קצורי באורי לקוטי האלשיך הק' הפטרת פ' וירא

נס השמן

(א-ז) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את י-הוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים: ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי-אם אסוך שמן: ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניך כלים רקים אל תמעיטי: ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי: ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מוצקת: ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן: ותבא ותגד לאיש הא-להים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך ואת ובניך תחיי בנותר:

ענין חוב עובדיה הנביא

(א) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את י-הוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים: הנה אישה היה עובדיה הנביא והוא היה מכלכל מאה נביאי ה' חמשים חמשים במערה כאשר אמר הוא לאליהו, והיה מלוה ברבית מיהורם בן אחאב.

והיתה צעקתה כי גם שהלוה ברבית נענש ועושים לו שלא כהוגן,

הנה ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', ואשר עשה אדרבה לזכות יחשב לו לפרנס מאה נביאי ה' שלא ימותו.

והנושה הידוע בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, עם היות שאין לו לא עלי ולא על ילדי חוב לפרוע.

(ב) ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי-אם אסוך שמן: ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך? כי לא ישמע ממני (המלוה יהורם, להסתלק ממך, ע"כ) הגידי כו'.

פרטי אופן נס השמן

(ג-ה) ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניך כלים רקים אל תמעיטי: ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי: ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מוצקת:

ובהמלאות הכלי שאת מריקה בו מן האסוך לבא להריק בכלי אחר, לא תזקוף פי האסוך למעלה, לבלתי יריק על הארץ, עד לכתך להריק בכלי אחר, פן יפסק הקילוח המושך ממנו, ולא ישוב לקלח עוד.

כי-אם, את המלא שתחת האסוך, תסיעי להביא אחר תחתיו.

אך, את האסוך לא תסיעי, כי-אם, תניחהו מריק, כאשר הוא (אפילו על הארץ), עד שומך אחר תחתיו, וזהו, והמלא תסיעי.

וכן עשו, הם מגישים אליה הכלים, זה אחר זה, והיא מוצקת, כי לא היתה זוקפת פי האסוך למעלה לבל יציק על הארץ מהמלאות האחד, עד שיגישו השני תחתיו, כי-אם, תמיד היא מוצקת, בלי הפסיק חוט הברכה, כי לא ישוב לקלח בהמשך, ועל כל זה:

(ו) ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן: כאשר לא היה עוד כלי, עמד ופסק השמן מלקלח.

(ז) ותבא ותגד לאיש הא-להים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך ואת ובניך תחיי בנותר: כלומר, כי במה שהיה עד כה בטבע, לא היה די שלם נשיה, כי רב היה, כי לכלכל מאה נביאים בימי רעב, ממון רב היה, מה שלוה מיהורם.

אז אמר לה, לכי מכרי את השמן, ויבורך, שתוציא מן הכלים שמלאת עד שתשלמי את נשייכי, כי יתברך בהם (יותר ויותר בתוך אותם הכלים), ואת ובניך תחיי בנותר, כי לא יכלה, כל עוד שהם מוציאים.

כונת הנס היה עבור החובות ופרנסה לחיות, ולא להעשיר

אך לא להעשיר, כי-אם, כדי מחייתם, שיהיו לוקחים ומוכרים וניזונים, וזהו אומרו, תחיי, שהוא כדי חייהם.

והנה רז"ל אמרו, מאומרו תחיי, שהוא עד תחיית המתים, ועדיין קשה, אם לכך נאמר לשון חיות, היה לו לומר, 'תחיו', כי גם בניה יזכו לתחיית המתים, ובמה שכתבנו מתיישב לשון חיות.

כלל ישראל נתקיימו בזכות אשת עובדיה הזאת

ומה שלא נאמר 'תחיו' אפשר שרמז, כי כל הברכה הזאת אינה, רק כל ימי חייה בלבד, כי צדקת היתה, וכמו שכתבו רז"ל, על סמיכות הקודם, כי מאשר היה קצף גדול על ישראל, לא נתקיימו, כי-אם, בזכותה, כי דרשינן סמוכים, ויהי קצף כו' ואשה אחת מנשי בני הנביאים כו'.

מעשה השונמית

(ח-יז) ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם: ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש א-להים קדוש הוא עבר עלינו תמיד: נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה: ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה: ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו: ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת: ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן: ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד בפתח: ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן ותאמר אל אדני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך: ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע:

א: ראוי לשים לב: האם להיותה גדולה וחשובה, תחזיק באיש לאכל לחם? הלא טוב טוב היה, לאישה, להחזיק בו, ולא לה!

ב: ועוד למה מאז והלאה יסור שמה לאכול, והלא יותר דרך ארץ היה, לבלתי התמיד מאליו?

ג. ועוד אומרו הנה נא ידעתי כי איש א-להים קדוש הוא, והנה רז"ל בקשו טעמים אשר אינן בפשט הכתובים!

ד: ועוד אומרו נעשה נא עלית קיר, האם לא היה לה אלא קיר אחד?

ה: ועוד, מה ענין ארבעה דברים אלו מטה ושולחן וכסא ומנורה?

ו: א: ועוד אומרו, וישכב שמה, למה לא הזכיר שאכל בה לחם?

ו: ב: וגם, למה טרם ישכב לא אמר לה הנה חרדת אלינו כו', שאמר לה אחרי כן?

ז: ועוד אומרו, ותעמוד לפניו, שהוא מיותר!

ח: ועוד, כיון שהיא לפניו, למה דבר על ידיגחזי, ולא דבר אליה?

ט: ועוד אומרו, הנה חרדת כו' מה לעשות לך, שיורה, שעל מנת לקבל עשתה?

י: ועוד, מה השיבה באומרה, בתוך עמי אנכי יושבת?

יא: ועוד אומרו, בפעם השנית, ותעמוד בפתח, ובראשונה, ותעמוד לפניו!

יב: ועוד אומרו, אַל אדני איש הא-להים, כי אומרו אַל אדני מיותר, ובלתי מובן!

יג: ועוד אומרו, אַל תכזב, איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש א-להים קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!

השתדלות השונמית שיתאכסן ג"פ באופן שיהיה חזקה ותזכה תמיד להיות האכסניא לאכול אצלם

(ח) ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם: אמנם הנה יראה מרז"ל, כי זקנה היתה, וחדל מהיות לה אורח כנשים, ולפי זה אפשר לכאורה לומר, כי זה כיון באומרו, ושם אשה גדולה. שהיא גדולה בימים, ועל כן לא בושה מלהחזיק בו לאכול לחם, כאשר, אם היתה בחורה.

אך, לפי דרך המפרשים, שהיתה גדולה בחשיבות מפורסמת בחסידות, וכמשז"ל, שכל שאר נשים היו יראות, כי נבהלו מבהיקות אור פניו, ועל כן שם אשה גדולה כו', כי לחסידותה בטחה שיתאכסן אצלה.

ובזה יאמר, ותחזק בו, ולא יעלה על לב, שפירושו לשון אחיזה, כמו, והחזיקה בו, כי-אם, לשון חזקה כמשמעו, והוא, שעל ידי שלוחיה רבים ונכבדים לפי כבודו, לא אחת ולא שתים פעמים, האכילתו לחם בביתה, כי-אם, עד היות לה חזקה בו, למצוה זו, שהוא ג' פעמים, כי בתלתא הויא חזקה. (ובזה נתיישב קושיא א: האם להיותה גדולה וחשובה תחזיק באיש לאכל לחם?, הלא טוב טוב היה, לאישה, להחזיק בו, ולא לה!)

וזהו ותחזק בו לאכל לחם. ומאז והלאה לא היה לה להזמינו בכל פעם שהיה בא לעיר, כי כבר הוחזק ואין לשנות אכסניא כי-אם ויהי מדי עברו יסור שמה, אך לא היה כי-אם לאכול לחם, כי תאכילנו חולין בטהרה, אך לא היתה שמה, כי היתה שם היא עם בעלה, ולא יאות לשבת שם, בל יתקיים בו, נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה.

זכתה להוסיף ולבנות לו חדר לישן

וזהו, מדי עברו יסור שמה לאכל לחם, כלומר, אך, לא לשכב עמה (באותו בית), כי-אם במקום אחר (ובזה נתיישב קושיא ב: למה מאז והלאה, יסור שמה לאכול, והלא יותר דרך ארץ היה, לבלתי התמיד מאליו?)

אז ראתה כי זה, הוא טלטלה גבר (טילטול גדול)

(ט) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש א-להים קדוש הוא עבר עלינו תמיד: על כן ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש א-להים קדוש הוא, כלומר כי בלחם אשר הוא אוכל ראיתי אור פניו נוסף אל השמועה, והוא עובר עלינו שהוא דרך העברה בלבד לאכול ולא ללון, ואילו היה קצת פעמים במקרה החרשתי אך הוא תמיד (ובזה נתיישב קושיא ג. הנה נא ידעתי כי איש א-להים קדוש הוא, והנה רז"ל בקשו טעמים אשר אינן בפשט הכתובים!)

(י) נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה: לכן נעשה נא עלית קיר קטנה כו' והיה בבואו אלינו יסור שמה, כי לא תהיה העברה כאשר עד כה, כי-אם ביאה ללון, כי גם בלילה ישכב בה, וגם לא יצטרך לבוא הביתה אלינו, מקום אנשים ונשים, כי-אם יסור שמה מעצמו.

ויהיה ענין עלית קיר, כדרך שרים לעשות עליה שאין לה גג, כי-אם כמין אהל משופע מדפין מתוקנין, טובים בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים, כי מטר לא ניתך בתוכה, כי ישפע וירד סביב, ועל כן, עלית קיר תקרא, כמאמרם ז"ל בגמרא, סוכה שעשאה כמין צריף או כמין אהל פסולה, מפני שאין לה גג שכולה קיר אחד, ועל כן, לזאת תקרא עלית קיר (ובזה נתיישב קושיא ד: נעשה נא עלית קיר, האם לא היה לה אלא קיר אחד?)

ענין מטה שלחן כסא מנורה

ואמר ונשים לו שם מטה כו', הוא מה שכתבנו כי עיקר מה שרצתה לחדש לו עתה היה המטה במה ישכב, על כן הקדימה עם היות מציאותה מאוחר לכל שאר הדברים הנאמרים באמת,

וע"ד האמת, הם ד' תקוני שכינתא, כי הבינה (היא הבין), כי נהורת שכינתא עמיה (עם אלישע) שרי (ובזה באופן א' נתיישב קושיא ה: מה ענין ארבעה דברים אלו מטה ושולחן וכסא ומנורה?)

עוד כיונה, כי הפרישה העליה ההיא לכבוד, כמו הסוכה של מצוה, שאין מכניסין בה אלא דברים נאים מצעות נאות וכסא ומנורה ומטה לישן בה, וכלים בלתי נאים חוץ לסוכה, ועל דרך זה אמרה, ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, כלומר, אך לא שאר כלים של תשמיש וכל שאר שאינו של כבוד (ובזה באופן ב' נתיישב קושיא ה: מה ענין ארבעה דברים אלו מטה ושולחן וכסא ומנורה?)

בזכות האכסניא ובפרט מהוספת החדר השתדל אלישע להושיע לה

(יא) ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה: ויהי היום ויבא שמה כו' וישכב שמה, כי מלבד הלחם הנהוג גם וישכב שמה שהיא הנאה שנית, כי עד כה לא היה נהנה רק מהאכילה לבד ועתה גםוישכב, כי זאת היתה כונתה בעלית קיר כמדובר (ובזה נתיישב קושיא ו: א: וישכב שמה, למה לא הזכיר שאכל בה לחם?)

(יב) ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו: ועל כן, ביום שבאה אל הפועל הנאה זו השנית (וישכב שמה,) ומה גם לחכמי האמת שראש השנה היה, רצה להיטיב לה ולראות אם ראויה ליעשות לה נס (ובזה נתיישב קושיא ו: ב: למה טרם ישכב, לא אמר לה הנה חרדת אלינו כו', שאמר לה אחרי כן?)

היתה יחידה בין הנשים, באפשרות לסבול גודל קדושתו ולעמוד לפניו

אמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ותעמד לפניו, והוא כי הנה כתבנו מרז"ל, שכל אשה שהיתה רואה אותו היתה מתה, רצה לנסות בזו אם גדולה באיכות קדושה היא מהשאר, וירא כי עצרה כח, (ותעמוד) להיות ניצבת לפניו, אז הכיר כי רוח אחרת עמה יתירה משאר נשים וראויה ליעשות לה נס (ובזה נתיישב קושיא ז: ותעמוד לפניו, שהוא מיותר!)

(יג) ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת: אז ויאמר לו אמר נא אליה כו' על ידי שליח, כי אינו דרך ארץ לייחד דבור עם אשה (ובזה נתיישב קושיא ח: כיון שהיא לפניו, למה דבר על ידי גחזי, ולא דבר אליה?)

פרטי אופן בירור רצונה לישועה, ואופן פעולת הישועה

והיו הדברים, הנה חרדת כו', לומר הן אמת ידעתי, כי לא על מנת לקבל הטבה הטבת חסדך, כי-אם מה שחרדת, אלינו היה, ולא אליך להנאתך שנטיב לך, ועל כל זה, אמרי מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך, הוא מלכו של עולם, כמאמר חכמי האמת, או אל שר הצבא של מעלה, להליץ בעדך (ובזה נתיישב קושיא ט: הנה חרדת כו' מה לעשות לך, שיורה ש'על מנת לקבל' עשתה!)

ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ובזכות הכלל, ייטב לי בכללם, מה שאין כן, אם תזכרני לבדי, כי יבוקר פנקסי (ובזה נתיישב קושיא י: מה השיבה באומרה, בתוך עמי אנכי יושבת?

(יד) ויאמר, ומה לעשות לה, ויאמר גיחזי, אבל בן אין לה, ואישה זקן: אז אמר אל הנער, ומה לעשות לה כו', לומר, הנה בראש השנה, השאלה המיוחדת היא חיים, וזה, חשבתי לשאול אליה, ביום זה, שאמרו חכמי האמת, שהיה ראש השנה.

ואמרה, בתוך עמי, שיזכרם ה' לחיים, אנכי יושבת, ואחיה בכללם.

אבל מה היא צריכה בייחוד, שאינו כעת בכללות ישראל, וזהו, מה לעשות 'לה', כלומר בייחוד, שאינו צורך לכל, שלא תאמר, בתוך עמי כו', אז אמר, אבל בן אין לה כו', לומר, אין שאלתה כאשר חשבת, שהיא חיים, שהיא שאלת הכללות, אבל (שאלתה) הוא, כי בן אין לה כו'.

מדת ענותנותה

(טו) ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד בפתח: אז ויאמר קרא לה כו', כי אחר חסידותה זה שאמרה בתוך עמי כו' שהקטינה את עצמה, רוצה אני לדבר עמה ולא על ידך כאשר בתחילה, אז הקטינה עצמה יותר ותעמד בפתח ולא נכנסה לפניו כבתחילה, כי הוכלמה ליכנס לפניו פעם אחר פעם (ובזה נתיישב קושיא יא: בפעם השנית ותעמוד בפתח, ובראשונה ותעמוד לפניו!)

סיבות דאגתה שלא יתקיים הבטחתו

(טז) ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן ותאמר אל אדני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך: וידבר לנוכח אתה ויאמר כעת חיה כו' ותאמר אַל אדני כו', לכאורה יאמר ראה מה אתה אומר, כי גם (אף על פי) שאל היה אדני, איש הא-להים, כי-אם, (הייתם) איש מהמון ישראל, ראוי הוא שאַל תכזב, כי בני ישראל לא ידברו כזב, כלומר, ראה ועשה שיאמנו דבריך (ובזה באופן א' נתיישב קושיא יב: אַל אדני איש הא-להים, כי אומרו אַל אדני, מיותר, ובלתי מובן! ובאופן א' קושיא יג: אַל תכזב, איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש א-להים קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!)

או יאמר, במה שאמרו ז"ל, שאמרה, 'חדל להיות לי אורח כנשים כו', וזה יאמר, יתכן, תאמר (השונמית לאלישע, וכונתה אשר) הלא, נערך לא חשש, (אשר ממני) היה עיכוב, כי-אם, על שאישי זקן, כי לא ידע, כי פסק אורח כנשים ממני,

על כן, אני אומרת, אל אדני, כלומר, גם שלא היה אדני (הוא בעלי, המניעה) כלומר זקן, שהוא סיבת אדני (בעלי) לעכב, (אעפ"כ, תדע) איש הא-להים, (אשר עדיין) יראה אני (שלא תתקיים הבטחתכם, כי יש דאגה אשר) אל תכזב בסיבת שפחתך, כי אתה חשבת כי דרך נשים לי, והבטחתני בנס בלתי כפול. ואילו ידעת כי חדל ממני, לא היית אומר (ההבטחה), כי ב' נסים יחד, (אולי) אין לי זכות לקבל, ואם כן ימצא, שעל כן, לא יהיה הדבר, להחזירני לנערותי, וגם ללדת בן, ותישאר בדאי, כי לא יהיה הדבר בסבתי, ויחשיבוך (בטעות) לכוזב, (והטעות יהיה) בשביל שפחתך, כי חדל ממנה אורח כנשים, ואתה לא ידעת זה, כשנדרת (ובזה באופן ב' נתיישב קושיא יב: אַל אדני איש הא-להים, כי אומרו אַל אדני, מיותר, ובלתי מובן! ובאופן ב' קושיא יג: אַל תכזב, איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש א-להים קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!)

ולא חש (אלישע) לזה, כי נקל בעיני ה': א: להחזירה לנערותה, שתהיה ראויה להריון, ב: ושיהיה בן.

(יז) ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע: ועל ב' הדברים הוא אומר: א: ותהר האשה, ב: ותלד בן כו'.

עוד: סיבות דאגתה שלא יתקיים הבטחתו בשלימות כראוי

(טז) ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן ותאמר אל אדני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך... (כח) ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי:

או יאמר, אל תכזב כו', בהזכיר מאמרם ז"ל, שהתפלל ריב"ל, שיראה לו אליהו, ושילך עמו ממקום למקום עוסקים בתורה, ולילה אחת לנו בית איש עני, ויעש להם אכסניא גדולה, מעניותו בשמחה רבה, וישכימו בבקר לדרכם.

וירא אליהו בחצרו עגלת בקר מהאיש העני, ויהרגנה וילכו.

בלילה השנית לנו בית איש עשיר, ויאכילם בעין רעה, וישכימו בבקר כפעם בפעם.

וירא והנה חצרו של בעל הבית רחב ידים, בנה לו שם בירה גדולה.

אמר לו ריב"ל בלכתם בדרך, 'אין דעתי סובלת זה, למטיב לנו, הרגת פרתו, ולצר עין, בנית לו בירה?'

אמר לו, הלא אמרתי, כי לא תוכל ללכת עמי, ולהתמיד עמי!

דע, כי הראשון היה עתיד למות מהרה, עשיתי לו כפרת נפשו, בפרתו.

והשני, היה עתיד לחפור בחצרו, ולמצוא מטמון, ועתה על ידי בירה זו, לא יחפור תחתיה.

והבירה היא מעשה נס בעלמא, לא תתקיים לו הרבה. עד כאן.

ועל דרך זה יתכן, חששה זאת האשה, כי אמרה, 'הלא אדני זקן, ואני חדל ממני אורח כנשים', כמדובר מרז"ל, וגם כל בן הניתן בזכות אשה (ולא בזכות איש) אינו מתקיים.

כי על כן אמרו חכמי האמת, על שמואל, שנסתכן בקטנותו ביד עלי, על שהורה הלכה בפני רבו, ויבקש המיתו, לולא התחננה אמו.

והיתה גרמת נזקו, על דאתא מסטרא דנוקבא, כך חששה גם זאת, ואמרה, 'אל אדני כו', לומר, הנה ענין בן זה, בא שלא בדרך טבע, כי-אם נס בעלמא, ובלי זכות, ומסטרא דנוקבא, יראה אני, שיהיה דבר בלתי מתקיים', כבירה שהזכרנו, שבנה אליהו לאכסניא שלו.

והדבר הבלתי מתקיים, נקרא בכתוב, כוזב, כדרך אומרו, 'כמו אכזב מים לא נאמנו', וזהו אומרו, (שאמרה בלשון בתמיה) אַל היה אדני איש הא-להים כי-אם, (כמו) אחד העם, (שצריך להזהירו אשר) אל תכזב בשפחתך, לעשות דבר כזב שלא יתקיים, שתמצא בזה כמתהלל במתת שקר, שתדור לי הטבה, ואינה כלום, כענין הבירה שהזכרנו.

וזהו אומרו, (שאמרה) אחרי כן, במות הילד, הלא אמרתי, אל תשלה אותי, שהוא, אל תעשה דבר, שאחטא לך בשגגה, שתצא מפי, שהתהללת במתת שקר (ובזה באופן ג' נתיישב קושיא יב: אַל אדני איש הא-להים, כי אומרו אַל אדני, מיותר, ובלתי מובן! ובאופן ג' קושיא יג: אַל תכזב, איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש א-להים קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!)

(יח) ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים: (יט) ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו: (כ - כו) וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת: ותעל ותשכבהו על מטת איש הא-להים ותסגר בעדו ותצא: ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש הא-להים ואשובה: ויאמר מדוע את הלכת אליו היום לא חדש ולא שבת ותאמר שלום: ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי-אם אמרתי לך: ותלך ותבוא אל איש הא-להים אל הר הכרמל ויהי כראות איש הא-להים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז: עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום: (כז) ותבא אל איש הא-להים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש הא-להים הרפה לה כי נפשה מרה לה וי-הוה העלים ממני ולא הגיד לי:

(יט) ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו: אפשר שלאביו קרא ראשי, ואמר ראשי כלומר חש עלי ראשי אני חש בראשי, ויאמר אל הנער, שאהו אל אמו, כלומר כי בזכותה בא, ועל ידה תהיה תרופתו.

ענין נסיון גיחזי בצניעות

(יז) ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע: (כז) ותבא אל איש הא-להים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש הא-להים הרפה לה כי נפשה מרה לה וי-הוה העלים ממני ולא הגיד לי: (לעיל ביאר) לא חש (אלישע) לזה (לטענתה שחדל להיות לה ארח כנשים), כי נקל בעיני ה': א: להחזירה לנערותה, שתהיה ראויה להריון, ב: ושיהיה בן. ועל ב' הדברים הוא אומר: א: ותהר האשה, ב: ותלד בן כו'.

ובזה יתיישב מאמרם ז"ל, באומרם על ויגש גחזי להדפה, להוד יופיה, כי (אפשר להקשות, אשר מה נתחדש אצל גיחזי, אשר) למה לא בערה בו אש יופיה כל הימים אשר היה בביתה? ו(מן הסתם ראה אותה כאשר) היה קורא לה לבוא אל העליה, (לעניני צרכי הבית, עבור רבו אלישע), כי-אם, שם, בהר, לפני קהל עדת ישראל, לעיני כל קהל העם!

אך הוא, כי עתה, מעת בישרה הנביא, חזרה לנערותה, ותגלה הוד יופיה, כאשר בתחילה.

ענין זהירות שלא לדבר או להחליט רע כי הדיבור עושה רושם

והיא אמרה במותו, אלכה לי אל הנביא, כי מאי דלא הוה (לה בן כלל), הוה (בכוחו, שיולד) על ידו, (א"כ), מאי דהוה (ומת), לא כל שכן (שבכוחו להחיותו).

ועשתה בחכמה, להסתיר דבר, ושלא להזכיר עליו שם מות, כי הדבור מזיק בענינים כאלו, לבלתי יתקן.

וכן הנביא (אלישע) דיבר, 'נפשה מרה לה' (שגם הוא נזהר מלהזכיר עליו בדיבורן, שם מות)

ו(אע"פ אשר) באומד הדעת נתן אל לבו, כי מת הילד.

ואמר, וה' העלים ממני, ולא הגיד לי, כלומר העלים ממני, טרם יהיה. ולא הוגד לי אחר העשותו. כלומר, וטוב הוא, כי אוכל לתקן, כיון שלא הגיד, שהוא מת, פן (ע"י ההגדה) תוחלט מיתתו, ויאבד תיקונו.

(כח) ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי: וכן היא לא אמרה, מת הילד, כי-אם, השאלתי כו', הלא אמרתי, אל תשלה אותי, ולא אמרה, כי מת הילד, בל הוציא מפיה תואר זה, בל יצא עליו שם מות.

מדאגה פן יטעון אלישע אשר מיתת הילד נגרם מסטרא דנוקבא, ממנה, הפריכה הטענה בהוכיחה שהילד הוא מסטרא דדוכרא, מן אלישע

ותאמר השאלתי בן כו'. הנה כתבנו בשם חכמי האמת, כי כל בן הבא מסטרא דנוקבא אינו מתקיים, ובזה, כי מיראתה, פן יאמר לה הנביא, 'מה אעשה לך, ועל היולדו מצדך, לא נתקיים'

על כן פתח דבריה היה, השאלתי בן מאת אדני? כלומר, לא מסטרא דנוקבא ייקרא, כי לא שאלתיו ממך, כי-אם, אתה מעצמך אמרת לי, ואם כן מסטרא דדכורא (שלכם אלישע), ייקרא.

(יג) ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו... (טו-יז)... ותעמד בפתח... ויאמר... כעת חיה... ותאמר אל אדני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך. ותהר האשה... (כה-כו)... ויאמר אל גיחזי... רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך... (כח-ל) ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי: ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתיבידךולךכיתמצאאישלאתברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמתמשענתיעל פני הנער: ותאמר אם הנער חי י-הוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה: (לא-לד) וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץהנער: ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו: ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל י-הוה: ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד: (לה-לו) וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו: ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך: (לז) ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשאאתבנהותצא:

ללמוד מן אלישע גודל הזהירות מלהרבות שיחה עם אשה

אז, ויאמר לגחזי כו'. והנה, השם לבו אל ענין הנביא הלזה, הלא יסכים ויאמר, אוי לנו מיום הדין, האם איש א-להים קדוש כזה נשמר מלדבר אל אשה גדולה בחסידות כזו, לנוכח אתה, כי-אם, על ידי שליח, עם היותה אכסניא שלו כמה שנים, כי הנה, כאשר באה לפניו תחילה, לא דבר לה מאומה, כי-אם, אל גחזי אמר, יאמר לה הנה חרדת אלינו כו', כי-אם, בפעם השנית, בעמדה בפתח רחוקה ממנו, אמר לה כעת חיה כו', וכאשר השיבה ותאמר, אַל אדני איש הא-להים כו', שתק ולא השיב לה מאומה, וגם עתה, בבואה מרת נפש לפניו מרחוק, שלח לה את גחזי לאמר לה השלום לה כו', ובהגישה אליו, ותאמר השאלתי בן מאת אדני... לא דבר לה מאומה, כי-אם, מיד, ויאמר לגחזי כו', וכן באומרה אליו, חי ה' כו' אם אעזבך, ויקם וילך אחריה עד ביתה, ואין דובר לה דבר, עד שהחיה את בנה, ויאמר לה שתי תיבות בלבד, שהם, שאי בנך, בלבד, וכל זה ללמדנו דעת, לבלתי הרבות שיחה עם האשה.

ומאשר ארז"ל על, ויזורר הנער עד שבע פעמים, שהוא כנגד ימי שנותינו בהם שבעים שנה יראה שהיה טוב שלם החי שבעים שנה.