הָעֲקֵדָה. בכל עת שאנו רוצים לעורר זכות אבות, אנו מזכירים את מסירת נפשו של אברהם אבינו, שהיה מוכן לעקוד את בנו יחידו בעבור הקב"ה. אך למעשה זה היה הניסיון העשירי שנתנסה בו אברהם. אחד הניסיונות הקודמים היה באור כשדים, שבו אברהם השליך עצמו לכבשן האש. ממסירת הנפש המופלאה הזאת אין עושים נס ודגל, וכמעט אין מזכירים אותה. הניסיון שעליו גאוותו של עם ישראל הוא הניסיון העשירי דווקא, העקידה!
מסירת נפש, במשמעותה האמיתית, היא ויתור מוחלט מצד האדם על כל ישותו. אם אדם מוסר את נפשו כדי לזכות בחיי העולם הבא – אין זו בהכרח מסירת נפש אמיתית. הלוא העולם הבא שווה (בעיני יהודי מאמין) יותר מהעולם הזה. מה הפלא שכאשר עליו לבחור בין העולם הזה ובין העולם הבא – הוא מעדיף את העולם הבא?
מסירת נפש אמיתית התגלתה בניסיון העקידה דווקא. זה היה ניסיון נטול היגיון ונעדר 'כדאיות'. בניסיון של אור כשדים התקדש שם ה' בעיני הבריות, ואילו העקידה התרחשה במקום שבו לא היה אדם זר. יתרה מזו, יצחק היה היורש האפשרי היחיד להמשך דרכו ואמונתו של אברהם. על-פי כל שיקול הגיוני זה היה דבר חסר כל טעם ותועלת. כאן נתגלתה מסירת הנפש האמיתית של אברהם אבינו, שהיא מעל כל שיקול וחישוב. זו מסירת הנפש שהוריש לנו, ובזכותה נזכה לגאולה האמיתית והשלמה.