לְהַאֲמִין בִּיהוּדִי

שָלֹום יְלָדִים!

אנּו קֹורְאִים בְפָרָׁשֹות הַּׁשָבּועַ — זֹו שֶעָבְרָה, הַּנֹוכְחִית וְהַּבָָאה אחֲרֶיהָ — עַל אבְרָהָם אבִינּו, שֶעָלָיו דֹורְׁשִים חָזָ”ל אֶת הַּפָסּוק ”הָָאדָם הַּגָדֹול בָעֲנָקִים”. לָּמָה גָדֹול? כִי כָל דָבָר שֶעָלָיו הּוא הָלַ¨ — זֶה הָיָה בְגָדֹול, בַעֲנָק. שְּתֵי מִּדֹות בֹולְטֹות אנּו מְזַהִים מִּתֹו¨ פְעִילּותֹו שֶל אבְרָהָם אבִינּו, וְעַל שְּתֵיהֶן הּוא הֹולֵ¨, כְדַרְּכֹו, בְגָדֹול — אֱמּונָה וַאהֲבָה.

בַּׁשָבּועֹות הַָאחֲרֹונִים וַּדַאי שְמַעְּתֶם שּוב וָׁשּוב, מִּכָל כִּוּון אֶפְׁשָרִי, דִּבּורִים עַל נֹוׂשֵא אֶחָד — הַּבְחִירֹות שֶהִתְקַּיְמּו הַּׁשָבּועַ (שֶַאּגַב, תֹוצְאֹותֵיהֶן בִׁשְעַת כְתִיבַת הַּמָדֹור עֲדַיִן לֹא פֻרְסְמּו, אֲבָל זֶה בִכְלָל לֹא מְׁשַּנֶה...). כָל אֶחָד מִׁשְּתַּדֵל לְהַׁשְמִיעַ אֶת דַעְּתֹו ולְהַסְּבִירָּה — לָּמָה חָׁשּוב לִבְחֹר אֹו שֶּמָא לֹא, בְמִי כְדַאי לָנּו לִבְחֹר ולְמִי חֹובָה עָלֵינּו לְהִתְנַּגֵד. כֻּלָם דָנִים, מִתְּפַלְּפְלִים ומִתְוַּכְחִים, וְהָעִּקָר — לְכָל אֶחָד יֵׁש דֵעָה. אז אִם הַּנֹוׂשֵא כָל כָ¨ ׳בֹועֵר׳ לַאֲנָׁשִים, נִרְאֶה לִי שֶאֶפְׁשָר לְנַּצֵל אֶת הַהִזְּדַּמְנּות, בְהַׁשְּגָחָה פְרָטִית, ולְהֵעָזֵר בָּה בְחִּבּור שְּתֵי הַּמִּדֹות הַּנִפְלָאֹות שֶהֹורִיׁש לָנּו אבִינּו הָרִאׁשֹון, אֱמּונָה וְַאהֲבָה.

לֹא מַאֲמִין! תַּרְאֶה!

יֹודְעִים מָה אֲנִי אֹוהֵב בַּתְקּופָה הַּזֹו? לֹא הַּבְחִירֹות... אֲנִי מִתְּכַּוֵן לַחֲזָרָה לַּלִּמּודִים אחֲרֵי הַחַּגִים. אֲנִי יֹודֵעַ, מְדֻּבָר בִתְקּופַת לִּמּודִים אֲרֻּכָה בְיֹותֵר הַּמִתְנַהֶלֶת דֵי בְרֶצֶף, עַד פֶסַח אֹו לְפָחֹות עַד פּורִים, ובִמְיֻחָד הַּׁשָנָה, שֶּיֵׁש בָּה שְנֵי חָדְׁשֵי אֲדָר. גַם אֹותִי הִיא מְַאתְּגֶרֶת, אֲבָל בְכָל זֹאת אֲנִי מְצַּפָה לָּה. לָּמָה? כִי אז גַם מַתְחִילָה עֹונַת הַּקְלָפִים — הַָאלְּבֹום שֶּלִי הֹולֵ¨ ומִתְמַּלֵא בְמַדְּבֵקֹות שֶאֲנִי מַּׂשִיג. תִרְאּו, לֹא תָמִיד חָכָם לְהַדְּבִיק אֹותָן מִּיָד. לִפְעָמִים עָדִיף לְהַׁשְאִיר אֶצְלְ· מְלַאי רְצִינִי שֶל קְלָפִים פְׁשּוטִים שֶּיְַאפְׁשֵר לְ· לְבַּצֵעַ ׳הַחְלָפָה׳ עַל קְלָף נָדִיר יֹותֵר. בְדֶרֶ¨ כְלָל לִקְרַאת סֹוף הָעֹונָה נִׁשְָארִים מִּתֹו¨ 150 הַּקְלָפִים שֶל הַָאלְּבֹום בְעֵרֶ¨ 10 שֶּנֶחְׁשָבִים נְדִירִים, אֲבָל ׳נָדִיר עֹונָה׳ יֵׁש רַק שְנַיִם אֹו שְלֹׁשָה קְלָפִים. אֲנִי מִתְּכַּוֵן שֶאִם תַחְלִיט לְבַזְּבֵז אֶת הַּכֶסֶף שֶּלְ· וְלִקְנֹות בֹו כַּמּות רְצִינִית שֶל קְלָפִים, סָבִיר שֶרֻּבָם יֵצְאּו מֵהַּפְׁשּוטִים. אּולַי יִׁשְּתַחֵל לֹו קְלָף אֶחָד ׳נָדִיר׳. אֵי¨ אֲנִי יֹודֵעַ? כִי בַּכִּתָה שֶּלִי לֹומְדִים יְלָדִים מִּכָל קַצְוֵי הָעִיר, וְזֶה אֹומֵר שֶהֵם קֹונִים אֶת הַּקְלָפִים בַחֲנּויֹות שֹונֹות, וְהַפְלֵא וָפֶלֶא — ׳נָדִיר עֹונָה׳ חָסֵר בְאֹפֶן מַפְּתִיעַ אֵצֶל כֻּלָם...

בֹקֶר אֶחָד בַּׁשָבּועַ שֶעָבַר מַּגִיע חַּיִימְקֶה לַּכִּתָה כְׁשֶאֲרֶׁשֶת פָנָיו מַמְּתִיקָה סֹוד. הּוא קֹורֵא לִי הַּצִּדָה וְאֹומֵר לִי: ”תְנַחֵׁש אֵיזֶה קְלָף יָצָא לִי הַּיֹום בַחֲנּות”. ”אּולַי ”?86, אֲנִי מְנַּסֶה. ”לֹא... 86 הּוא ׳נָדִיר׳ רָגִיל”, הּוא עֹונֶה לִי, ”לֹא תַאֲמִין, הִגְרַלְּתִי אֶת... ”!112 ”אֵין מַּצָב!”, אֲנִי מֵגִיב אֹוטֹומָטִית. אף פַעַם בִכְלָל לֹא רָאִיתִי קְלָף כָזֶה, עַד שֶהִתְחַלְּתִי לַחֲׁשֹׁש שֶאּולַי בִכְלָל לֹא הִנְּפִיקּו אֹותֹו. ”לֹא מַאֲמִין לְ·. תַרְאֶה לִי!”, הָיְתָה הַּתְגּובָה הַּבָָאה שֶּלִי. ”אֵין בְעָיָה”, מֵׁשִיב חַּיִימְקֶה, ”בֹוא אֵלַי אחֲרֵי הַּלִּמּודִים. הּוא בַּבַיִת, נָעּול בְכַּסֶפֶת. נִרְאֶה לְ· שֶָאבִיא אֹותֹו לְכָאן?”

עַכְׁשָו אֲנִי בִבְעָיָה, כִי חַּיִימְקֶה מַׁשְאִיר אֹותִי בְמֶתַח עַד סֹוף הַּיֹום. לֹא שֶהּוא חָׁשּוד עָלַי בְׁשֶקֶר, אֲבָל בְכָל זֹאת, תֹופָעָה נְדִירָה כָזֹו אֲנִי מֻכְרָח לִרְאֹות בְעַצְמִי, בָעֵינַיִם שֶּלִי. מִּצַד שֵנִי, כָל הַּסִימָנִים מַרְאִים שֶהּוא רְצִינִי לְגַמְרֵי וְאֶפְׁשָר בְהֶחְלֵט לְהַאֲמִין לֹו.

רֹאשׁ כָּל הַמַּאֲמִינִים

מָה אֲנִי לֹומֵד מִּתְגּובָה זֹו? שֶאֱמּונָה מִתְיַחֶסֶת לְדָבָר שֶאֵינִי רֹואֶה בָעֵינַיִם שֶּלִי. אִם הָיָה חַּיִימְקֶה מֵבִיא אֶת הַּקְלָף, לֹא הָיְתָה מִתְעֹורֶרֶת אֶצְלִי כָל שְאֵלָה — הִּנֵה, רֹואִים! אֲבָל אֱמּונָה נִצְרֶכֶת דַוְקָא כְׁשֶּלֹא רֹואִים, וְזֶה הָיָה חִּדּוׁשֹו הָרִאׁשֹון שֶל אבְרָהָם אבִינּו. כְנֶגֶד כֻּלָם, מּול כָל הַּמְבֻּגָרִים, בְׁשֹונֶה מִּדַעַת כָל הַחֲכָמִים, הַּגִּבֹורִים וְהָעֲׁשִירִים שֶּבִסְבִיבָתֹו, הּוא קָם ומַכְרִיז — יֵׁש ה׳ בָעֹולָם! אּתֶם לֹא רֹואִים? זֹו רַק רְָאיָה יֹותֵר טֹובָה, כִי ה׳ יִתְּבָרַ¨ הּוא לְמַעְלָה מִּכָל מַה שֶאֲנִי וְַאּתָה יְכֹולִים לִרְאֹות, לְהָבִין אֹו לְדַמְיֵן.

אֲבָל אבְרָהָם אבִינּו לֹא מִסְּתַּפֵק בְכָ¨. לֹא מַסְּפִיק לֹו לְגַּלֹות שֶּיֵׁש אֱלֹקִים אֵי־שָם, רָחֹוק בַּׁשָמַיִם. הּוא גַם אֵינֹו מִסְּתַּפֵק בִידִיעָה שֶה׳ הּוא זֶה שֶּׁשֹולֵט ומַחְלִיט עַל כָל דָבָר שֶּזָז פֹה. לֹא וָלֹא. ה׳ עַצְמֹו נִמְצָא כָאן בָעֹולָם! אֶפְׁשָר לִפְּגֹׁש אֹותֹו וְלִהְיֹות קָׁשּור אֵלָיו! הּוא נִמְצָא בְכָל מָקֹום, בְכָל זְמַן ובְלִּבֹו שֶל כָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִּתָנּו. בִׂשְפַת הַחֲסִידּות: ה׳ אֵינֹו רַק ׳אֵ־ל׳ שֶל הָעֹולָם, כְאִּלּו מְדֻּבָר עַל שְנֵי דְבָרִים נִפְרָדִים זֶה מִּזֶה, אֶּלָא הּוא ”אֵ־ל עֹולָם”!

אֱמוּנָה מְעוֺרֶרֶת אַהֲבָה

כֹחַ הָאֱמּונָה הּוא כֹחַ עָצּום! הּוא מְעֹורֵר בַּנֶפֶׁש אֶת הַּכֹחַ הָעָצְמָתִי בְיֹותֵר — מְסִירּות נֶפֶׁש. מָה הַּכַּוָנָה? אִם עָלַי לְדַּלֵג מֵעַל מִכְׁשֹול, אֲנִי מְחַּׁשֵב אֶת הַּמֶרְחָק, לֹוקֵחַ צַעַד אֹו שְנַיִם לְָאחֹור, ובִתְנּופָה רָץ, קֹופֵץ וְעֹובֵר אֹותֹו. אֲבָל לִפְעָמִים הַּמִכְׁשֹול ארֹ¨ וַאֲנִי מְסֻּפָק אִם אצְלִיחַ לַעֲׂשֹות זֹאת. בְמַּצָב רָגִיל אֲנִי מְוַּתֵר. אֲנִי מַּנִיחַ שֶהַּמִבְצָע לְמַעְלָה מִּכֹחֹותַי, אֲבָל כַאֲׁשֶר אֲנִי מַאֲמִין, מִתְּגַּלִים בִי כֹחֹות שֶאֵינִי מַּכִיר וַאֲנִי מְסֻּגָל לְהָעֵז ולְדַּלֵג גַם בְמִקְרִים כָאֵּלּו.

אף אדָם לֹא הִבְטִיחַ לְַאבְרָהָם אבִינּו שֶּיַצְלִיחַ בְדַרְּכֹו הַחֲדָׁשָה. הּוא צָעַד בָּה א¨ וְרַק בְכֹחַ הָאֱמּונָה שֶּבֹו, ומִּמֵילָא עָׂשָה זֹאת בִמְסִירּות נֶפֶׁש.

אֲבָל עֹוד מִּדָה נִפְלָָאה הִתְּגַּלְתָה אֵצֶל אבְרָהָם אבִינּו — אהֲבָה. אֱמּונָה קְׁשּורָה לְעֹוד מִּלָה דֹומָה — אֵמּון. כַאֲׁשֶר אֲנִי מַאֲמִין לְמִיׁשֶהּו שֶרֹוכֵׁש אֶת אֵמּונִי, אֲנִי מַרְּגִיׁש כְלַּפָיו קִרְבָה גְדֹולָה ומַתְחִיל לֶאֱהֹב אֹותֹו, וְכָאן אנּו חֹוזְרִים לַּבְחִירֹות וְלַּתֹופָעֹות הַּנִלְוֹות אֲלֵיהֶן. כַאֲׁשֶר לְכָל אֶחָד יֵׁש דֵעָה נֶחֱרֶצֶת שֶעָלֶיהָ הּוא נִלְחָם ומֵגֵן בְכָל כֹחֹו, הּוא מַתְחִיל לְהִתְּפַּצֵל ולְהִתְּפַּלֵג מֵאֵּלּו שֶּׁשֹונִים מִּמֶּנּו ולְהִתְרַחֵק מֵהֶם. ”הֲרֵי יֵׁש לֹו מִפְלָגָה מִּׁשֶּלֹו! אֵי¨ אּתָה יָכֹול בִכְלָל לְהִׁשְּתַּיֵ¨ לַּמִפְלָגָה הַהִיא?!” בָרֶגַע שֶּמִתְרַחֲקִים מַתְחִילָה הַָאהֲבָה לְהֵחָלֵׁש...

מָה עֹוׂשָה לָנּו הָאֱמּונָה? מַזְּכִירָה לָנּו שֶּלֹא הַּכֹל אֲנַחְנּו רֹואִים. אּתָה רֹואֶה כָרֶגַע יְהּודִי ׳אחֵר׳, ׳מֵהַּמִפְלָגָה הַהִיא׳, וְלָכֵן לְדַעְּתְ· הּוא בֶטַח טֹועֶה, אֲבָל אל תִׁשְּכַח! אֹותֹו יְהּודִי הּוא קֹדֶׁש קָדָׁשִים, בְנֹו יְחִידֹו וְָאהּוב לִּבֹו שֶל מֶלֶ¨ מַלְכֵי הַּמְלָכִים! מָה, אּתָה לֹא רֹואֶה? עֲדַיִן, תַאֲמִין! בָרֶגַע שֶּתַאֲמִין בֶאֱמֶת — תַתְחִיל לִרְאֹות גַם דְבָרִים אֲחֵרִים, וְָאז גַם הַָאהֲבָה שֶּנֶחְלְׁשָה תַתְחִיל לְהִתְעֹורֵר כְלַּפָיו! שֶּנִזְּכֶה לְהַאֲמִין בְכָל יְהּודִי וְלֶאֱהֹב אֹותֹו!

שַּבָת שָלֹום ומְבֹרָ¨!

רָזִי

רָזִי רְמַזִי

שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה, גַּם חֲמִשְׁתֵּנוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה, וְהִנֵּה הַהַפְתָּעָה — סְכוּם כָּל אַחַת אוֺתָהּ תּוֺצָאָה!

[פִתְרֹון הַחִידָה מֵהַּׁשָבּועַ שֶעָבַר:]פִתְרֹון הַחִידָה מֵהַּׁשָבּועַ שֶעָבַר: מִּדַת הַהִׁשְּתַּוּות רְמּוזָה בַּמִּלִיםמִּדַת הַהִׁשְּתַּוּות רְמּוזָה בַּמִּלִים ”הֵן (=כֵן) לִי (=עֲבּורִי הּוא) לֹא[”