“אשתך כגפן פֹריה“

קיצור מהלך השיעור

בפרשת וירא מגיע הקשר של אברהם ושרה לשיא, בלידה הנסית של יצחק. אחד ממאמרי הזהר העוסק בכך מגלה את מעלותיה של שרה, את מה שאברהם צריך לתת לה כדי לגלות את המעלות ואת מה שהוא מקבל ממנה. פרק א מתבונן בסיפור המסגרת של המאמר, גילוי התורה כשרבי יהודה ורבי יוסי הלכו בדרך, ולומד מכך כיצד על האיש לעודד את האשה לגלות את כל הצפון בה, ודווקא מתוך כך הם יגיעו לחבור עמוק. פרק ב עוסק בתוכן המאמר עצמו, המלמד כיצד צניעות האשה מזכה אותה בבנים כשתילי זיתים. חיבור המאמר הזה לשרה חושף כיצד היא המעניקה לאברהם את נשיאת ההפכים שהיא תכלית כל הנסיונות שלו. מדור פניני זהר מיוחד, עם דגשים על לימודי הזוגיות מאברהם ושרה, מתוך שמחת חתן וכלה בבית הרב.

א. “והוכן בחסד כסא“

גילוי הסודות בדרך

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר לֵיה רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יוֹסֵי פְּתַח פּוּמָךְ וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִשְׁתַּכְּחַת גַּבָּךְ, דְּכָל זְמַן דִּבְמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא לָעָאן שְׁכִינְתָּא אַתְיָא וּמִתְחַבְּרָא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּאוֹרְחָא דְּשְׁכִינְתָּא קָדְמָא וְאַתְיָא וְאָזְלָא קַמַּיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא א

דְּזָכָאן בִּמְהֵימְנוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

סודות רבים בספר הזהר מתגלים דווקא בהליכה בדרך, וכאן גם מוסבר בפירוש שיש מעלה יתרה בעיסוק בתורה בדרך, משום שהשכינה מקדימה ובאה והולכת לפני מי שזוכה באמונת ה׳. בפשטות, בעת ההליכה בדרך האמונה היא בעיקר ש”מהוי׳ מצעדי גבר כוננו בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת אֶצְלְךְ, שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁבְּדִבְרֵי תוֹרָה מְדַבְּרִים, בָּאָה הַשְּׁכִינָה וּמִתְחַבֶּרֶת, וְכָל שֶׁכֵּן בַּדֶּרֶךְ, שֶׁשְּׁכִינָה מַקְדִּימָה וּבָאָה וְהוֹלֶכֶת לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁזּוֹכִים בֶּאֱמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בהבא לקמן (פ“א) ראה לקוטי לוי יצחק על אתר ותפארת לוי יצחק אות ל.

ודרכו יחפץ” — אמונה שהדרך מושגחת על ידי ה׳, השולח את האדם בשליחותו המיוחדת ושומר עליו בדרך. הדבר נכון לדרך כפשוטו, וגם לכל מי שיוצא מאהלה של תורה לשליחותו בחיים בפרט ולעיסוקי החיים בכלל (ועליו לפעול באופן של ”בכל דרכיך דעהו” , כדלקמן). הרבי מוסיף שיש כאן דמיון גם לכך שככל שעם ישראל מגיע למקומות רחוקים ונמוכים יותר יש גילוי של רזי תורה עמוקים יותר, כי ”כדי להאיר את החושך הגס צריך להיות אור גדול יותר” .

“והוכן בחסד כסא“ — הכנת הכסא־המלכות, להיות כסא לגילוי השכינה, היא על ידי החסד, המעודד כאן את המלכות לפתוח את פיה בדברי תורה

החסד מעורר את המלכות

רוב ההסברים בלקוטי לוי יצחק על הזהר מבוססים על הקבלת עשרת החכמים המנויים באדרא רבא כנגד עשר הספירות , וכך גם כאן: רבי יהודה ורבי יוסי, ההולכים כאן יחד בדרך, מכוונים כנגד החסד (רבי יהודה) והמלכות (רבי יוסי). לכן, לרבי יוסי נאמר ש”שכינתא אשתכחת גבך” — השכינה היא מדת המלכות — וגם הדרוש שלו עוסק במעלת האשה (כדלקמן). אמנם, מכיון שרבי יהודה גדול ממנו — החסד הוא למעלה מהמלכות — לא שייך שהוא יפתח את פיו לפניו בלי רשותו, ורבי יהודה צריך לומר לו בפירוש ”פתח פומך ולעי באורייתא”.

השייכות של רבי יוסי למלכות רמוזה גם בכך ששמו, יוסי, בגימטריא אלהים )שם השייך גם למלכות ( — בגימטריא הטבע, על שם התלבשות־הסתתרות המלכות בטבע העולם — שעולה גם הכסא (כינוי נוסף למלכות , כסא הכבוד הוא כס המלכות). על כך מביא רבי לוי יצחק את הפסוק ”והוכן בחסד כסא” — הכנת הכסא־המלכות, להיות כסא לגילוי השכינה, היא על ידי החסד, המעודד כאן את המלכות לפתוח את פיה בדברי תורה.

גילוי והתחברות

אצל רבי יוסי מצד עצמו נמצאת השכינה, אך היא ”רק ׳אשתכחת׳ בהעלם”, ונדרשת פתיחת הפה בדברי תורה כדי שהיא תתגלה ואז תוכל להתחבר לבעלה — ”׳אתיא׳ בגילוי ׳ומתחברא׳ לתורה דתפארת”. כלומר, כדי שהשכינה תתחבר לבעלה עליה לגלות את הפוטנציאל הטמון בה )ועד לכך ש”אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף” , שהוא ׳הגוף העליון׳, כנסת ישראל בה כלולות כל הנשמות (. החיבור בא מלמטה למעלה, בסוד ”בכל דרכיך דעהו” (במיוחד ”באורחא”, כנ”ל—) ”דע”־חבר את המלכות, ה תתאה, לז”א (תפארת־תורה), ו — ואזי זוכים למעלת ”אשה מזרעת תחלה יולדת זכר” (עד ללידת מלכא משיחא, כנודע .)

אכן, גילוי הפוטנציאל של האשה והכח שלה להתחבר לבעלה, באתערותא דלתתא דווקא, תלוי בנתינת כח והתעוררות מבעלה )התעוררות בבחינת מקיף, השפעה חיצונית, שנותנת לכלה כח להתעורר בעצמה, כהקדמה להשפעה פנימית בעקבות ההתעוררות שלה, כמבואר בדרוש שחוזרים בחתונה .( על האיש לומר לאשתו — בחסד ובאהבה — ׳פתחי את פיך ואמרי דברי תורה׳, כך תגלי את המאור שבך ונוכל להתחבר בזכותך (מלמטה למעלה).

הרבי לומד מדברי הזהר כאן הוראה בעבודת כל אדם לקונו, ”שגם בנוגע לאמירת דברי תורה, ואפילו על ידי זה ששכינה עמו, צ”ל ההקדמה דבחינת החסד דוקא” — גם נקודה זו בולטת במיוחד אצל האשה, שדווקא בה נאמר ”פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה” (כפי שהאיש שר לאשתו בכל ליל שבת, ב”אשת חיל”).

בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַה זֵיתִים לָא נָפְלֵי טַרְפַּיְיהוּ כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא וְכֻלְּהו קְשׁוּרִין (נ"א בּסִירֵי) תָּדִיר, אוּף הָכִי בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב יח

לְשֻׁלְחָנֶךָ.

רבי יוסי מסביר שפוריות האשה, ”אשתך כגפן פֹריה”, תלויה בצניעותה, ישיבתה יט

”בירכתי ביתך” . בגפן מטבעה לא תתכן שום תערובת והרכבה עם אילן אחר, וכך באשה שהיא ”כגפן” יש צניעות טבעית ועצמית (טבע יהודי, שאינו כ תלויה ב׳עבודה׳) של נאמנות מוחלטת לבעלה . בזכות צניעותה זוכה האשה לבנים ”כשתילי זיתים” )ועד ל”וראה בנים לבניך שלום על כא ישראל”, כפי שמסיים הפרק (. הזית הוא ”זית כב רענן” — עליו לא נושרים כל השנה, והם נשארים תמיד טריים (”בסירי”, לחים כבוסר) — ובכל בן המתדמה לזית מתקיים ”ועלהו כג לא יבול” , ”שאפילו שיחת חולין של תלמידי

ב. סוד הצניעות

צניעות ופוריות

רבי יוסי קבל את דברי רבי יהודה ופתח פיו (כלשון השגורה בזהר ”פתח רבי...”, שיש בה משמעות גם של פתיחה חדשה, גילוי אור חדש :)

פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנְךָ. אֶשְׁתְּך כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה, כָּל זִמְנָא דְּאִתְּתָא בְּיַרְכְּתֵי בֵיתָא וְלָא נָפְקָא לְבַר, הִיא צְנוּעָה וְאִתְחֲזֵי לְאוֹלָדָא בְּנִין דְּכָשְׁרָן. כְּגֶפֶן, מַה גֶּפֶן לָא אִתְנַטְעָא אלָּא בְּזִינָהּ וְלָא בְּזִינָא אָחֳרָא. כָּךְ אִתְּתָא דְכָשְׁרָא לָא תֶעֱבַד נְטִיעָן בְּבַר נָש אָחֳרָא. מַה גֶּפֶן לָא אִית בֵּיהּ רְכִיבָה מֵאִילָנָא אָחֳרָא, אוּף הָכִי אִתְּתָא דְּכָשְׁרָא הָכִי נָמֵי. חֲמֵי מָה אַגְרָהּ, חכמים צריכה לימוד” (בלימוד תורה טבעי, כפי שהאשה צנועה בטבעה), ויש ורעננות (׳פרישקייט׳, כפי שהגדיר הבעל שם טוב את תפקיד החסידות .)

בהם

לחלוחית תמידית

צניעותה של שרה

לפי הקשר הדברים מסבירים מפרשי הזהר כי הדרשה על צניעות האשה (”אשתך כגפן פֹריה בירכתי ביתך”) מובאת כאן כדי לומר שזכות הצניעות היא שעמדה לשרה אמנו אשתך” ( בנס של ”הבת תשעים תלד” , ”אחרי בלתי היתה לי עדנה” , ואף שהיתה ”עקרה אין לה ולד” , ש”אפילו בית ולד אין

)”שרה לה” , זכתה ל”והוי׳ פקד את שרה כאשר אמר ויעש לשרה כאשר דבר. ותהר ותלד לאברהם בן לזקֻניו וגו׳” . בלשון הזהר (בספרא דצניעותא), ”צניעותא” היינו הכינוי למדרגה הגבוהה ביותר, רישא דלא ידע ולא אתידע, משם יכולים לבוא נסים כאלו, שלגמרי מחוץ לגדר הטבע. שרש המלכות־הכלה בכתר הוא דווקא ברדל”א , ולכן אצלה מופיעה הצניעות הטבעית והיא המקור לכל הטובות שבעולם (בסוד ”הכל היה מן העפר” , כפי שמודגש בסיום המאמר שחוזר החתן לפני כיסוי פני הכלה).

צניעות שרה מוזכרת בתחלת פרשת לך לך, כשאברהם אומר לשרה ”הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את” , ”עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם” )צניעות שרה שלא להראות את עצמה וצניעות אברהם שלא להסתכל בה, בסוד ”דלא ידע [בעצמו] ולא אתידע [לזולתו]” של סוד רדל”א, סוד הצניעותא, כנ”ל(. תיאור הצניעות הטבעית והעצמית של הגפן מסביר גם מדוע אברהם לא חשש ששרה תלקח לבית פרעה (ובהמשך לבית אבימלך) — הוא ידע שמצד העצם היא לא מקבלת השפעה ממישהו אחר, וממילא לא יאונה לה כל רע, היא תשתלט על כל הקליפות, והכל יצא על הצד הטוב ביותר .

גם כאשר באים המלאכים לבשר לאברהם שיזכה ללידת יצחק הם רומזים לצניעותה של שרה, כאשר הם שואלים אותו ”איה שרה אשתך” וגורמים לו לענות ”הנה באהל” — ”יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה” )וההמשך שם, ”אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה”, הוא סגולה מובהקת ל”אשתך כגפן פֹריה” (.”איה” רומז ששרשה של שרה מסוד ”איה מקום כבודו” , סוד רדל”א מקור כל הברכות (של אברהם, לו נאמר ”והיה ברכה” .)

ההפכים .

בנסיון העקדה, פסגת הנסיונות של אברהם, אומר אברהם לקב”ה” אפרש לפניך את שיחתי, אתמול אמרת לי ׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳, וחזרת ואמרת ׳קח נא את בנך׳, עכשיו אתה אומר לי ׳אל תשלח ידך את הנער׳”

היא ההגעה לנשיאת ההפכים, כשנדמה שהקב”ה אומר דבר והיפוכו. בעצם, נקודה זו מתחילה כבר מהנסיון הראשון המפורש בתורה — הירידה למצרים אחרי העליה לארץ — כאשר התכלית היא ”לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב”ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה” , שוב כמעין דבר והיפוכו.

גם לכך זוכה אברהם מכח שרה, אשתו הצנועה: חז”ל מדגישים ששרה היתה גבוהה מאברהם בנביאות. במושגים הפנימיים, נבואת אברהם היא מרישא דאין (ז”ת דעתיק) ונבואת שרה מרדל”א (ג”ר דעתיק). ואכן, פעמיים כתוב שהוא שומע בקול רוח הקדש שבה. בפעם הראשונה, כאשר היא אומרת לו לשאת את שפחתה הגר, נאמר ”וישמע אברם לקול שרי” , ומסבירים ”לקול רוח הקדש שבה” . בפעם השניה, כאשר שרה אומרת לאברהם לגרש את הגר עם בנה ישמעאל, ה׳ אומר לו ”כל אשר תאמר אליך שמע בקֹלה” , ומפרשים ”בקול רוח הקדש שבה, למדנו שהיה אברהם

— העמידה בנסיון

העמידה בנסיון היא ההגעה לנשיאת ההפכים, כשנדמה שהקב“ה אומר דבר והיפוכו

(הצניעותא, כנ”ל),

הנסיונות — להגיע לנשיאת הפכים

לראש העליון שבכתר, רדל”א, שהוא סוד הצניעותא — מעבר להיות שרש המלכות ומקור כל הברכות (עד לברכות שלגמרי מחוץ לגדר הטבע) — שייכת נשיאת טפל לשרה בנביאות” . אברהם ידע שהוא טפל לשרה בנביאות, ולכן בפעם הראשונה שמע בקול רוח הקדש שלה בלא פקפוק, אבל בפעם השניה הוא נזקק להוראה מיוחדת מה׳ משום שהיה נדמה לו שיש כאן סתירה — שרה, שבעצמה יזמה את נישואיו להגר ואת לידת ישמעאל, אומרת לו כעת לגרש את הגר ואת ישמעאל — והוא נדרש לעמוד בנסיון של נשיאת הפכים. שרשה של שרה הוא ברדל”א— וכמותה כל אשה בישראל, מבנותיה אחריה — ולכן היא אומרת דבר והיפוכו )והנסיון להבין בשכל את תעלומות לבה של האשה, מה ש”לבא לפומא לא גליא” , יכול להיות הפך צניעותה הטבעית , סוד הצניעותא הנ”ל (. ה׳ אומר לאברהם — ולבניו אחריו — ”כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה”, ובכך מכשיר אותו לגילוי נשיאת ההפכים אצל ה׳ עצמו.

“אשתך כגפן פֹריה“

הפסוק ”אשתך כגפן פֹריה וגו׳” — אותו דורש רבי יוסי, המלכות־האשה, על ידי נתינת הרשות והעידוד מרבי יהודה, החסד־האיש, כנ”ל— מבטא גם הוא את הקישור בין האיש )החסד, ”זכר חסדו” , בו כלולות כל המדות, בהיותו ”יומא דאזיל עם כולהו יומין” ( והאשה (המלכות), כאשר כל המדות והמלכות נכללו בפסוק: ”אשתך” היא המלכות; ”גפן” רומזת כאן ל־ג פנים, שלשת האבות, אברהם־יצחק־יעקב שכנגד חסד־גבורה־תפארת )כמפורש בזהר (; ”בניך” הם נצח והוד ; ”כשתילי זיתים” רומז להתקשרות ליסוד, הזית בשבעת המינים :

חסד־גבורה־תפארת ”כגפן פריה”

נצח־הוד ”בניך”

יסוד ”זיתים”

מלכות

”אשתך”

וכמה רמזים לשרה בפסוק: יש בפסוק 10 (שרה במספר קטן) מלים ו־46 (שרה במספר סדורי) אותיות. כל הפסוק — ”אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך” —פעמים 4064, 32 עולה 127) 127 הוא המספר הראשוני ה־32!( , לב פעמים ”שני חיי שרה” )המתחלקים ל”מאה שנה” בכתר, ”עשרים שנה” בחכמה ובינה ו”שבע שנים” במדות, כנודע ( .

נערך ע“י איתיאל גלעדי. שבע ברכות אהרן־עזרא ומושקא שי׳ אלפרוביץ. מוצאי י“ד מרחשון פ“ז— כפ“ח. א זהר ח“א קטו, ב־קטז, א. תרגום: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יוֹסִי, פְּתַח פִּיךְ וְדַבֵּר ב ג ד ה ו ב ג משלי ג, ו. ד ה ו יהודה שייך למלכות (ובפשט הוא שייך להוד, בסוד “איהי בהוד“) ואילו בהקבלת חכמי הזהר שייך רבי יהודה לחסד, ומסביר זאת על דרך ההתכללות — שרבי יהודה הוא החסד שבמלכות (כח הגילוי שבה) ורבי יוסי המלכות שבמלכות (שמצד עצמה נעלמת), כפי שמתאים להמשך הביאור בפנים (או שרבי יהודה הוא בחינת המלכות באצילות ורבי יוסי כפי שהיא יורדת לבי“ע), וד“ל. תהלים לז, כג. קונטרס עץ החיים עמ׳ 84 (וראה גם שם עמוד .(42 נצוצי אורות בריש האד“ר ועוד. הרבי בביאוריו כאן שואל על כך שבדרך כלל השם ז ח ט י יא יב יג יד ז ספר הליקוטים ויקהל פל“ז. ובכ“מ. ח ט י חסד־הוד, שתי בחינות של רבי יהודה (ראה לעיל הערה ו). יא יבמות סב, א; ע“ז ה, א; נדה יג, ב. יב ראה גם שם בתוספות ע“ז ה, א ד“ה“ אין בן דוד בא“. יג ברכות ס, א; נדה לא, א. יד ראה אוה״ח הקדוש ולקו“ת ריש פרשת תזריע; בעתה אחישנה עמ׳ רפב־רפג. קהלת יעקב ערך ׳כסא׳. ישעיה טז, ה. “והוכן“ בגימטריא פז, השייך במיוחד לשנה זו, ועולה טו טז יז טו ד“ה“ לכה דודי“ תשי“ד. טז משלי לא, כו. יז ראה חסדי דוד הנאמנים ח“י עמ׳ 117. יח תרגום: פָּתַח רַבִּי יוֹסִי וְאָמַר אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ בָּנֶיךְ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךְ. אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה — כָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת וְלֹא יוֹצֵאת הַחוּצָה, הִיא צְנוּעָה וּרְאוּיָה לְהוֹלִיד בָּנִים כְּשֵׁרִים. כְּגֶפֶן — מַה גֶּפֶן לֹא נִנְטַעַת אֶלָּא בְּמִינָהּ וְלֹא בְּמִין אַחֵר, כָּךְ אִשָּׁה כְּשֵׁרָה לֹא תַעֲשֶׂה נְטִיעוֹת עִם אִישׁ אַחֵר; מַה גֶּפֶן אֵין בָּהּ הַרְכָּבָה מֵעֵץ אַחֵר, אַף כָּךְ אִשָּׁה כְּשֵׁרָה גַּם כָּךְ. רְאֵה מַה שְּכָרָהּ: בָּנֶיך כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַה זֵּיתִים אֵין עֲלֵיהֶם נוֹפְלִים כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וְכֻלָּם קְשׁוּרִים (נ"א: לחים) תָּמִיד, אַף כָּךְ בָּנֶיךְ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךְ. יט במלה גפן שתי האותיות הראשונות הן ר“ת“ גפן פריה“ (כמו בהרבה צמדי מלים שהשניה יוצאת מהאות השניה של הראשונה) וה־ן הפשוטה רומזת ל“ירכתי ביתך“, וד“ל. כ אופנים שונים נאמרו בהבדל בין “מה גפן לא אנטעא אלא בזינה ולא בזינה אחרא, כך אתתא דכשרא לא תעבד נטיען בבר נש אחרא“ ל“מה גפן לא אית ביה רכיבה מאילנא אחרא, אוף הכי אתתא דכשרא הכי נמי“, וראה באור החמה שיש כאן זהירות גם במחשבה (כשהגפן לא נטועה בין מינים אחרים, ולא מקבלת מהם לחלוחית) וגם במעשה (כשהיא לא מורכבת בפועל באילן אחר), ודוק. כא הסיום “שלום על ישראל“ זהה לסיום פרק קכה — הפרק של הרבי מליובאוויטש השנה. כב ירמיה יא, טז. “זית רענן“ הוא אחד מסימני שנת תשפ“ז (ראה “רמזי תשפ“ז“ — נדפס בגליון ר״ה תשפ“ז). כג תהלים א, ג. כד כה כו כז כח כט ל לא לב כד ע“ז יט, ב; סוכה כא, ב. כה ובהמשך להערה כ, אפשר לפרש ששמירת העלים מחוברים לגוף העץ תמיד היא שכר הנאמנות במעשה, שאין הרכבה של ענף הגפן בעץ אחר, והלחלוחית התמידית היא שכר הזהירות אפילו מקבלה ׳דרך האויר׳ של לחלוחית מאילנות אחרים, ודוק. כו ראה גנזי נסתרות חלק אור ישראל אגרת נה; רשימות דברים (חיטריק, תשמ“ט) ח“ד עמ׳ סא מכתב נ. כז ראה מתוק מדבש על אתר. כח שרה־צניעות עולה 13 ,1131 (אהבה־אחד) פעמים 87 (פז“ ,והוכן“ הנ“ל“ ,אני הוי׳“, לבנה, בלימה, חן וחצי). כט מתוך עשר פעמים “אשתך“ בתורה רוב הפעמים (שש) נאמרו בשרה (בראשית ט, ט־י; יז, טו־יט; יח, יח־יט) — רמז מובהק לכך שהיא ה“אשתך כגפן פרריה“. ה“אשתך“ הראשונה בתורה היא חוה, עליה נאמר “כי שמעת לקול אשתך“ (בראשית ג, יז) בהסתתה לחטא, ושרה מתקנת־ממתיקה זאת כאשר ה׳ אומר לאברהם “כל אשר תאמר אליך שמע בקרלה“ (שם כא, יב), עוד פעם אחת נאמר באשת לוט (שם יט, טו) — לוט בגימטריא אדם, ואשתו היא סוד חוה ראשונה — ופעמיים ברבקה (שם כו, ט־י). והמבנה הפנימי: סתם חוה בדעת (בסוד “והאדם ידע את חוה אשתו“) ובה יש “דעת טוב ורע“ (שם ב, ט. ובכ״מ), חוה ואשת לוט (שהביטה אחור, דעת הוא מח אחורי), ו“פ שרה כנגד תיקון ו קצוות וב“פ רבקה כנגד חו“ב, וד“ל. בשאר הנ“ך, לעומת “אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך“ יש רק עוד אחת, “זה לעמת זה“, “אשתך בעיר תזנה“ (עמוס ז, יז). ל בראשית יז, יז. לא בראשית יח, יב. לב שם יא, ל. לג לד לה לו לז לח לג יבמות סד, ב. לד בראשית כא, א־ב. לה ראה ע“ח שי“ג פ“ב; סוד ישרים למוהרי“ח ח“ג שאלה י; לקו“ת חקת נח, ב; סה“מ עטר“ת עמ׳ סג ואילך. לו קהלת ג, כ. ועל דרך זה אמרו חז“ל“ הכל מן האשה“ (בראשית רבה יז, יב) — המלכות, שהיא יסוד העפר (“הכל“ רומז ליסוד, היינו סוד דע ה־ו הנ“ל בפנים). העפר־האשה עולים 666, לו במשולש, חי פעמים הבל“ ,יתרון [האור מן החשך]“ (קהלת ב, יג), וכו׳. לז בראשית יב, יא (ורש“י עה“פ). שרה אשה יפת מראה עולה 13 ,1547 (אהבה־אחד) פעמים 119 (ז“פ טוב דמעשה בראשית), העולה “אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה“ (תהלים פד, ה; רמז לאשה היושבת בירכתי הבית), שם הוי׳ עם זך מילויו, כנודע. לח וראה באריכות הנסמן והמבואר בלקו“ש ח“כ לך לך א. מו לט מ מא מז מב מג מד מה מח לט בראשית יח, ט. “שרה אשתך“ עולה 1226, ב“פ (ממוצע) תריג “(צחק עשה לי [אלהים]“). “איה שרה אשתך“ עולה ו“פ (ששת צירופי) אור, סוד “יהי אור“ (בראשית א, ג), “אברהם התחיל להאיר“ (שמות רבה טו,

כו) בזכות שרה אשתו, בהיותה עצם ה“אור כי טוב“ שלו, ובלעדיה הוא חושך, “לא טוב [הפך האור כי טוב] היות האדם לבדו“, ולכן “אעשה לו עזר כנגדו“ (בראשית ב, יח; “עזר כנגדו“ ועוד אור עולה שני־אור!). אם כותבים את עשר האותיות הללו בצורת משולש: א י ה ש ר ה א ש ת ך הפנות (אאך) והנקודה האמצעית (ר) עולות 222, ו“פ (ששת צירופי) הבל והשאר עולה 1020, השגחה פרטית וכו׳ (סוד שם הלידה, אהיה, בחישוב ה־א כ־.(1000 “איה שרה אשתך... הנה באהל“ ועוד אברהם־שרה עולה 7 ,2093 פעמים 13 פעמים 23. מ רש“י עה“פ עפ“י ב“מ פז, א. מא וראה גם ברכות נא, ב. מב קדושת “כתר“. מג דרך מצותיך הוספה למצות טומאת צרעת קפג, ב; זהר חי על בראשית כד, א. מד בראשית יב, ב. “והיה ברכה“ עולה 253, מנין אברי האשה, שרה, כדעת רבי עקיבא (בכורות מה, א), בעוד אברהם עולה רמח, מנין אברי האיש, כנודע. מה ביאור הגר“א לספד״צ בכ“מ. ראה שכינה ביניהם פ“ח; יין משמח ח“ה שער ה בתורה “שערי טבילה“. מט נ נא מו ראה גם שכינה ביניהם עמ׳ לז ו־מד. ובכ״מ. מז רש“י לבראשית כב, יב (עפ“י מדרשי חז“ל, בשינוי). וראה לקו“ש חל“ה וירא ג שאברהם לא הרהר אחר דברי ה׳, אלא חשב שהוא לא היה ראוי לקיים את הציווי — עיי“ש היטב. מח רש“י לבראשית יב, י. מט בראשית טז, ב. נ בראשית רבה מה, ב (הובא ברש“י עה“פ). נא בראשית כא, יב. נב נג נד נה נו נז נב רש“י עה“פ (משמות רבה א, א; תנחומא שמות א). נג מדרש תהלים פ“ט; ז“ח (מרגליות) מדרש הנעלם ח,

א. וראה תקו“ז תקון כא (נ, ב). נד ראה שכינה ביניהם פ“ד הערה ג. נה וראה בלקו“ש הנ“ל הערה מז שמקשר התבוננות בנשיאת ההפכים של ה׳ למאמר רבי אבא ש“כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם“ היינו “המסתכל בקשת“ (חגיגה טז, א), משום שהסתכלות בקשת היא עיון בנשיאת ההפכים של ה׳, שבתחלה הביא מבול “כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום“ (בראשית ו, ה) ואחר כך כרת ברית שלא יביא מבול “כי יצר לב האדם רע מנעריו“ (שם ח, כא), דבר שראוי להצניעו ולכסותו (מעין הסתכלות במעשה מרכבה שלמעלה מהשכל), ודוק. נו תהלים צח, ג. נז ראה זהר ח“ג קג, א־ב; קצא, ב; ע“ח שכ“ה דרוש ב; פע“ח שער חה“ס פ“א. נח נט ס סא סב סג נח זהר ח“ג קעט, ב; שער הגלגולים סוף הקדמה לא. ובכ“מ. נט וראה שכינה ביניהם בהקדמה הערה ו. ס ראה ספר הליקוטים ולקו“ת עקב פ“ח; הזמן הפנימי מאמר “זמרת הארץ“. ובכ“מ. סא פקידת שרה מתחילה “והוי׳“ (“והוי׳ פקד את שרה“, וראה באריכות בשיעור ליל שבת תשובה הנדפס בגליון) — “והוי׳“ עולה 32 ובמספר קדמי עולה 127! סב ראה זהר ח“א קכג, א. ובכ“מ. סג רק “כגפן“ עולה 153, משולש טוב, חצי אשה (שעולה יהלום טוב, “מצא אשה מצא טוב“, כנודע). “כגפן פריה“ עולה 448, חש־מל־מל, ח“פ (ממוצע כל אות) יום. ובהכאה פרטית — כ פעמים פ, ג פעמים ר, פ פעמים י, ן פעמים ה — עולה 26 ,3250 (הוי׳) פעמים 5( 125 בחזקת 3, חוה ברבוע פרטי).