הַפְטָרַת פָרָׁשַת וַּיֵרָא, מְסַּפֶרֶת עַל "אִּשָׁה אַחַת מִּנְׁשֵי בְנֵי הַּנְבִיאִים", שֶּבָאָה אֶל הַּנָבִיא אֱלִיׁשָע וְזָעֲקָה עַל כְָך שֶּבַעֲל ה מֵת וְהִיא נֹותְרָה חַסְרַת כֹל, עַד שֶהַּנֹוׁשֶה רֹוצָה חָלִילָה לָקַחַת אֶת שְנֵי יְלָדֶיהָ לַעֲבָדִים.
אֱלִיׁשָע שֹואֵל אֹות ה מָה י ש ל ה בַּבַיִת, וְהִיא מְׁשִיבָה שֶאֵין ל ה כְלּום, כִי אִם קְצָת שֶמֶן. אֱלִיׁשָע אֹומֵר ל ה שֶּתִׁשְאַל מִּכָל הַּשְׁכֵנֹות שֶּלָּה כֵלִים רֵיקִים וְתִּצֹק לְתֹוכָם מֵהַּשֶׁמֶן, וְאָז מִתְרַח ש נֵס מֻפְלָא. הַּשֶׁמֶן הֵחֵל לִזְרֹם בְׁשֶפַע גָדֹול, עַד אַחֲרֹון הַּכֵלִים. וְכ ך הָיָה לָאִּשָׁה בַּמֶה לְׁשַּלֵם אֶת חֹובָּה, וְגַם לִחְיֹות בַּנֹותָר.
מַׁשְמָעּות הַּסִּפּור, כְפִי שֶּבֵאֵר אֹות ו פַעַם אַדְמֹו"ר הַּזָקֵן: "כְׁשֵם שֶּצֹועֲקִים בִיחִידּות עַל רִחּוק ו מֵאֱֹלקִים חַּיִים, כֵן וְיֹותֵר מִּכֵן כָל נְׁשָמָה בַעֲלֹות ה בַּלַיְלָה – צֹועֶקֶת בְקֹול מַר עַל רִחּוק ה מֵאֱֹלקִים חַּיִים".
ש "אִּשָׁה אַחַת מִּנְׁשֵי בְנֵי הַּנְבִיאִים" ז ו הַּנְׁשָמָה הָאֱלֹוקִית (שֶהִיא "אַחַת" עִם הַּשֵׁם), "צָעֲקָה אֶל אֱלִיׁשָע" – הִיא זֹועֶקֶת לְהַּשֵׁם ("אֱלִי־שָע" מִּלְׁשֹון אֵלַי שְעֵה, אֵלַי פְנֵה). ומָה צַעֲקָתָּה? "עַב דְָך אִיׁשִי מֵת". הָא הַּפְנִימִית שֶל הָאַהֲבָה לְהַּשֵׁם ("א ש י'") הִיא בִבְחִינַת "מֵת" אֶצְלִי.
ומֹוסִיפָה הַּנְׁשָמָה וְזֹועֶקֶת, שֶ"הַּנֹוׁשֶה בָא לָקַחַת אֶת שְנֵי יְלָדַי לַעֲבָדִים". הַּנֶפ ש הַּבְהֵמִית מְנַּסָה לָקַחַת אֶת "שְנֵי יְלָדַי", שְּתֵי הַּמִּדֹות הַּפְנִימִּיֹות, אַהֲבָה וְיִרְאָה, וְלַעֲׂשֹותָן "עֲבָדִים" לְעִנְיְנֵי הָעֹולָם הַּזֶה ולְתַאֲוֹות גַׁשְמִּיֹות וְחָמְרִּיֹות.
שֹואֵל אֹות ה אֱלִיׁשָע: "מַה יֶׁש ל ך בַּבָיִת?". כְלֹומַר, אֵיזֶה קֶׁשֶר עִם הַּקָד וׁש בָר וְך הּוא עֲדַיִן נִׁשְאַר בָאָדָם? מְׁשִיבָה "הָאִּשָׁה" – הַּנְׁשָמָה, שֶאֵין ל ה כְלּום, "כִי־אִם" נְקֻּדָה אַחַת פְנִימִית, הַּנִרְמֶזֶת בְ"שֶמֶן", עֶצֶם נְקֻּדַת הַּנְׁשָמָה.
כָעֵת אֹומֵר ל ה הַּנָבִיא, שֶהָעֵצָה לְמַּצָב ה הִיא, לְהָכִין "כֵלִים רֵיקִים". הָאָדָם צָרִי ך לְרֹוקֵן אֶת עַצְמ ו מִּכָל תְחּוׁשָה שֶל חֲׁשִיבּות וְהַרְּגָׁשָה עַצְמִית, וְלָח וׁש הִתְּבַּטְלּות גְמּורָה, בִבְחִינַת "כְלִי רֵיק", וְאָז יִתְמַּלֵא הַ"כְלִי הָרֵיק" בַ"שֶמֶן" שֶל עֶצֶם הַּנְׁשָמָה, וְ"א תְ ובָנַי ך תִחְי ו בַּנֹותָר" – יִהְיֶה "יִתְרֹון הָאֹור מִן הַחֹׁשְֶך".
לְפִי זֶה נָבִין אֶת הַּקֶׁשֶר בֵין הַהַפְטָרָה לַּפָרָׁשָה: פָרָׁשַת הַּשָׁבּועַ נִפְּתַחַת בַהִתְּגַּלּות שֶל הַּקָד וׁש בָר וְך הּוא לְאַבְרָהָם אָבִינּו. "וַּיֵרָא אֵלָיו ה'". כֹוחַ זֶה הֹורִי ש אַבְרָהָם אָבִינ ו לְכָל יְהּודִי, לִזְּכֹות לְ"וַּיֵרָא אֵלָיו ה'".
הַּבְעָיָה שֶּכָל זֶה נָכֹון מִּצַד הַּנְׁשָמָה, א ך לא מִּצַד הַּגּוף הַּגַׁשְמִי. הַּנְׁשָמָה מַרְּגִיׁשָה אֶת הַהִתְּגַּלּות הָאֱלֹוקִית וְהִיא מְלֵאָה תְׁשּוקָה לִדְּבֹק בַּקָד וׁש בָר וְך הּוא ולְהִתְאַחֵד עִּמֹו. לְעֻּמָתָּה, הַּגּוף הַּגַׁשְמִי, לא ז ו בִלְבַד שֶאֵין הּוא מַרְּגִי ש אֶת הַהִתְּגַּלּות הָאֱלֹוקִית, הּוא אַף מַפְרִיעַ לַּנְׁשָמָה ומַעֲלִים ומַסְּתִיר אֶת הָאֹור הָאֱלֹוקִי.
עַל כְָך מְׁשִיבָה הַהַפְטָרָה, שֶהָעֵצָה הִיא לְהִתְּבֹונֵן וְלִהְיֹות בִבְחִינַת "כֵלִים רֵיקִים", וְאָז מְקַּבְלִים שֶפַע רַב בְיֹותֵר... גַם אִם לא תָמִיד אֲנַחְנ ו מַרְּגִיׁשִים רֶג ש אֲמִּתִי שֶל אַהֲבַת הַּשֵׁם וְיִרְאַת הַּשֵׁם, עָלֵינ ו לְהִתְמַּסֵר ולְהֹוסִיף עֹוד וָעֹוד בְקִּיּום הַּתֹורָה וְהַּמִצְוֹות, עַד שֶּנִזְּכֶה לְבִיאַת הַּמָׁשִיחַ וְלִתְחִּיַת הַּמֵתִים, בְקָרֹוב מַּמָׁש.
(מעובד על פי לקוטי שיחות, חלק ה עמוד 332 ואילך, ומאמר דיבור המתחיל "ואשה אחת", כ"ף מרחשוון תשמ"ו. מתוך 'נשמתא דאורייתא')