Skip to content
מתיקא כדובשא

מעדני דבש

  • Vayeira
  • 5787
  • Hebrew
View printout

המגיד מו“ה ר' ישראל אהרן קלעצקין שליט“א

כחום היום - פירש רש"י 'הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים'. נשאלתי, הלא אמרו רבותינו שאין הקב"ה עושה ניסים לחינם, א"כ למה היה צריך לשנות הטבע ולהוציא חמה מנרתיקה, וכי חסרים דרכים לגרום שלא יבואו אורחים ללא נס? ותירצתי: כי הקב"ה עושה רצון צדיקים ומזמן להם מצוות, וכדאיתא באבות 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות', ואם היו אורחים פוסקים מלבוא ללא סיבה ניכרת, היה אברהם אבינו מצטער ועושה חשבון הנפש על מה ולמה מנעו ממנו את המצוה החשובה הזאת?, לכן הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שיתלה את מניעת האורחים עקב החום הכבד, ובאמת גם זה לא עזר ואברהם הצטער גם כך על מניעת המצוה ואז הקב"ה זימן לו את המלאכים.

וירא אליו ה' - ב' אותיות הראשונות של וירא ושל אליו הם 'יואל' והאותיות הנותרות הם עוד הפעם 'וירא'. ויש בזה רמז וקשר בין פסוק יסודי

הקב״ה ושאל בשלומו.) מה, אם כן, העניין להזכיר דווקא עכשיו, בזמן כזה של ביקור חולים לאחר המילה, את העובדה שבעתיד, בעוד שנים רבות מאד ישבו צאצאיו הדיינים לדון בדיני תורה והקב״ה יעמוד לצידם, וכי זו הפעם הראשונה שהקב״ה משוחח עם אברהם אבינו, האם לא מתאים יותר שנושא זה ייאמר לאברהם בזמן שאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, או בזמן ההבטחה שזרעו יהיה כחול הים אשר לא ייספר מרוב וכדו׳, מה שייכות יש בין ביקור החולים לבין העובדה שבעתיד יעמוד הקב״ה לצידם של דייני ישראל?

וכדי להבין את הדברים ננסה נא להתבונן במצב הקשה בו עמד אברהם אבינו באותה עת. הוא עמד (יחד עם שרה אשתו) לבדו מול כל העולם כולו. כלשון חז״ל (בראשית רבה מב, ח) ״ויגד לאברם העברי״, רבי יהודה אומר כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד. וזאת לאחר שכבר בשנות חייו הצעירות הושלך על ידי נמרוד לתוך כבשן האש כשהלשינו עליו הקרובים אליו מבני משפחתו כי מזלזל הוא בעבודת האלילים. לאחר זאת הוא נאלץ לרדת למצרים מפני הרעב ששרר בארץ כנען, שם נלקחה ממנו שרה והובהלה לבית פרעה. הוא גם לא רואה נחת גדולה מיוצא חלציו כאשר ישמעאל בנו יחידו באותה עת לא ממשיך את דרכו ובוחר בדרך ההפוכה ממנו בדיוק - ״פרא אדם ידו בכל ויד כל בו״. בהמשך הוא מנסה לעבור להתגורר בגרר, שם, כמו שאירע במצרים, שוב נלקחת ממנו שרה ומובלת לבית אבימלך כשבינתיים מתנתק ממנו לוט בן אחיו ועובר לגור בסדום – העיר שתושביה רעים וחטאים לה׳. אברהם עצמו נאלץ להילחם מול המלכים הגיבורים כדי לשחרר מהם את לוט, וכן הלאה והלאה צרות וייסורים, ניסיונות והתמודדויות שהקיפוהו כמעט ללא הפוגה. ועתה ממש, מל אברהם אבינו עצמו בגיל תשעים ותשע שנים בעצם היום הזה – ״לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הליצנים, ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים, אילו ראינוהו לא הנחנוהו לימול ולקיים מצוותו של מקום״ (רש״י בראשית יז, כג) בשם המדרש.

ואם כן, כעת, כשהוא מלופף בייסורים ביום השלישי למילתו כשהוא זקן, חלש ותשוש ומתאמץ בכל כוחו ומאודו להמשיך לקיים את מצוות הכנסת האורחים היקרה כל כך לליבו, בא אליו הקב״ה לבקרו ולעודדו, אבל הקב״ה לא מסתפק רק בחיזוק ועידוד בעלמא, אלא דווקא עתה, כשמסביב נראה למתבונן מן הצד שדרכו של אברהם מוחלשת, לא מאד כובשת ומתפשטת בלשון המעטה, ומבטיח לו שיום יבא וזרעו יפרח, יגדל ויתפשט, ומהם ישבו דיינים לדון את העם ואף הקב״ה בכבודו ובעצמו יעמוד על גבם.

כלומר, דווקא עתה, כשאברהם אבינו לכאורה לא ממש במיטבו ובשיא כוחו, בחר הקב״ה לנבא לו כי מתוך הקשיים וההתמודדויות, מתוך הניסיונות והחולשה יבואו ימים טובים ומאושרים, מכאן תצא פריחה ושגשוג לזרעו של אברהם ההולכים בדרכו וממשיכים את מורשתו.

More in this printout

View the whole printout