא כזה למין האדם? בלעדי אשר נמנו שנכנסו חיים לגן עדן? ואיך בהמת הבקעה בצלו תחיה? אך אין ספק כי לא כיתר כל בהמה חיה ועוף אשר על פני כל הארץ היה, אשר הוציאה האדמה ואשר שרצו המים הגשמיים, היה האיל ההוא, כי-אם גבוה מעל גבוה מאיכותן, ומרוח אשר נשב הוא יתברך על הארץ לתת לעולם חיות וקיום, שהיה מהתפשטות קדושת שבת, היה רוח של האיל אשר לא ככל נפש בהמה וחיה: (ובזה נתיישב קושיא י"ג וי"ז: (י"ג) שתי קרניו, היתכן כי קרן מתן תורה, ושופר גדול יהיו של איל? והלא אמרו רבותינו ז"ל ויהי קול השופר הולך וחזק: קולו של הקב"ה, אינו כקולו של בשר ודם שהולך ונחלש, כי-אם הולך וחזק: הנה כי קול שופר מתן תורה הוא קולו של הקב"ה, ואיך יעלה על לב יותן קולו יתברך תוך שופר של איל? (י"ז) איך שם ירעה איל מבהמות ארץ בגוף ונפש? האם נמצא כזה למין האדם? בלעדי אשר נמנו שנכנסו חיים לגן עדן? ואיך בהמת הבקעה בצלו תחיה?)

ונבא אל הענין והוא כי זה דרכו יתברך כי בעת בא המכה מאז תצמח ישועת רפואתה (ובזה נתיישב באופן ב' קושיא ז: למה בראו בין השמשות של ערב שבת של בריאה ולא בראו שנה או שנתים קודם לעקידה?) והענין כי מאז קלקל אדם, הציץ ופרח קדושת שבת לתקן את אשר עותו. ובמקום עצמו אשר קלקל, שם בגן עדן הצמיח ישועת תרופתו,

כי מאז בראאיל אחד, ושם מתחת עץ החיים היה רועה, ומן המים שתחת עץ החיים היה שותה כמאמרם ז"ל, והיה מעין המקום שנברא בו, זך האיכות, למען קדושת שבת אשר נברא בה. למען זולת גופו אשר יבא תמורת יצחק, גם כל הדברים הנמצאים בו יועילו, שעל ידי הקרבתו יהיה זכות כל דבר מעלה ארוכת כל הדברים אשר נתקללו סמוך לבין השמשות אשר נברא מאז. והוא, כי לעומת העשר קללות, זכה דוד - שהוא אדם כנודע, לתקן על ידי נבל עשור (ובזה נתיישב קושיא י"ב: דוד, למה נתייחדו לו גידיו מלזולתו?)

כי יהלל ישבחויברך יה (בנגינה אשר ע"י גידי האיל, שהן מיתרי נבלו), לתקן על ידו לעתיד, מה שמין או כופר בה' היה. (ובזה נתיישב קושיא ח: מי נתן לדוד, גידי אילו של יצחק? (היינו מה הקשר ביניהם))

ולבטל העשר קללות שנתקלל אדם. כמפורש אצלנו שאמר אדם טוב להודות כו' עלי עשור וכו', כי יבא תקונו בהודות עליעשורכו:' ועל כן היה בשלילת שינה כי לא ישן שיתין נשמי יחד לבל יכנס בכלל מות, וכמאמר ספר הזוהר כי על כן נאמר עליו דוד חי וקים. ויהיה לפי דרכנו להיותומתקן בעד אשר הביא את המות, למען יועילו הודאותיו לה' לתקן, הוצרך להיות על ידי מי שלא יטעום טעמה. (ובזה נתיישב באופן ב' קושיא י"ב: דוד, למה נתייחדו לו גידיו מלזולתו?

התשובה היא: כי בזה ששיבח דוד להשי"ת וניגן בתהילותיו להשי"ת עלי עשור גידי האיל, תיקן המינות והכפירה שבא ע"י חטא עץ הדעת, וזכה לזה ע"י ששיבר השינה שהיא המיתה שג"כ בא ע"י חטא עץ הדעת.

ויש להוסיף: שזכה לגידי האיל, שהם מיתרי הנבל, שבקדושתם עוררו אותו מן השינה, כי גם מדתו היה, לשבור את השינה)

ובאיזה זכות זכה להעשות התקון ההוא על ידו (הרי הוא) בזכות גידי האיל שהוקרב תחת יצחק, ועל כן היה רוח צפונית שהוא מבחינתיצחקמנשב במיתרי הנבל לעוררו להלל את ה', כי כל זה על ידי יצחק, כמאמר חכמי האמת האומרים כי עקידת יצחק היתה לכפר בעד אדם, כי גם בו היה צדגלגול אדם,

על כן באילו שליצחקהיה תקוןלאדם:

ובזכות העור מהאיל ההוא שהוקרב גם כנגדעורו-כי גם בו היה איכות כנודע-ניתן כח וזירוז מתנים למלאך הברית הוא אליהו לתקן אשר משכו עור ערלתם בטמאם מילתם, שיהיה לו זכות עור בעד עור, שעל ידו יטהר ויזקק כל פיסול הבא מטומאת הברית: (ובזה נתיישב קושיא ט' וי' וי"א: (ט) מי נתן העור, לאליהו? (היינו מה הקשר ביניהם) (י) למה שם אותו במתניו? (י"א) למה אזר עצמו בו הוא יותר מזולתו?)

ועל השלישית הנה נתקן פעם אחת שפסקה זוהמתן. והיה להם חירות ממלאך המות במתן תורה, כי היה השופר להיות חירות ממלאך המות.

ולא הועיל, כי חזרו וקלקלו בעגל כי היה של שמאל. ולא נמשכה תקנתו, עד בא זכות קרן של ימין במהרה בימינו כי אז יבולע המותלנצח.

וענין השמאל והימין הוא כי הנה במדרש חזית אמרו רבותינו ז"ל כי כששמעו ישראל דברותיו יתברך, אמרו למשה 4 אמור לפני הקב"ה ויסיר ממנו יצר הרע, אמר להם אין זה עתה אלא לעתיד לבא. וזה יאמר כי קרן החירות של מתן תורה היה של שמאל כי צד שמאל הוא יצר הרע היה עדיין, ועל כן עשו את העגל וחזר הקלקול למקומו. (ובזה נתיישב קושיא י"ד: אחר שמימינו אש דת למו, גם השופר יהיה קרן של ימין לא של שמאל?)

אך לעתיד יהיה של ימין, משולל סיטרא דשמאלא שיוסר לב האבן, ואז יבולע המותלנצח.

באופן כי בזכות הקרבת אותו איל למה שנברא בין השמשות, הועיל זכות כל פרטיו. אפילו הטפלים לגופו. והוא מצד איכותו והיות רוחו מצד שפע השבת שהגין על אדם כמדובר:

והנה לפי זה יראה כי צורך גדול היה האיל כמדובר. על כן העיר את אברהם ישית לב לבקש את האיל ויקרבנו.

* והוא כי אמר א-להים)א( : אל תשלח ידך כו' ואל תעש כו' כי הנה מלת הנער ומלתלומיותר!

אך כיוון, אל הנער אל תשלח יד, כי-אם לזולתו. וכן אל תעש לו כו' כלומר לו אל תעש כי-אם לזולתו. (ובזה נתיישב קושיא א' וב: (א) אל תשלח ידך כו' ואל תעש כו' מלת הנער ומלת לו מיותר! (ב) מה ראה אברהם לדעת שחפץ ה' היה להמיר את יצחק באיל, שנשא עיניו ויראהו ויקחהו לעולה תחת בנו?)

אז נתעורר אברהם לבקש מה זה האחר, וישא עיניולראותוירא והנה איל.

ואחר שראהו בלתי מסובך ראהו מיד נאחז בסבך בקרניו. וזהו אחר שהוא סמוך נאחז ולא מתחלה. (ובזה נתיישב קושיא ג: מה ענין אומרו אחר? והראוי יאמר והנה איל נאחז וכו'?)

אז (הקשה אברהם ו)אמר: (י"ח) מה זה שנאחז? אם מאתו יתברך הוא זה שאקרבנו איך מתאחזאחרכך? אך בהסתכלו כי מה שנאחז בסבך היה בקרניו, אז אמר כי אין זה כי-אם שאיל זה יועיל לדברים הנזכרים, שבכללם הקרנות להיות חירות ממלאך המות הוא שטן כנודע, ועל כן השטן מאחז אותו בקרניו, כי על שופר מתן תורה ושלעתיד לבא שיבלע המות לנצח מקפיד ומיצר, על דרך מה שמתערבב בשופר בראש השנה. (ובזה נתיישב קושיא ד' וה' וי"ח: (ד) מה יתן ומה יוסיף כי נדע אם היה נאחז בסבך? (ה) וגם שהיה בקרניו? (י"ח) מה זה שנאחז? אם מאתו יתברך הוא זה שאקרבנו איך מתאחז אחר כך?) על כן אז נחרץוילךוכו' ויהי מאתו יתברך תחת בנו ממש והוא מהטעמים הנאמרים: (ובזה נתיישב קושיא ט"ז: הנה הקריב את האיל תחת מה שנצטווה להקריב את בנו, אבל מה שאמר לעולה תחת בנו משמע אשר האיל מבהמת שדה יש לו שווי בצד מה ליצחק אבינו ע"ה והוא פלאי!)

מה שנתאמתה בעולם אמונת מעשה העקידה, הוא על ידי המלאך - האיל - שריח קדושתו נודף ומתפרסם בכל העולם

פכ"ב: יד: ויקרא אברהם שם המקום ההוא י-הוה יראה אשר יאמר היום בהר י-הוה יראה:

הנה דברים אלה קשים להולמם ובלתי מיושבים על טבע הלשון!

ואפשר, בהזכיר מאמר ספר הזוהר, על 'דרכי ציון אבלות' כי בכל מקום שנעשה מצוה שם ינוח המלאך שנעשה במצוה. ומה גם אם היא בהתמדה או מצוה רבה כזאת. ואמרו כי המלאכים אשר נבראו בדרכים ההם על ידי עולי רגלים, הם המתאבלים בחורבן, ועליהם אמר 'דרכי ציון אבלות'.

והנה, על דרך זה, בהיעשות מצוה רבה כזאת, בהר ה', אין ספק, כי שם נמצא, ושם היה מלאך הנעשה מהמצוה, מהלל ומשבח לה', ומליץ טובה על אברהם, כי לא חשך את בנו יחידו. וזה מלבד מה שאמרו ז"ל, שהיו שם מלאכים בוכים ששלשה דמעות שנשרו מהם פגמו הסכין.

ונבוא אל הענין והוא, כי הלא היה אברהם במבוכה גדולה באמת, באמור: 'אוי מי יצילני מריב לשונות? למה יאמרו הגוים 'איה גדולת אברהם ומעשהו? כי היעלה על רוחנו שלבו הלך לשחוט את בנו, והנה שב עמו, ואין זה כי אם גנב דעתנו?''

על כן אמר, כמתפלל ואומר, ה' יראה וישגיח (שהעולם אכן יאמינו).

והוא, כי כאשר יאמר היום בהר ה', מפי המלאך הנעשה במצוה, הוא אשר יראה בעולם, שיתפרסם ויתגלה בעולם.

והוא על דרך, ויהללוה בשערים מעשיה, כי המעשים עצמם הם המלאכים הנעשים בם, המה יפרסמוהו וישימוהו בלב הכל מעשיה, אשר עשתה בסתר.

והנה סייע לזה היות גם רוח האיל מכח רוחניות טהור, כי המצוה הנעשית בו התפרסם על ידי המלאך הנעשה בה.

וזה אחשוב בכוונת מאמרם ז"ל, וזה לשונם:

'האיל שנברא בין השמשות, מתחת עץ החיים היה רועה, וממים שתחת עץ החיים היה שותה, והיה ריחו נודף מסוף העולם ועד סופו'. ע"כ.

ואפשר כיוונו לתת טעם, איך יצאת האמנה זו בכל העולם? ולא היה איש משים שום ספק בדבר, עם שובו עם בנו!

לזה אמר, אל תתמה, כי הלא תקשה לך קושיא אחרת, כי הלא נברא בין השמשות, ואיך חיה אלפים ומאה שנה?

אך הוא, כי תחת עץ החיים היה רועה וממים שתחת עץ החיים היה שותה, ואם כן, לא יפלא, מה שהיה ריחו נודף, שיצא שומעו בכל הארץ.

כי מלאך ריח ניחוחו נדף בכל העולם, ל'מה שאיכותו גדול.

(ולכן) גם, מלאך (כשריחו עולה, אזי המצוה) הנעשה בו יעלה עמו, (ולכן נתפרסם אמתיית מעשה העקידה).

מה שלא היה (נתפרסם) כך, אם (לא היה בזה מצוה, רק) תחבולה היתה מאברהם לבלתיעקוד את בנו.

ונבוא אל הענין, אמר אברהם, 'ירא אני פן יאמרו כי מעצמי הנחתיו חי, כי כך היה לבי מתחילה להשיבו'.

לכן אומר, 'כי ה' ודאי יראה, שהוא ללבב.

ו(אבל הרי) לא בני אדם, (רואים ללבב), ואוחילה, כי מה שיאמר היום, פה בהר ה', שתהיה (מצוה זו מתאמרת ו)גוזרת לפני ה' השוכן בו,

יהיה (כמו כן) כי יראה בעולם (שהעולם היה אפשר שיסתפקו, כנ"ל, ש'יאמרו כי מעצמי הנחתיו חי', ע"כ אוחילה, שהעולם יאמינו כאילו רואים, מה שהיה בלבבי במעשה העקידה, כמו) מה שה' יראה,שהוא הלבב, כי שלם היה'.