הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער שניאורסון) מליובאוויטש נהג בהיותו ילד להיכנס בכל ערב-שבת במרחשוון, יום הולדתו, אל סבו, אדמו"ר בעל ה'צמח צדק', כדי שיברכו.
שנה אחת, בהיותו בן ארבע או חמש שנים, נכנס אל סבו ופרץ בבכי. על שאלת סבו למה הוא בוכה, השיב: "למדתי בחומש שהקדוש-ברוך-הוא נגלה אל אברהם אבינו, ואני בוכה מדוע אין הוא מתגלה גם לפניי!".
השיב לו ה'צמח צדק': "כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנים, מחליט למול את עצמו – ראוי הוא שהקב"ה יתגלה אליו!".
ואמר הרבי מליובאוויטש: סיפור זה מלמדנו, שכאשר מחנכים נכון ילד יהודי אפשר להביאו למצב שיבכה לא על שחסרה לו סוכרייה, אלא מפני שהקב"ה אינו מתגלה אליו!